א מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בְּ֝בָרְח֗וֹ מִפְּנֵ֤י ׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ׃ ב יְ֭הוָה מָֽה־רַבּ֣וּ צָרָ֑י רַ֝בִּ֗ים קָמִ֥ים עָלָֽי׃ ג רַבִּים֮ אֹמְרִ֪ים לְנַ֫פְשִׁ֥י אֵ֤ין יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה׃ ד וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה מָגֵ֣ן בַּעֲדִ֑י כְּ֝בוֹדִ֗י וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי׃ ה ק֭וֹלִי אֶל־יְהוָ֣ה אֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲנֵ֨נִי מֵהַ֖ר קָדְשׁ֣וֹ סֶֽלָה׃ ו אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה הֱקִיצ֑וֹתִי כִּ֖י יְהוָ֣ה יִסְמְכֵֽנִי׃ ז לֹֽא־אִ֭ירָא מֵרִבְב֥וֹת עָ֑ם אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי׃ ח ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי אֱלֹהַ֗י כִּֽי־הִכִּ֣יתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַ֣י לֶ֑חִי שִׁנֵּ֖י רְשָׁעִ֣ים שִׁבַּֽרְתָּ׃ ט לַיהוָ֥ה הַיְשׁוּעָ֑ה עַֽל־עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
מזמור. התפלה ההיא אמרה בזמרה:
פסוק א:
לדוד. של דוד כי הוא יסדה:
פסוק א:
בברחו. וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפלה ההיא בזמרה:
פסוק ב:
מה רבו צרי. עד שאף בני קם עלי:
פסוק ב:
רבים. בני אדם גדולים כשמעי ודואג ואחיתופל:
פסוק ג:
לנפשי. על נפשי יאמרו שעד עולם לא יהיה לי תשועה מה׳‎ וכאשר החל לנפול לא יוסיף לקום:
פסוק ד:
ואתה ה׳‎. אבל לא כן הוא כי אתה מגן בעדי ותומך כבודי ומרים ראשי כי אחזור למלכותי:
פסוק ה:
קולי. כשאקרא בקולי אל ה׳‎ ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתו:
פסוק ה:
סלה. עד עולם יענני ר״‎ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח:
פסוק ו:
אני שכבתי. כשאני שוכב ונרדם מגודל הצער:
פסוק ו:
הקיצותי. ר״‎ל הפגתי צערי בזוכרי אשר ה׳‎ יסמכני:
פסוק ז:
לא אירא. לזה לא אירא מרוב העם אשר את אבשלום אשר שמו פניהם להלחם בי:
פסוק ח:
קומה ה׳‎. הואיל ובטחתי בך מהראוי שתקום להושיעני:
פסוק ח:
כי הכית. הלא מעולם הכית את אויבי על הלחי ר״‎ל מכת בזיון וכמ״‎ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג׳:ל׳) ור״‎ל הכאת הלחי תחשב לחרפה:
פסוק ח:
שני רשעים. אשר היו חורקים עלי שנימו בחרות אפם בי הלא מעולם שברת ולזה גם עתה אל תרף ידך ממני:
פסוק ט:
לה׳‎ הישועה. הלא התשועה היא ביד ה׳‎ וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר״‎ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ״‎א על תשועתי: