פסוק א:למען ציון. אלה הם דברי ה' בהיות ישראל בגלות ואמר למען ציון אשר נקרא שמי עליה, וזכר ציון וירושלם הוא כפל ענין במלות שונות וכן לא אחשה ולא אשקוט כן ציון וירושלם עיר אחת אלא שהמצודה נקראת ציון:
פסוק א:כלפיד יבער. כלפיד הבוער שיראו אותו מרחוק כן צדקך וישועתך יראו אותו הגוים הרחוקים:
פסוק ב:וראו גוים צדקך. הצדק שיעשה האל עמך צדקך וכבודך אמר כנגד ירושלם:
פסוק ב:שם חדש. כמו שאמר חפצי בה:
פסוק ב:יקבנו. יפרשנו כמו אשר נקבו בשמות:
פסוק ג:והיית. הענין כפול במלות שונות. עטרת וצניף תפארת ומלוכה יד וכף, וטעם ביד ה' בכף אלהיך לומר כי הוא יחזקם לך שלא יפלו לעולם עטרת תפארתך וצניף מלכותך כי תמיד יהיה ידו עמך לסמכם והטעם שתהיה היא עטרת תפארת לעכו"ם שיתפארו בה ובמלכותה:
פסוק ד:לא יאמר. ולארצך. שאר ארץ ישראל כי לירושלם ידבר:
פסוק ד:חפצי בה. כי בירושלם יהיה הכבוד:
פסוק ד:בעולה. על דרך משל כי הארץ המיושבת דומה לאשה שיש לה בעל וכשהיא שוממה היא כאלמנה שאין לה בעל וכן אמר העיר רבתי עם היתה כאלמנה, ות"י בעולה יתבא וכן תרגם תבעל תתיתב:
פסוק ה:כי יבעל. כי כמו שיבעל בחור בתולה שהוא דבר נאה ומתקבל בחור שיבעל בתולה יותר משיבעל זקן בתולה או בחור בעולה כן ארץ ישראל כל זמן שלא היו בניה בתוכה אף על פי שהיו יושבים בה אומות העולם לא היתה נקראת בעולה כי לא היו מתקבלים בה ולא היה נאה שבתם בה אלא כמו זקן עם בתולה או בחור עם בעולה אבל כשישובו ישראל בתוכה הרי היא כבעילת בחור בתולה:
פסוק ה:ומשוש חתן על כלה. בימי חופתה שהוא נקרא חתן והיא כלה ואז הוא הששון והשמחה ביניהם יותר כי אז הם בחדושם כן יהיה שמחת אלהיך עליך כל הימים:
פסוק ו:על חומותיך. דרך הדרוש בזה ידוע שהשומרים הם המלאכים והם מתפללים לאל על ירושלים שישיבנה לישובה ויש מפרשים כי השומרים הם אבלי ציון שמתפללים ביום ובלילה על ירושלם, וגם יש לפרש על כל ישראל בגלותם שהם שומרים וצופים תמיד בנין ירושלם ומזכירין בונה ירושלים ביום ובלילה בתפלותיהם ובברכותיהם, על עובדי אהבתך צדיקיא קרתא ירושלים וגו' וכן תרגם יונתן אל תתנו דמי לו ולא יפסוק דכרנהון מן קדמוהי עד דיתקן ועד דישווי ית ירושלים תושבחתא בארעא, ויש לפרש הפסוק כן על חומותיך ירושלים אמר האל לירושלם אחר שיבנו חומותיך אל תפחדי שיפלו עוד לעולם כי אני הפקדתי עליהם שומרים כל היום וכל הלילה תמיד:
פסוק ו:לא יחשו. כי שאר שומרי חומות אם הם ערים בלילה ולא יחשו מלדבר להעיר האחד את חברו וביום הם ישנים, אבל שומרי חומות ירושלים יהיו ערים ביום ובלילה תמיד, והשומרים הם דרך משל כלומר השגחת האל, כמו עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה:
פסוק ו:המזכירים את ה'. אמר כנגד בני הגלות אתם שעליכם להזכיר את ה':
