א לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃ ב וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃ ג וְהָיִ֛יתְ עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְהוָ֑ה וצנוף (וּצְנִ֥יף) מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ׃ ד לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְהוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃ ה כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃ ו עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃ ז וְאַֽל־תִּתְּנ֥וּ דֳמִ֖י ל֑וֹ עַד־יְכוֹנֵ֞ן וְעַד־יָשִׂ֧ים אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם תְּהִלָּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ ח נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה בִּֽימִינ֖וֹ וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ אִם־אֶתֵּן֩ אֶת־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ וְאִם־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃ ט כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וּֽמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קָדְשִֽׁי׃ י עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙ סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָעַמִּֽים׃ יא הִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ אֶל־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃ יב וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם עַם־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה וְלָךְ֙ יִקָּרֵ֣א דְרוּשָׁ֔ה עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
וזכר הנביא שהקב"ה יבא להושיעם אם לכבוד הארץ הנבחרת שהיא בידי אויביו והוא יתברך ירצה לגאלה כמ"ש והארץ אזכור ואם בעבור ישראל עמו ונחלתו היושב בקרב הגוים ולענין הארץ אמר למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט כי ציון רומז לבית המקדש וירושלם לכל העיר כלומר לא תתקרר דעתי בעבור ציון וירושלם עד יצא כנוגה צדקה וישועת' כלפיד יבער (ב) וכנגד האומה אמר וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש כפי גאולתך לא כפי גלותך (ג) לפי שתהיי עטרת תפארת ביד ה' וכצניף המלוכה שישמרהו ויכבדהו מלך מאד כן תהיי את עתה בכף אלקיך (ד) וביאר ענין השם באומרו לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה והוא השם שהש"י יקוב ויפרש וכן לארצך יקרא בעולה לפי שבעלה ואלקיה קרוב אליה, (ה) כי כמו שיבעל הבחור את הבתולה שהוא זווג נאה כן א"י תתיפה ותתנאה בשוב בניה לתוכה וכמשוש חתן על כלה בימי חופתה ישיש אלקי ירושלם עליה, ומזה הוכחה רבה שמה שאמר בתחלת הנבואה כחתן יכהן פאר הוא משל להקב"ה כמו שפירשתי. וכן אמרו בפסיקתא (שיר השירים רבה ד, כה) בעשר' מקומות נקראו ישראל כלה ששה ע"י שלמה אתי מלבנון כלה, לבבתיני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נפת תטפנה שפתותיך כלה, גן נעול אחותי כלה, באתי לגני אחותי כלה, ג' ע"י ישעיהו ותקשרים ככלה, וככלה תעדי כליה, ומשוש חתן על כלה, ואחד ע"י ירמיהו התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה, (ו) ואמנ' אמרו על חומותי' ירושלם הפקדתי שומרים פירשוהו חז"ל במסכת מנחות (פז, א) על המלאכים הרוחנים שמתפללים לאל על ירושלם שישבנה לקדמות'. וי"מ שהשומרים הם אבלי ציון ועל ישראל שהם בגלותם שומרים וצופים בנין ירושלם. וי"ת חומותיך אבות הראשונים המגינים עלינו כחומות הפקדתי שומרים לכתוב ספר הזכרונות שלא תשתכח זכותם מלפני לא יחשו מלהזכיר זכותם לפני המזכירים את ה' זכות האבות. והרד"ק פירש על חומותיך ירושלם אחר שיבנו חומותיך אל תפחדי שלא יפלו עוד לעולם כי אני הפקדתי עליהם שומרים אשר כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו לא כשומרי החומו' שאם הם ערים בלילה לא יחשו מלדבר כדי להעיר האחד את חבירו הנה ביום הם ישנים אבל שומרי חומות ירושלם היו ערים תמיד ולא יחשו ביום ובלילה והשומרים הם דרך משל להשגחת הש"י כמו עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה (דברים יא, יב) וגומר.
פסוק א:
ונראה לי לפרש על חומותיך ירושלם בהיותך במעמדך קודם החרבן הפקדתי שומרים שהם הנביאים הקוראים אותם שלא ינומו ולא ישנו כדרך שומרי החומה והענין שהיו מוכיחים ומתרים בהם שישובו בתשובה וזהו תמיד לא יחשו שהיו הנביאים קוראים בקול גדול מבלי הפסק, והיו מזכירים את ה' בקריאתם ולא היו מניחין אתכם וזהו המזכירים את ה' אל דמי לכם כלומר אותם הנביאים היו מזכירים את ה' ולא היה בהם דומיה מלצעק לישראל שישובו לאלהיהם, ועתה כיון שהם קראו לכם בשם ה' ואתם לא שמעתם ראוי הוא שמכאן ואילך אתם תקראו אל ה' ותצעקו לפניו והוא אומרו (ז) ואל תתנו דמי לו רוצה לומר לא תשתקו ולא תפסקו מלצעוק אליו עד שיכונן ושישים את ירושלם תהלה בארץ, ואל תחשבו שתהיה תפלתכם לשוא כי הנה (ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו כאמרו בדרך תימה אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבך רוצה לומר שלא ימשלו בכם עוד האויבים, (ט) אבל יגאל אתכם מביניהם באופן שעל אדמת הקדש תאכלו את תבואותיכם ובחצרות קדשו ואמר זה כנגד המעשר שני ונטע רבעי כימי קדם והענין שלא תשוב האומה לגלות עוד, ולכן אתם גדולי ישראל נביאיו וחכמיו (י) עברו עברו בשערים פנו דרך העם והסירו מקרבכם העונות המונעים טוב מכם וזה סלו סלו המסלה סקלו מאבן, ועם יושר מעשיכם מיד תרימו נס על העמים, (יא) כי השם יתברך כבר השמיע אל קצה הארץ ענין מלכותו ואמנם אתם אמרו לבת ציון הנה ישעך בא והנה שכרו אתו לתת לעמו ועבדיו ופעולתו לפניו, (יב) עד שהעמים ההם יקראו לבת ציון עיר הקדש גאולי ה' ולעיר ירושלם יקראו דרושה כאילו היא עיר לא נעזבה מפני שתשוב השכינ' לתוכה כסוד אלוה עלי אהלה (איוב כט, ד).