פסוק א:מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. רבו׳ ע״ה שאלו מזמור לדוד בכיה לדוד מיבעיא ליה אלא כיון שאמר לו הנביא הנני מקים לך רעה מביתך (ש״ב יב) אמ׳ שמא עבד או ממזר שאינו מרחם עלי כיון שידע שהוא בנו שמח ואמ׳ מזמור. ובמקום אחר דרשו כשראה שאבשלום קם עליו אמ׳ ודאי כולם קשרו עלי כיון שראה תכסיסו קיימת והוא שכשאמ׳ לעבדיו ולכריתי ולפליתי שהם הסנהדרין קומו ונברחה מפני אבשלום אמרו ככל אשר יבחר אדוני המלך הנה עבדיך (ש״ב טו טו) וכן כשבאו מחנים שובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי יצאו לקראתו במיני מזונות פרנסה וכלכלה (שם יז, כז) שמח.
פסוק א:ועוד דרשו אמ׳ דוד בעצמו יעקב אבינו ברח ועלה והצליח משה רבי׳ ברח ועלה והצליח אני בורח ועולה בידי ומצליח שהגלות מכפרת עון הה״ד זכרתי משפטיך מעולם ה׳ ואתנחם (תה׳ קיט נב). נראה דעתם ז״ל שהדברים הנאמרים על צרה דרך תחנה או דרך צער לא יתכן לומ׳ בו לשון מזמור אלא א״כ על איזה צד של נחמה או איזה צד של שמחה ולדעתם יש לתמוה מה נעשה על כמה מזמורים שנאמרו על צער לבד ודרך תחנה כגון בבוא דואג האדומי בבא הזיפים ואם שמח על שם בטחון והופעת רוח הקדש עליו בענין הצלתו מה נעשה בכל המזמורים הנאמרים דרך קינה על הגלות ועל החרבן. ושמא אף אלו מעין נבואת נחמה רמוזה בתוכם ומ״מ לפי הפשט לא חל עליהם שום מזמור בשעת מעשה אלא אחר שניצל היה מחבר שירתו עד שאסף את כולם וקבעם לשיר לבית המקדש וכן הנאמרים על הגלות להודעת הבטחת התכלית והגאולה.
פסוק א:ואחר שתדע הקדמה זו צריך שתזכור מה שכבר קדמנו מדעת רבו׳ ע״ה שעל ידי עשרה זקנים חבר דוד ספר זה וכוונתם שכל אחד מאלו העשרה חבר קצת מזמורים וחברם דוד בספר זה עם המזמורים שחבר הוא מעצמו וכבר ביארנו שעשרה זקנים אלו הם אדם הראשון מלכי־צדק אברהם אבי׳ אסף הימן ידותון משה ושלשה בני קרח וזהו דרך דרש אלא שאף לפי הפשט איפשר שיהיה כן בקצתם כמו תפלה למשה שאיפשר שמצאה וכתבה בספרו אבל השאר יראה שחברם דוד והיה נותנם ללויים שהוא קוראם דרך כלל בני קרח לזמר בהם ברובן לפני הארון והזכיר מן הלויים בפרט לרוב חשיבותם אסף והימן וידותון ואיתן האזרחי והוא שכתוב אז נתן דוד בראש להודות לה׳ ביד אסף ואחיו (דה״א טז, ז) וכן ראיה אמרו למנצח על ידותון מזמור לדוד (תה׳ סב) ואף למשה א״ה איפשר שהיה לוי מיוחד בדורו וכלם חברם דוד עם אותם שלא הוזכר בהם שום אדם או שהוזכר בהם דוד לבד.
פסוק א:ועוד דרשו ז״ל שספר זה נאמ׳ בעשרה לשונות של שבח בניצוח בניגון במזמור בשיר בהשכל בתחלה בברכה בהודאה באשרי בהללויה ולדעתנו כלם ענין אחד כפול במלות שונות אלא שרז״ל דרשו ניצוח וניגון לעתיד, משכיל ע״י תורגמן, לדוד מזמור ששרתה עליו רוח הקדש תחלה ואח״כ אמ׳ שירה, מזמור לדוד שאמ׳ שירה ואח״כ שרתה עליו רוח הקדש. וכן יש מן המזמורים שנתיחסה זמירתם לכלי זמר לא ידענו אם אותם שלא נכתב בהם כלי זמר היו נאמרים בשירת הפה לבד או אף הם בכלי ניגון אלא שלא נכתב וכן הוא חלוק שמות כלי ניגון לא נודע לנו והנה מצאנו למנצח בנגינות וכן למנצח אל הנחילות, למנצח בנגינות על השמינית, שגיון לדוד, למנצח על הגתית, מכתם לדוד, למנצח על אילת השחר, לדוד משכיל, מזמור לדוד להזכיר, למנצח על שושנים, למנצח לבני קרח על עלמות, למנצח על מחלת, למנצח על יונת אלם רחוקים, למנצח על שושן עדות, מכתם לדוד ללמד, שיר המעלות וכל אלו הם רובם כלי שיר ומיעוטם איפשר שפירושם בענין אחר כמו שיתבאר כל א׳ בפרטיו.
פסוק א:ומשמות כלי הניגון עוד שלא נכתבו בראשי המזמורים נבלים וכנורות ומצלתים חצוצרות עוגב מינים עשור. ומלת למנצח יראה שהיא כללית והיא נאמרת לממונה על כל המשוררים והמנגנים ולא תמצא בשום מקום למנגן ולא למשורר אלא למנצח כלומ׳ שיהא ניתן המזמור על ידו להזמר באיזה מכלי הניגון הנאות אליו לפי עניינו פעם על הכלי הנקרא נגינות פעם על השמינית וכן בכולם וטעם השמות לא נודע לי אלא שבפרטים יתבאר קצת טעם בקצתם.
פסוק ב:ואחר שהשלמנו זה דרך כלל נחל בביאור המזמור השלישי ונאמ׳ ה׳ מה רבו צרי וגו׳ כלומ׳ שאפי׳ בני נהפך עלי לאויב. רבים קמים עלי שהרי עמשא נטה אחרי אבשלום וכן אחיתופל וכן הרבה מישר׳ ואצלי לפרש רבים קמים עלי רבים ונכבדים חשובים מלשון רבי המלך (ירמ׳ לט, יג) כלומ׳ כמה הם חשובים ונכבדים וגדולים ואם אין אתה עוזרני הריני נמסר בידם.
פסוק ג:רבים אומרים לנפשי ר״ל על נפשי כמו אמ׳ לבני ישר׳ (שמות יד ג). אין ישועתה לו באלהים סלה ר״ל מעולם כלומ׳ אלהים עזבו לרוב חטאיו או פירושו אין ישועתה לו עם כל בטחונו באלהים.
פסוק ד:ואתה ה׳ מגן בעדי לשמרני מרעתם. כבודי ומרים ראשי שלא אבוש.
פסוק ה:קולי אל ה׳ אקרא ויענני כלומ׳ והוא יענני ובא עבר במקום עתיד או בא דרך נבואה שהנבואות יגידו לפעמים העתידות לשון עבר לקיום הדבר. מהר קדשו משל לשמים כמו מי יעלה בהר ה׳ (מזמו׳ כד).
פסוק ו:אני שכבתי ואישנה כלומ׳ שלא אחרד לתלאות אבל אעמוד בטוח ואישן בשלום הקיצותי כי ה׳ יסמכני כלומ׳ וכשאיקץ אעוד בבטחה ג״כ כי ה׳ יסמכני שלא אפחד
פסוק ז:לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי ר״ל שנלחמו עלי מלשון שוה שתו השערה (ישע׳ כב ז) ופה ישית בגאון גליך (איוב לח יא).
פסוק ח:קומה ה׳ הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי כלומ׳ כי כמה הושעתני והכית את כל אויבי בלחי ושני רשעים המבקשות לטרפני שברת.
פסוק ט:לה׳ הישועה כלומ׳ ולא ביד אדם לא בחיל ולא בכח. על עמך המיוחד לך ברכתך סלה לעזרו ולהושיעו מצרותיו כל עת וכל זמן. ומה שפירשנו מלת סלה כמו לנצח או לעולם כן נראה מרוב המקומות שמלה זו נכתבת שם ויש חולקים בפי׳ זה מאמרו על מי מריבה סלה (תה׳ פא) וקדוש מהר פארן סלה (חבק׳ ג ג) עד שמתוך כן פירשו בה עניינים אחרים לא נכונו בעיני והנראה כי מלת סלה מורה אורך זמן הן על עתיד הן למפרע על מה שעבר.
