תנ"ך על הפרק - ישעיה סב - נִשְׁבַּע ה', עִבְרוּ עִבְרוּ / הרב עדיאל לוי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה סב

396 / 929
היום

הפרק

לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃וְהָיִ֛יתְ עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְהוָ֑הוצנוףוּצְנִ֥יףמְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ׃לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְהוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃וְאַֽל־תִּתְּנ֥וּ דֳמִ֖י ל֑וֹ עַד־יְכוֹנֵ֞ן וְעַד־יָשִׂ֧ים אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם תְּהִלָּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה בִּֽימִינ֖וֹ וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ אִם־אֶתֵּן֩ אֶת־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ וְאִם־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וּֽמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קָדְשִֽׁי׃עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙ סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָעַמִּֽים׃הִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ אֶל־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם עַם־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה וְלָךְ֙ יִקָּרֵ֣א דְרוּשָׁ֔ה עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב עדיאל לוי שליט

נִשְׁבַּע ה', עִבְרוּ עִבְרוּ

פסוקים ח'-י"ב חוזרים על ביטויים ומוטיבים שאנו מכירים מפרקים קודמים, אלא שמוסיפים עליהם פרטים שונים ונותנים בהם נופך מיוחד.

נִשְׁבַּ֧ע יְ-הוָ֛ה... אִם־אֶתֵּן֩ אֶת־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ וְאִם־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃
כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־יְ-הוָ֑ה וּֽמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קָדְשִֽׁי׃
(ישעיה סב ח-ט)

הבטחה זו מתקנת את הקללה האמורה בתורה "...כֶּ֥רֶם תִּטַּ֖ע וְלֹ֥א תְחַלְּלֶֽנּוּ׃... פְּרִ֤י אַדְמָֽתְךָ֙ וְכָל־יְגִ֣יעֲךָ֔ יֹאכַ֥ל עַ֖ם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ... עַ֣ד הִשָּֽׁמְדָךְ֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַשְׁאִ֜יר לְךָ֗ דָּגָן֙ תִּיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֔ר... עַ֥ד הַֽאֲבִיד֖וֹ אֹתָֽךְ׃".

הברכה המתוארת כאן תחול בתבואה שבשדות המפוזרים בארץ ישראל, ויש לעיין בדברי הנביא לאור תחילת הפרק, העוסקת בתהילתה של ירושלים.

כאשר ישעיהו מייעד לנו שמאספי הדגן יֹאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־יְ-הוָ֑ה, כוונתו שיביאו את הדגן למקדש ויהללו את ה' כדין מעשר שני או ביכורים שאינם נאכלים כי אם "לפנים מן הקלעים", וכן שמקבצי הענבים, "תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ", ישמחו לפני ה' בחצרות קדשו כאשר יחללו את פירות "נטע רבעי" של הכרם וכמו שמצווה התורה "וּבַשָּׁנָה֙ הָֽרְבִיעִ֔ת יִֽהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַֽי-הוָֽה׃"(ויקרא יט כד).


עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙ סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָעַמִּֽים׃
הִנֵּ֣ה יְ-הוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ אֶל־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃
וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם עַם־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְ-הוָ֑ה וְלָךְ֙ יִקָּרֵ֣א דְרוּשָׁ֔ה עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה׃
(ישעיה סב י-יב)

למי קורא ישעיהו בשם ה' לעבור בשערים, לפנות דרך לעם וכיוצא בבקשות אלו?

לא ייתכן שהנביא קורא לישראל, כי הם עצמם מושא הפעלים: "פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ (ל)הָעָ֑ם", "אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן", אם כן הם הנפעלים, לא הפועלים. רוב המפרשים נוקטים שהקריאה היא לגויים שיסייעו בגאולת ישראל ויסירו את המכשולים הטכניים-המעשיים ויפיחו תקווה ועידוד בליבות ישראל המיואשים. אולם הסיפא של פסוק י', "הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָעַמִּֽים׃" לא עולה בקנה אחד עם פירוש זה המפרש את גם יתר הפסוק בעמים.

שמא יש לפרש כאן כדרך שפירשנו בנבואת נחמו (פרק מ'). גם הקריאה "עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙... סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ... הִנֵּ֥ה... הִנֵּ֥ה" בפרקנו מכוונת אל הנביאים, שיבשרו הן לישראל והן לאומות את בוא הגאולה ובכך יכשירו את לבבות הנואשים.

את שינוי היחס כלפי ירושלים (ארץ ישראל) וכלפי עמנו מצאנו בדברי ישעיהו לא אחת, ופה: "עַם־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְ-הוָ֑ה" = העם שעניינו להכניס קדושה בעולם החומרני, ושה' הוא קרובו גואלו, שכל כמה שרחקו זה מזה שמר להם אהבת קדומים.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך