פסוק א:את דברי הנחמות על ירושלים הנביא פותח בדברי עצמו: לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, אשתוק, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט. ברצוני להתפלל או להרים קולי למען ירושלים, עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, כוחה, ישועתה וצדקת דרכה יאירו לעיני כול, וִישׁוּעָתָהּ תאיר כְּלַפִּיד אשר יִבְעָר.
פסוק ב:וְרָאוּ גוֹיִם את צִדְקֵךְ, וְכָל מְלָכִים יראו את כְּבוֹדֵךְ, ואז, אחרי שתיגאלי – וְקֹרָא לָךְ גם שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ, ינקוב בו.
פסוק ג:וְהָיִית עֲטֶרֶת, כתר תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה', וּצְנִיף, מצנפת מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ, שמורה, קרובה, נתמכת וחבוקה.
פסוק ד:לֹא יֵאָמֵר לָךְ, עלייך עוֹד עֲזוּבָה, עיר שזנחו אותה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה. כִּי אם להיפך – לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ, זו שרצוני בה. וּלְאַרְצֵךְ יקראו בְּעוּלָה, מלאה ופורייה, כִּי חָפֵץ ה' בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל. יהיו לה בעלים. היא תהיה מיושבת.
פסוק ה:כִּי, כמו שיִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה, כך יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ, באותה חדווה והתלהבות יבואו בנייך לקנות את הארץ, לבנותה ולפתחה. וּכמְשׂוֹשׂ, כשמחת חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ. ה' ישמח בך בשמחת ההתחדשות שיש לחתן כלפי כלתו.
פסוק ו:כעת הנביא מדבר בשם ישראל: עַל חוֹמֹתַיִךְ, יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, תָּמִיד. לא יהיו אלה שומרים מפני אויב, אלא שומרים בלבם את טובתך וממתינים לה, ודעתם לא תסור ממך –לֹא יֶחֱשׁוּ, ישתקו מלהתפלל בעדך. אלו הַמַּזְכִּרִים אֶת ה', לה', כביכול, ומפצירים בו: הִבטחת גאולה לציון אשר אהבת, מתי היא תבוא? – אַל דֳּמִי לָכֶם. אל תשתקו.
פסוק ז:וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי, שקט לוֹ. המשיכו להזכיר, להתפלל ולפעול ללא הרף, עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ. עד שיביא את גאולתה השלמה.
פסוק ח:כעין תשובה לכך, לפחות בנוגע לעתיד: נִשְׁבַּע ה' ביד ימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ, כוחו. הרמת הידיים היא מחווה של שבועה. אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ. לאחר שיבצרו את הענבים ויביאום לגת, לא הזרים הם שישתו את יינם החדש.
פסוק ט:כִּי, אלא מְאַסְפָיו של הדגן הם אלה שיֹאכְלֻהוּ, וְהִלְלוּ אֶת ה' כראוי, בהבאת חלק מהיבול לירושלים על מנת להלל את ה'. וּבאותו אופן, מְקַבְּצָיו של התירוש יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי. הארץ תהיה שקטה ושלווה, והדגן שייקצר והיין שייסחט יובאו לבית ה' בשמחה.
פסוק י:ועוד בעניין בוא הגאולה: עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, בשערי הערים ההומים מאדם כדי לקרוא לאנשים לצאת לציון, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם, סֹלּוּ סֹלּוּ, סללו וישרו את הַמְסִלָּה, הדרך שבה עולים אל הר ה', סַקְּלוּ אותה מֵאֶבֶן. הסירו את מכשוליה, על מנת להקל על הבאים לציון. הָרִימוּ נֵס, דגל, כלונס עַל הָעַמִּים, כדי להכריז שהגיעה עת שיבת ישראל לציון.
פסוק יא:הִנֵּה ה' הִשְׁמִיעַ אֶל קְצֵה הָאָרֶץ, גם במקומות המרוחקים. אִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן, אשר הגיעה אל אותם מקומות: הִנֵּה יִשְׁעֵךְ, מושיעך בָּא לגאלך. הִנֵּה שְׂכָרוֹ, התשלום שבו יגמול על עבודתכם אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ, ושכר הפעולה שישלם מוכן לְפָנָיו.
פסוק יב:וְקָרְאוּ לָהֶם לישראל בכינויים עַם הַקֹּדֶשׁ וכן גְּאוּלֵי ה'. וְלָךְ, ירושלים, יִקָּרֵא אז דְרוּשָׁה, עִיר לֹא נֶעֱזָבָה, שכן תעלי לגדולתך משכבר, ושוב תהפכי לעיר מרכזית שהכול דורשים את טובתה.