פסוק ו:אל דמי לכם. לא יהיה לכם דמי ושתיקה והתפללו לפניו תמיד ושפכו לפניו לבבכם עד יכונן ירושלם בחומותיה ובבנינה וישימה תהלה בארץ, הפך מה שהיא עתה כל ימי הגלות חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות, ודברים אלה הם דברי האל מראש הפסוק על דרך שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, הננו אתאנו לך כי אתה אלהינו שמזרז אותם על התשובה, ומה שאמר תחילה הפקדתי ואחר כך אמר המזכירים את ה' ואמר אל תתנו דמי לו כן דרך הכתוב, כמו ואל משה אמר עלה אל ה' והדומים לו, ויש לפרש כי המזכירים את ה' הם דברי הנביא כנגד בני הגלות ואמר הואיל וכל ההבטחות הטובות האלה מבטיח אותם האל הזכירו את שמו תמיד שפכו לפניו לבבכם עד יקבץ הגלות ויכונן ירושלם וישימה תהלה בארץ:
פסוק ז:ואל תתנו דמי לו. כפל ענין לחזק ומפורש הוא בפסוק של מעלה ממנו, ואמר דמי לכם, ואמר דמי לו, כי כמו שהמדבר לחברו מתעסק בדברו ומן התמדת דבורו מזקיק את חבירו להיות מאזין לו שיתן את לבו לכל דבריו בלא דמי ובלא הפסק, והנה כשיפסוק מלדבר תהיה השתיקה וההפסק לשומע כמו למדבר:
פסוק ח:נשבע ה'. כי כאשר יזכור השבועה הוא קיום הדבר בלא תנאי ואמר נשבע, ואמר אתן, כמו שפירשנו כמו ואל משה אמר עלה אל ה', ואמר בימינו ובזרוע עזו, רוצה לומר כי הכח והיכולת בידו לקיים השלום ולא ישלטו עוד בהם אויבים:
פסוק ח:בימינו ובזרוע עזו. הוא כפל ענין במלות שונות כי הימין הוא הזרוע העז באדם, וכן מדבר האל על דרך משל:
פסוק ט:כי מאספיו. מן הדגוש והוא מן הקל וכמוהו רבים, וטעם והללו את ה' רמז למעשר שני ונטע רבעי, וזהו כי מאספיו יאכלוהו, שהיו נאכלים לבעלים, ונטע רבעי הוא הלולים לה', וכן במעשר שני היה מתודה ומהלל לאל, והוא שאמר בחצרות קדשי, כי מעשר שני ונטע רבעי לא היו נאכלין אלא בירושלם לפנים מן החומה כמו שכתוב לפני ה' אלהיך תאכלנו, וכל העיר נקרא לפני ה' אלהיך, וכן נקראת חצרות קדשי, והחצר כלל הבתים:
פסוק י:עברו עברו. הצווי כמו שפירשנו במלת סלו סלו, והכפל גם כן לחזק הענין:
פסוק י:בשערים. על דרך עברו משער לשער במחנה:
פסוק י:פנו דרך העם. עם ישראל, וענין סלו ומסלה פירשנוהו גם כן שם:
פסוק י:סקלו מאבן. לפירוש הראשון שפירשנו שם יהיה פירוש סקלו מאבן שישליכו במסלות אבנים, וזהו פירוש סקלו, ומה שאמר מאבן, רוצה לומר מאבנים גדולות סקלו אותם, ולפירוש השני יהיה פירוש סקלו הסרת האבנים מהדרכים:
פסוק י:הרימו נס על העמים. שיבשרו אותם בכל מקום שהם בגלות, וכל זה דרך משל לא שירימו נס ויסקלו דרכים, אלא דרך משל כאומר פנו דרך לפלוני שבא, כי בהגיע עת הישועה יאמרו העמים לישראל צאו שובו לארצכם כאלו הרימו להם נס כל כך תגלה הישועה לכל:
פסוק יא:הנה ה', הנה שכרו אתו. שכר טוב שישלם לישראל על הגלות שסבלו בעבור שמו הגדול:
פסוק יא:ופעלתו לפניו. ושכר פעלתו, שכר שזכר עומד במקום שנים, ופירוש ופעלתו הפעולה הטובה שעשו הם לאל בהחזיקם בגלות בתורתו ובמצותיו עם הצרות הגדולות וכנוי וי"ו ופעלתו שב לאל כי פעלתם היא פעלתו כי לשמו יעשוה, וכן ושמחתים בבית תפלתי כמו שפירשנו, ולפניו, רוצה לומר עמו כי מה שעמו הוא לפניו ומה שלפניו הוא עמו, ויונתן תרגם הא אגר עבדי מימריה עמיה וכל עובדיהון גלן קדמוהי:
פסוק יב:וקראו, דרושה. הפך שהיו קוראים לך ציון היא דורש אין לה:
פסוק יב:עיר לא נעזבה. הפך מה שאמרת עזבני ה':
