פסוק א:מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ. זהו מזמור המבטא בעיקר את תחינתו של דוד בהיותו במצוקה גדולה.
פסוק ב:ה', מָה רַבּוּ צָרָי, אויבי, רַבִּים קָמִים עָלָי להילחם בי. אין הם רק אויבים חיצוניים אלא בעיקר מתקוממים, מורדים.
פסוק ג:נוסף עליהם יש עוד רַבִּים האֹמְרִים לְנַפְשִׁי, עלי: "אֵין יְשׁוּעָתָה, ישועה לּוֹ בֵאלֹהִים". מלבד אויבו הישיר של דוד – צבא אבשלום, גם מי שלא היו פעילים בסכסוך הרגישו שתקופת דוד נגמרה, שכן לא נותרה לו תקווה. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.
פסוק ד:וְאַתָּה, ה', מָגֵן בַּעֲדִי, אתה הוא כְּבוֹדִי. או: אתה זה שנותן לי את הכבוד, ואתה מֵרִים רֹאשִׁי, שלא אהיה מוטל מובס.
פסוק ה:קוֹלִי אֶל ה', אליו אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ, אני יכול לשמוע, כביכול, את מענה ה' המדבר אלי מהר הקודש בירושלים. סֶלָה.
פסוק ו:אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, לפעמים ללא תקוות וציפיות למחר, אך הֱקִיצוֹתִי, התעוררתי משנתי ולא המשכתי לישון שנת עולמים, כִּי ה' יִסְמְכֵנִי. הוא נותן לי את הכוח להמשיך.
פסוק ז:ובגלל עזרתו לֹא אִירָא, אפחד מֵרִבְבוֹת עָם, מעם רב ביותר אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ, חנו וצרו עָלָי.
פסוק ח:בקשה: קוּמָה, התגלה במציאות, ה', והוֹשִׁיעֵנִי, אֱלֹהַי, כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי בלֶחִי, ובהמשך לסטירת הלחי המבזה, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ.
פסוק ט:בסיכומו של דבר: לַה' הַיְשׁוּעָה, גם כאשר אין היא נראית קרובה, ועַל עַמְּךָ בכלל תבוא בִרְכָתֶךָ. סֶּלָה.