א לַמְנַצֵּ֥חַ אֶֽל־הַנְּחִיל֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה ׀ יְהוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי׃ ג הַקְשִׁ֤יבָה ׀ לְק֬וֹל שַׁוְעִ֗י מַלְכִּ֥י וֵאלֹהָ֑י כִּֽי־אֵ֝לֶ֗יךָ אֶתְפַּלָּֽל׃ ד יְֽהוָ֗ה בֹּ֭קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י בֹּ֥קֶר אֶֽעֱרָךְ־לְ֝ךָ֗ וַאֲצַפֶּֽה׃ ה כִּ֤י ׀ לֹ֤א אֵֽל־חָפֵ֘ץ רֶ֥שַׁע ׀ אָ֑תָּה לֹ֖א יְגֻרְךָ֣ רָֽע׃ ו לֹֽא־יִתְיַצְּב֣וּ הֽ֭וֹלְלִים לְנֶ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ שָׂ֝נֵ֗אתָ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃ ז תְּאַבֵּד֮ דֹּבְרֵ֪י כָ֫זָ֥ב אִישׁ־דָּמִ֥ים וּמִרְמָ֗ה יְתָ֘עֵ֥ב ׀ יְהוָֽה׃ ח וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה אֶל־הֵֽיכַל־קָ֝דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ׃ ט יְהוָ֤ה ׀ נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ לְמַ֥עַן שׁוֹרְרָ֑י הושר (הַיְשַׁ֖ר) לְפָנַ֣י דַּרְכֶּֽךָ׃ י כִּ֤י אֵ֪ין בְּפִ֡יהוּ נְכוֹנָה֮ קִרְבָּ֪ם הַ֫וּ֥וֹת קֶֽבֶר־פָּת֥וּחַ גְּרוֹנָ֑ם לְ֝שׁוֹנָ֗ם יַחֲלִֽיקוּן׃ יא הַֽאֲשִׁימֵ֨ם ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֮ מִֽמֹּעֲצ֪וֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ כִּי־מָ֥רוּ בָֽךְ׃ יב וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֪וֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָ֣ם יְ֭רַנֵּנוּ וְתָסֵ֣ךְ עָלֵ֑ימוֹ וְֽיַעְלְצ֥וּ בְ֝ךָ֗ אֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ׃ יג כִּֽי־אַתָּה֮ תְּבָרֵ֪ךְ צַ֫דִּ֥יק יְהוָ֑ה כַּ֝צִּנָּ֗ה רָצ֥וֹן תַּעְטְרֶֽנּוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
למנצח אל הנחילות וגו׳ כבר ביארנו שלא נודע לנו טעם בשמות הנגון ואיפשר שקרא נגינות כלומ׳ בנגינות הרבה וקרא נחילות כלי שהיה הנגון הבא מצד הנימין שבו בקולות תכופים זה לזה מלשון נחיל של דבורים והמזמור דומה לשלפניו להיותו נאמר כנגד אויבים שהיו לדוד בישר׳ ומתנכלים עליו להעביר המלכות ממנו אם על אבשלום אם על אחרים ורבו׳ פרשו שעל דואג ואחיתופל אמרו.
פסוק ב:
ואמ׳ על זה אמרי האזינה ר״ל אמרי היוצאים דרך הפה והגיגי הוא המחשבה כמו הגיון לבי (תה׳ יט טו) או כפל ענין במלות שונות ואמרו האזינה כאלו יאמ׳ הט אזנך לקולי שהוא משל על שתעתר לתפלתי וכן אמר בינה דרך השאלה כלומ׳ שיתברר לכל ששמעת לקולי. ואיפשר לענין פי׳ זה שהוא יוצא כמו הבן להלז את המראה (דני׳ ח טז) שאף זה מבנין הפעיל כמוהו כמו הבינה. או פירושו אתה תבין ותדע שאין בי כח לאמרו בפי וכן פירשוהו בדרש.
פסוק ג:
הקשיבה לקול שועי כלומ׳ שתתן אזנך להיות קשבת כי אליך אתפלל ולא אבטח בזולתך.
פסוק ד:
ה׳ בקר תשמע קולי כלומ׳ תחלת מעשי וראש הכנתי במלחמותי הוא שאתפלל לפניך ושמע קולי וכפל הענין באומרו בקר אערך לך ואצפה ר״ל ואקוה ממך לתת לי שאלתי כי ידעתי בך שאינך חפץ ברשע
פסוק ה:
ולא יגורך רע ר״ל לא יגור עמך איש רע ובא יגורך כדרך גדלני כאב (איוב לא יח) ר״ל גדל עמי והוא כענין (ו) לא יתיצבו הוללים וגו׳ (ז) תאבד וגו׳.
פסוק ח:
ואני ברוב חסדך כלומ׳ אע״פ שאיני ראוי לכך, מצד חסדך הנטוי עלי אבא ביתך שהוא משל על הקירוב הגדול ר״ל שתקרבני אליך לנשאני ביתר ממה שאין ראוי לי ושמא תאמ׳ שאנשא נפשי על זה ואתגאה כשאר בני אדם כשהם זוכים במעלה לא אבל אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ר״ל עם היות יראתך על פני. ואיפשר לרמז בענין אבא ביתך השגתו בחכמה העליונה הנמשלת לבית כדכתי׳ אחר ובנית ביתך (משלי כד כז) וכן ירויון מדשן ביתך (תה׳ לו ט).
פסוק ט:
ואמ׳ ה׳ נחני בצדקתך כלומ׳ שתסייעני ללכת בדרך ישרה ובדרך צדקה ומשפט ואמ׳ למען שוררי פירשו בו שלא ישמחו ברעתי אבל אצלי לפרש זה שאני צריך להתחנן לפניך שתוליכני בדרך ישרה עם היות הבחירה בידי הוא בסבת אויבי שמטרידים אותי במלחמותיהם עד שאין לי פנאי לעבוד עבודת תורתך כראוי ומתוך כך אני מבקש עזר אלהי שלא תמנעני טרדתם מעבודתך ולא תביאני להתיאש ולפנות אחר הזמן והוא ענין הישר לפני דרכך.
פסוק י:
כי אין בפיהו נכונה וגו׳ ר״ל בפיו של אחד מאותם האויבים אין נכונה ואין אדם יכול לבטוח בדבריהם וקרבם הוות ר״ל שלפעמים נראים כאוהבים בדבריהם ומבטיחים אותי להיות רוחם נאמנה אתי ולבלתי השתדל ברעתי וקרבם הוות כלומ׳ ובלבם חושבים רעות והוות לשון שבר. קבר פתוח גרונם לבלוע כל חיל בני אדם כקבר הפתוח לקבור בני אדם שם לשונם יחליקון בחלקת אמריהם ואח״כ ילכדו אותם ברשתם.
פסוק יא:
האשימם אלהים נראה לי העמידם בחזקת אשמים ר״ל שיכירו כל בני אדם בענשם ובלעז קולפאב או פירושו החטיאם ממחשבתם ובלעז פאייפליר אילש ואז יפלו ממועצותיהם וברב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך כלומ׳ בך מרו ולא בי שאני לא מלכתי מעצמי כי אתה המלכתני כענין ונחנו מה כי תלינו עלינו (שמות טז) ואז בנפלם ממועצותיהם
פסוק יב:
ישמחו כל חוסי בך ותסך עלימו מזרם רעתם
פסוק יג:
כי אתה ברחמיך תברך צדיק וכצנה שהיא עוטרת ומקפת הנושאה כן תעטור ותקיף הצדיק ברצונך וצנה הוא מגן מקיף האדם משלשת צדדיו ובלעז טרגא ותעטרנו ענין הקף כמו עוטרים אל דוד ואל אנשיו (ש״א כג כו) ורצון ר״ל פיוס ונחת רוח ובלעז אפאגמינט.