א לַמְנַצֵּ֥חַ אֶֽל־הַנְּחִיל֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה ׀ יְהוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי׃ ג הַקְשִׁ֤יבָה ׀ לְק֬וֹל שַׁוְעִ֗י מַלְכִּ֥י וֵאלֹהָ֑י כִּֽי־אֵ֝לֶ֗יךָ אֶתְפַּלָּֽל׃ ד יְֽהוָ֗ה בֹּ֭קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י בֹּ֥קֶר אֶֽעֱרָךְ־לְ֝ךָ֗ וַאֲצַפֶּֽה׃ ה כִּ֤י ׀ לֹ֤א אֵֽל־חָפֵ֘ץ רֶ֥שַׁע ׀ אָ֑תָּה לֹ֖א יְגֻרְךָ֣ רָֽע׃ ו לֹֽא־יִתְיַצְּב֣וּ הֽ֭וֹלְלִים לְנֶ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ שָׂ֝נֵ֗אתָ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃ ז תְּאַבֵּד֮ דֹּבְרֵ֪י כָ֫זָ֥ב אִישׁ־דָּמִ֥ים וּמִרְמָ֗ה יְתָ֘עֵ֥ב ׀ יְהוָֽה׃ ח וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה אֶל־הֵֽיכַל־קָ֝דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ׃ ט יְהוָ֤ה ׀ נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ לְמַ֥עַן שׁוֹרְרָ֑י הושר (הַיְשַׁ֖ר) לְפָנַ֣י דַּרְכֶּֽךָ׃ י כִּ֤י אֵ֪ין בְּפִ֡יהוּ נְכוֹנָה֮ קִרְבָּ֪ם הַ֫וּ֥וֹת קֶֽבֶר־פָּת֥וּחַ גְּרוֹנָ֑ם לְ֝שׁוֹנָ֗ם יַחֲלִֽיקוּן׃ יא הַֽאֲשִׁימֵ֨ם ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֮ מִֽמֹּעֲצ֪וֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ כִּי־מָ֥רוּ בָֽךְ׃ יב וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֪וֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָ֣ם יְ֭רַנֵּנוּ וְתָסֵ֣ךְ עָלֵ֑ימוֹ וְֽיַעְלְצ֥וּ בְ֝ךָ֗ אֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ׃ יג כִּֽי־אַתָּה֮ תְּבָרֵ֪ךְ צַ֫דִּ֥יק יְהוָ֑ה כַּ֝צִּנָּ֗ה רָצ֥וֹן תַּעְטְרֶֽנּוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
הנחילות. מלשון נחיל של דבורים (ב״ק קי״ד) והוא שם כלי זמר אשר קולו נשמע כשריקת הדבורים:
פסוק ב:
האזינה. הטה אוזן לשמוע:
פסוק ג:
הקשיבה. עניין שמיעה:
פסוק ג:
שועי. צעקתי:
פסוק ד:
ואצפה. ואקוה:
פסוק ה:
יגורך. ידור עמך:
פסוק ו:
הוללים. שוטים וערבבי הדעת וכן ודעת הוללות וסכלות (קהלת א׳:י״ז):
פסוק ו:
און. עמל ושקר:
פסוק ט:
שוררי. ענין הבטה כמו לא תשורני עין (איוב ז׳):
פסוק י:
נכונה. מלשון נכון וישר:
פסוק י:
קרבם. תוך לבם:
פסוק י:
הוות. שבר כמו עד יעבור הוות (לקמן נ״ז):
פסוק י:
גרונם. צוארם כמו קרא בגרון (ישעיה נ״ח):
פסוק י:
יחליקון. ענין דברים רכים:
פסוק יא:
האשימם. מלשון אשמה:
פסוק יא:
מרו. מלשון מרי ומרד:
פסוק יב:
ותסך. מלשון סכך:
פסוק יב:
ויעלצו. וישמחו:
פסוק יג:
כצנה. דומה הוא למגן:
פסוק יג:
תעטרנו. ענין סבוב וכן עוטרים אל דוד (שמואל א׳ כג) ע״ש שהעטרה מסבבת את הראש: