הודיית דוד לה' על הניצחון במערכה מול פלשתים

לַ֭מְנַצֵּחַ עַלְמ֥וּת לַבֵּ֗ן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
(תהילים ט א) 

נראה לפרש כי "לַבֵּ֗ן" זה הוא אחד מסרני פלשתים או מפקד צבאם שנהרג במלחמה השנייה שנלחמו פלשתים עם דוד בעמק רפאים (שמואל ב ה כב-כה).

בְּשׁוּב-אוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּשְׁל֥וּ וְ֝יֹאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ: כִּֽי-עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝כִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק:
(תהילים ט ד-ה)

זה שמייחס דוד את האויב אל עצמו, מתבאר על פי הכתוב (שמואל ב ה טז): "וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד וכו' ".

הָֽאוֹיֵ֨ב, תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה:
(תהילים ט ז)

"תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח", תם מספרם, כי מהיום והלאה לא תחריב עוד (כי היו הפלשתים פושטים כפעם בפעם על ארץ ישראל ומחריבים ערים וישובים ישראלים).

"וערים נתשת אבד זכרם המה": בלשון שאלה, כלומר, וגם הללו שנתשת והחרבת כלום אבד זכרם המה לבל יבנו עוד?

וה' לְעוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב כּוֹנֵ֖ן לַמִּשְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ: וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים: וִ֘יהִ֤י ה' מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ מִ֝שְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה:
(תהילים ט ח-י)

מנמק בטחונו כי לא ירע עוד אויב לנצח בגבול עם ה' בזה כי "ה' לעולם ישב וכו' והוא ישפוט תבל בצדק וכו' ויהי ה' משגב לדך וכו' ".

כִּֽי-דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא-שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עֲנָוִֽים: חָֽנְנֵ֬נִי ה' רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי מִשֹּׂנְאָ֑י מְ֝רוֹמְמִ֗י מִשַּׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת: לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כָּֽל-תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ בְּשַֽׁעֲרֵ֥י בַת-צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ:
(תהילים ט יג-טו)

"חננני ה' ראה עניי משונאי וכו' ", חוזר אל "צעקת ענווים" ומוסר בזה דברי צעקתם.

"מרוממי משערי מות", מצינו לקמן (תהילים קז יח) שהמשורר משתמש בלשון "ויגיעו עד שערי מות" ביחס למחלה עזה שכמעט הצעידתו לשערי שאול, ואם כן במבטא "מרוממי משערי מות" - הכוונה שרפאתני ממחלה עזה, וזה אכן עולה יפה עם מה שמוכח מתוך פרק ל' כי לפני תקופת המלחמות הללו עברה על דוד מחלה קשה ועזה.

טָבְע֣וּ ג֭וֹיִם בְּשַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ בְּרֶֽשֶׁת-ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּדָ֥ה רַגְלָֽם: נ֤וֹדַ֨ע ה' מִשְׁפָּ֪ט עָ֫שָׂ֥ה בְּפֹ֣עַל כַּ֭פָּיו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע הִגָּי֥וֹן סֶֽלָה:
(תהילים ט טז-יז)

אפשר לשער כי מתוך שהסב דוד במלחמה זו במצוות ה' את מחנהו אל אחוריהם של פלשתים ומשם הגיח אל מערכותיהם נהפך האופן על פלשתים, כי הוכרחו לנוס בדרך אשר פללו כי ינוס בה מחנה ישראל, ומתוך כך נכשלו הם באותם המכשולים והמוקשים שהקדימו הם לטמון שם למחנה הנס. [וכדברי הפסוקים: "וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לַעֲלוֹת וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים: וַיִּשְׁאַל דָּוִד בה' וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲלֶה הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים: וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ כִּי אָז יָצָא ה' לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים: וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'.."(שמואל ב ה כב-כה)].

יָשׁ֣וּבוּ רְשָׁעִ֣ים לִשְׁא֑וֹלָה כָּל-גּ֝וֹיִ֗ם שְׁכֵחֵ֥י א-להים:
(תהילים ט יח)

חותם בתפלה, כי כגורל הפלשתים יהיה גורל גם שאר הגוים המצרים בישראל.