פסוק א:קרא בגרון. זהו מאמר ה׳ אל הנביא קרא בגרון ר״ל קרא בקול רם ביותר עד שיצא הקול מן הגרון כדרך הצועק להיות נשמע למרחוק:
פסוק א:אל תחשוך. אל תמנע הקריאה כשופר. כהרמת קול השופר:
פסוק א:והגד לעמי פשעם. אמור להם במה הם פושעים והוכיחם עליהם:
פסוק א:ולבית וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:ואותי יום וכו׳. ר״ל והם מראים עצמן כצדיקים כי בכל יום ידרשו אותי להתפלל אלי:
פסוק ב:ודעת. חפצים לדעת דרכי תורתי:
פסוק ב:כגוי וכו׳. כאלו היה גוי העושה צדקה בכל עת ולא עזב משפט אלהיו שדרכו לחקור לדעת את המשפט כן ישאלני הם משפטי צדק וחפצים להתקרב אל אלהים לדעת מצותיו ור״ל כן מראין עצמם כאלו היו חרדים על המצות אבל לא כן הוא:
פסוק ג:למה צמנו. ר״ל כאשר יצומו ואינם נענים מתרעמים עלי ויאמרו למה היתה כזאת אשר אנחנו צמנו וכאלו לא ראית להשגיח בדבר ולהסיר מעלינו ממשלת העכו״ם:
פסוק ג:ענינו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ג:הן ביום צומכם. ר״ל התשובה היא הן ביום צומכם וכו׳, כלומר כ״א מכם ידרוש וימצא דבר החפץ בו ותאותו אליו ויעסוק בו להפג ממנו צער התענית ולא שת לבו לשוב לה׳:
פסוק ג:וכל עצביכם. כל עצבון התענית תלחצו להסירו מכל וכל בדברים המשמחים:
פסוק ד:הן לריב וכו׳. באמת הצום היא סיבה לכם לחטוא לריב ולהתקוטט זה עם זה ולהכות באגרוף כי הדרך להתאסף יחד בימי הצום והאדם מצוי עם שונאו ומתקוטט עמו ובאים לידי הכאה:
פסוק ד:באגרוף רשע. כי כשמכה בה קרויה אגרוף רשע:
פסוק ד:לא תצומו כיום. אינכם צמים כמשפט יום הצום להתפלל לפני להשמיע קולכם אל השמים:
פסוק ה:הכזה. וכי בזה הענין ראוי להיות צום שאבחר בו וחוזר ומפרש שהוא יום שהאדם מענה נפשו בתענית:
פסוק ה:הלכוף. האם מה שהאדם כופף ראשו למטה בהכנעה כצמח הגומא ויציע תחתיו שק ואפר וכי לזה תקרא לה׳ צום מקובל ויום רצון:
פסוק ו:הלא זה. באמת זהו ענין הצום אשר אבחר בו שיפתח ביום ההוא את קשרי הרשע ר״ל לבטל הקשר לבל יעשהו:
פסוק ו:התר אגדות מוטה. התר קשרי אגודות עצי העול אשר הוכנו לתת על צוארי העניים (דומה נגישת העניים ודחקם כאלו ישימו העול על צוארם):
פסוק ו:ושלח רצוצים חפשים. העבדים הרצוצים ועשוקים בידך שלחם לנפשם בשנה השבעית ויהיו חפשים:
פסוק ו:וכל מוטה. כל עצי העול אשר שמתם על צוארם תנתקו מהם ר״ל לא תוסיפו לעשות בהם שום עבודה:
פסוק ז:הלא פרוס. באמת ביום ההוא פרוס לחמך ותן למי שהוא רעב ואין לו מה יאכל ועניים מרודים. עניים הנאנחים על כי לא ימצאו מקום לחסות בו הביאם אל ביתך. כי תראה. כאשר תראה ערום מבלי לבוש תכסהו משלך:
פסוק ז:ומבשרך. לא תתכסה עצמך מקרובך לבל יראוך:
פסוק ח:אז יבקע וכו׳. כשתעשה כן אז יאיר אור הצלחתך כעמוד השחר הבוקע בעבים ומאיר לעולם:
פסוק ח:וארוכתך. רפואתך תצמח מהרה:
פסוק ח:והלך. הצדקה שעשית תלך לפניך להוליכך אל הג״ע וכבוד ה׳ יאספך אל המקום אשר שם גנוזות נפשות הצדיקים:
פסוק ט:אז תקרא וכו׳. כשתעשה כן אז כאשר תקרא לה׳ הוא ישיב לך למלא שאלתך:
פסוק ט:תשוע וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ט:הנני. להשלים חפצך:
פסוק ט:אם תסיר. אם מכל וכל תסיר מתוכך את עצי העול שהכבדת על צוארי העניים:
פסוק ט:שלח אצבע. מוסב על אם תסיר לומר אם גם תסיר מלשלוח אצבעך אל מול פני חברך כדרך בני אדם המריבים וגם תסיר מלדבר לחברך און ודברי קנתור:
פסוק י:ותפק. תוציא לרעב את רצונך הטוב לדבר דברי נחומים בעת תתן לו המאכל:
פסוק י:ונפש נענה. נפש המעונה ברעב תתן לה די שבעה:
פסוק י:וזרח בחושך אורך. בהיות בעולם חשכת הצרות יזרח אורך ולא תהיה נכלל עמהם:
פסוק י:ואפלתך. אם תהיה לך אפלת צרה תשוב כמו הצהרים בהזרחת אור ישועה:
פסוק יא:ונחך. המקום ינהג אותך תמיד בדרך הטוב לך:
פסוק יא:והשביע בצחצחות נפשך. בעת יהיה בעולם צמאון ויובש ישבע את נפשך ולא תהיה חסר מכל טובה:
פסוק יא:ועצמותיך יחליץ. יבריא ויחזיק את עצמותיך וזכר את העצמות לפי שהם מוסדי הגוף:
פסוק יא:והיית. תהיה שבע מטובה כגן השבע מן המים כי הדרך הוא להשקותה בכל עת וכמוצא מים תהיה בכל עת מושפע בטובה כמקור המוצא מים אשר המים הנוטפין אינם נפסקין:
פסוק יב:ובנו ממך. רצה לומר המעשים הטובים היוצאים ממך יבנו את חרבות העולם וכמו שהמעשים הרעים מחריבים את העולם כן הטובים יבנו החרבות:
פסוק יב:מוסדי דור ודור. היסודות שנפלו בימי הדורות אתה תקומם אותם במעשיך הטובים וכפל הדבר במ״ש וקורא לך. כל בני העולם יקראו אותך גודר פרץ שהרי בזכות מעשיך גדרת פרצות העולם:
פסוק יב:משובב. אתה הוא המשיב את הנתיבות להיות מיושבות באנשים כי בהיות הערים חריבים נשמו הנתיבות ובזכותך נבנו הערים ונתיישבו הנתיבות:
פסוק יג:אם תשיב משבת וכו׳. ר״ל אם החזקת בדרך לצאת חוץ לתחום ונזכרת שהוא שבת והשבות רגלך בעבור השבת:
פסוק יג:עשות. המ״ם של משבת עומדת במקום שתים ור״ל אם תשוב מעשות חפצך אחד מן המלאכות האסורות:
פסוק יג:ביום קדשי. זהו השבת שקדשו המקום:
פסוק יג:וקראת לשבת ענג. תקרא את השבת יום עונג ר״ל יהיה מיוחד לך להתענג בו:
פסוק יג:לקדוש ה׳ מכובד. ליום השבת שקדשו המקום תקרא יום מכובד מבלי עשות בו מלאכה של חול: וכבדתו. ר״ל לא בקריאת שם לבד אלא תכבדו בו עניניך:
פסוק יג:ממצוא. מבלי מצוא בו חפצך ר״ל שלא תעשה בו חפצך מדברים האסורים בשבת:
פסוק יג:ודבר דבר. ומלדבר בו דבר הנאסר בשבת כחשבונות וכיוצא:
פסוק יד:אז תתענג על ה׳. כשתעשה כן אז ישפיע לך טובה הרבה ותתענג על ה׳ ור״ל לא תתענג לעדון הגוף כ״א להעמיד הגוף במצב הראוי להשכיל בתורת ה׳:
פסוק יד:והרכבתיך. ר״ל תהיה ברום המעלה והממשלה:
פסוק יד:והאכלתיך. ר״ל לך תהיה הארץ אשר הנחלתי ליעקב אביך ואמר יעקב לפי שלו ולבניו נתנה הנחלה ולא לישמעאל בן אברהם ולא לעשו בן יצחק וכן נאמר ויעמידיה ליעקב לחוק וכו׳ לאמר לך אתן את ארץ כנען (תהילים ק״ה:י״א):
פסוק יד:כי פי ה׳ דבר. וכיון שהוא דבר יקיים: