פסוק א:קרא. דבר השם אל נביאו קרא בגרון אל תחשוך הקריאה, כי חשך פועל יוצא:
פסוק א:כשופר. שישמעו כולם:
פסוק ב:ואותי יום יום ידרושון. בפה (ובדעת):
פסוק ב:ודעת דרכי יחפצון. בדבור שישאלון אליהם משפטי צדק, והם חפצים להיותם קרובים אלי:
פסוק ג:למה. הם מתענים ואומרים לשם למה צמנו ולא ראית, כאילו לא תראה ולא תדע, והטעם לא תושיענו, והתשובה הן ביום צומכם ימצא כל איש חפצו, מי שיש לו מריבה עם אדם אחר:
פסוק ג:וכל עצביכם. ממון כמו ועצביך בבית נכרי (משלי ה' ו'), וקרוב מגזרת עצבון (בראשית ג' י"ז) כמו יגיע כפיך (תהלים קכ"ח ב'):
פסוק ג:תנגושו. הנה הנו"ן כנו"ן כהנדוף עשן [שם ס"ח ג'], ויחסר בעל כאילו אמר בעל עצבים וכמוהו אשה יראת יי (משלי ל"א ל') ורבים כך:
פסוק ד:באגרוף רשע. דבר קשה שיוכה בו, ובדברי הקדמונים ז"ל בעלי אגרופין [פסחים נ"ג], וכמוהו באבן או באגרוף (שמות כ"א י"ח), וי"א חתיכת עפר קשה, כמו מגרפותיהם (יואל א' י"ז):
פסוק ד:לא תצומו כיום. טעמו כיום הזה:
פסוק ה:הכזה. יום ענות אדם נפשו, כפול, כי הוא הצום:
פסוק ה:הלכוף. מפעלי הכפל במשקל לקב אויבי (במדבר כ"ג י"א):
פסוק ה:כאגמון. צמח רך שישח את ראשו, והוא ידוע:
פסוק ה:יציע. דגשות הצד"י לחסרון יו"ד השרש, כמלת אצרך (ירמיה א' ה') והשלם ייציע, והטעם ישים מצע [כמו] ושק ואפר יציע (אסתר ד' ג'):
פסוק ו:הלא. פתח, כמו התר:
פסוק ו:חרצובות. כמו קשרים, וכמוהו כי אין חרצובות למותם (תהלים ע"ג ד'):
פסוק ו:מוטה. כמו מטת עלכם (ויקרא כ"ו י"ג), והנה הטעם להחפיש העבדים, ככתוב בספר ירמיהו [ל"ד]:
פסוק ו:(העשוקים משפט). רצוצים. (כמו רצוצים) הם העבדים העשוקים, כמו רצוץ משפט (הושע ה' י"א), כמו ואת מי רצותי (שמואל א' י"ב ג'), ויש אומרים כי חרצובות רשע על המחשבות, והראשון נכון בעיני:
פסוק ז:הלא פרוש. כמו פורש אין להם (איכה ד' ד') וכמוהו פריסת מלכותך (דניאל ה' כ"ח), והטעם פריסת ככר לחם:
פסוק ז:מרודים. המ"ם שורש, והנה הוא כמו מעונים (דברי הימים א' ד' מ"א), וכמוהו זכור עניי ומרודי (איכה ג' י"ט):
פסוק ז:תביא בית. בית שלך:
פסוק ז:ומבשרך לא תתעלם. כמו קרוב, כמו אחינו בשרנו הוא (בראשית ל"ז כ"ז):
פסוק ח:אז יבקע אורך כשחר. שכל רגע יוסף האור:
פסוק ח:וארוכתך. רפואתך, והוא שם, כמו אעלה ארוכה לך, ויש אומרים כי ארוכתך ימי גבול החולי, על כן מלת מהרה:
פסוק ח:והלך לפניך צדקך. יאספך, כמו מאסף לכל המחנות (במדבר י' כ"ה), והנה יהיה שמור:
פסוק ט:מתוכך. מקרבך, והטעם על המחשבה, או מתוכך מתוך ישראל, וטעם מוטה העבדים:
פסוק ט:שלח אצבע. שם הפעל על משקל כשכב אדוני המלך (מלכים א' א' כ"ה), כאילו אמר לשלוח יד להכות רעו, או לקחת הונו, גם ודבר און שם הפעל:
פסוק י:ותפק. כטעם ויפק רצון מיי (משלי ח' ל"ה), והנה נפשך כדרך פעול:
פסוק י:ונפש נענה תשביע. לעולם ענוי דבק עם נפש הוא צום, ומלת תשביע לעדה:
פסוק י:וזרח בחשך. אפי' בחשך לילה יזרח אורך, והטעם כאשר תבוא רעה לעולם אתה תנצל:
פסוק יא:ונחך יי תמיד. והטעם שהוא יהיה עמך בכל מקום שתלך:
פסוק יא:בצחצחות. כמו צחה צמא (ישעיהו ה' י"ג), הפך הריווי:
פסוק יא:ועצמותיך יחליץ. יש אומר כמו ידשן בלי חבר, ואחרי' אמרו יחזק, כמו חלוצי צבא (במדבר ל"א ה'), ויש אומרים שיחליץ כמו יחלץ, (איוב ל"ו ט"ו) כאשר מצאנו ישליח (שמות ח' י"ז) ישלח (תהלים ע"ח מ"ה), ישמיח [שם פ"ט מ"ג] ישמח (איכה ב' י"ז), וזהו הנכון, כי הנה הוא כמו שומר כל עצמותיו (תהלים ל"ד כ"א), והנה יחלצם משבר:
פסוק יא:לא יכזבו. כמו יכרתו, וכזב [שם ד' ג'] מגזרתו, כי הוא דבר שאינו עומד, כי מקרה הוא:
פסוק יב:ובנו. הבונים היוצאים ממך:
פסוק יב:מוסדי דור ודור. שהיה על מוסד שיעמוד לדור ודור:
פסוק יב:תקומם. כמו [תשובב תהלים ס' ג'] משובב נתיבות לשבת, אחר שאינם הולכים עליהם בני אדם, לשבת תשובבם:
פסוק יג:אם וגו'. יי ינחך תמיד אם תשיב משבת רגלך, או הוא דבק עם משובב נתיבות, גם הוא נכון, וטעם משבת מלכת בשבת (רגלך):
פסוק יג:עשות חפציך. הטעם כפול:
פסוק יג:וקראת לשבת עונג. שלא תעשה בו מלאכה, ושתתענג הנפש בשמוע דברי תורה:
פסוק יג:לקדוש יי מכובד. הוא יום שבת, והנה פירוש מה טעם מכובד, והוא וכבדתו מעשות דרכיך, שאתה רגיל לעשות בחול, וכן (מצאנו) ממצא חפצך ודבר דבר עתיד, או בדברי העולם, כי אם בדברי תורה, והכלל שאנחנו צריכין לקבלה:
פסוק יד:אז תתענג. אם תקרא יום שבת עונג אז תתענג על יי, כבן שמתענג על האב, והרכבתיך על במותי ארץ, על גבהי הארץ והיא ארץ ישראל:
פסוק יד:והאכלתיך נחלת יעקב. הטעם, הנה ידבר עם בני הגולה, על כן והרכבתיך, גם משובב נתיבות: