מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו

וְאַתָּ֣ה יְ֭-הוָה מָגֵ֣ן בַּעֲדִ֑י כְּ֝בוֹדִ֗י וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי׃
(תהילים ג ד)

"כְּ֝בוֹדִ֗י וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי" נאמר כלפי חילול כבודו על ידי אבשלום בנו אשר בא בעצת אחיתופל על פילגשי אביו לעיני כל ישראל (שמואל ב טז כב)

ק֭וֹלִי אֶל־יְ-הוָ֣ה אֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲנֵ֨נִי מֵהַ֖ר קָדְשׁ֣וֹ סֶֽלָה׃
(תהילים ג ה)

בעניין סיפור בריחתו מירושלים בספר שמואל, נאמר: "ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחווה שם לא-להים"(שמואל ב טז לב), ובלי ספק קרא דוד שם מראש ההר אל ה' להושיעו, והוא מביע פה את ביטחונו כי ה' ענהו מהר קדשו זה בישועה, ומהעצות שייעצו עליו בסוד המלחמה במחנה אבשלום לא תאונה אליו רעה.

אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה הֱקִיצ֑וֹתִי כִּ֖י יְ-הוָ֣ה יִסְמְכֵֽנִי׃
(תהילים ג ו)

נאמר כלפי עצת אחיתופל לרדוף אחרי דוד לילה כשהוא עייף ורפה ידיים והשינה תקפתו, ולהחרידו פתאום "ונס כל העם אשר איתו והכיתי את המלך לבדו"(שמואל ב יז ב).

לֹֽא־אִ֭ירָא מֵרִבְב֥וֹת עָ֑ם אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי׃
(תהילים ג ז)

נאמר כלפי עצת חושי הארכי לאסוף נגדו "מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע כַּח֥וֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב"(שמואל ב יז יא).

ק֘וּמָ֤ה יְ-הוָ֨ה ׀ הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי אֱ-לֹהַ֗י כִּֽי־הִכִּ֣יתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַ֣י לֶ֑חִי שִׁנֵּ֖י רְשָׁעִ֣ים שִׁבַּֽרְתָּ׃
(תהילים ג ח)

רחוק לומר כי דוד במזמור זה מבקש נקמות מאויביו, כי הלא בראשם עומד אבשלום בנו, שרחמי דוד, כאשר מעיד ציוויו ליואב: "לאט לי לנער לאבשלום"(שמואל ב יח ה), לא פסקו ממנו. ועוד, כי אופן נקמה זו שהאויבים יוכו לחי אינו שנוי במקום אחר.

בכן נראה לי הכוונה, שהיה מורגל אצלם שאם לא דיבר מי נכונה היו סוטרים אותו על הלחי לאות שהלחיים הללו שהשתתפו בניב שפתיים זה (וראה חולין קלד:) ראויים למכה, וסמך לזה מהמסופר בספר מלכים שצדקיהו בן כנענה, נביא השקר, בחפצו לעקור מלב השומעים דברי נביא האמת, מִכָיְהוּ, ניגש "וַיַּכֶּ֥ה אֶת־מִיכָ֖יְהוּ עַל־הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֕אמֶר אֵי־זֶ֨ה עָבַ֧ר רֽוּחַ־יְ-הוָ֛ה מֵאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃" [ואולי על ידי זה צריך להבין גם המליצה "וטפחו על פניו" השגורה בפי חז"ל. ועל דרך זו יאמר גם בשפת אשכנז " Die Lügenpropheten bind aufs maul geschlagen". ומעין זה היא מליצת בעל ההגדה: "ואף אתה הקהה את שיניו"]. ואף כאן לשון דוד מכוון נגד אלו ה"רבים" שהזכיר לעיל שאומרים לנפשו אין ישועתה לו בא-להים סלה, כי אם ישמע ה' תפילתו ויקום ויושיעו, יגלה לעין כל שהם דברו תועה על ה' ועל משיחו, ויהיה דומה כאילו הוכו על ידי ה' על הלחי, לאות כי דיברו סרה, מכה אכזריה כזו עד ששיניהם בפיהם נשברו.

לַי-הוָ֥ה הַיְשׁוּעָ֑ה עַֽל־עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה׃
(תהילים ג ט)

דוד משתוקק אל אופן ישועה כזה שלא יגרום אסון לגוי כולו הנידח אחרי אבשלום, ולזאת הוא חותם בקשת הישועה בתפילה להיות ברכת ה' על עמו. בתפילה כעין זו נחתם גם פרק כ"ה שמוכיח מתוכו שגם הוא יליד תקופה זו של מרד אבשלום.