פסוק א:דבר ה' אל נביאו: קְרָא בְגָרוֹן, אַל תַּחְשֹׂךְ, תחדל. כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ. תפקידך להשמיע בקול רם גם דברים שאינם נעימים לשמוע – וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם, וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם:
פסוק ב:וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן. בני עמי שבים ובאים לשאול את הנביאים, הכהנים והחכמים שאלות שונות. וְלדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן, רוצים כְּמו גוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב. כלפי חוץ הם נראים צדיקים ויראי אלוקים, ולכן יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן. אחת השאלות המטרידות אותם היא שאלה דתית רבת משמעות:
פסוק ג:לָמָּה צַּמְנוּ – וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ – וְלֹא תֵדָע? תשובתו של הנביא מגיעה מיד: הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ, תתעניינו בעסקיכם הרגילים במקום לקדש את היום הזה לתיקון. וְאת כָל עַצְּבֵיכֶם, אלו שאתם רגילים לצער, תִּנְגֹּשׂוּ, אתם ממשיכים ללחוץ ולהכביד עליהם.
פסוק ד:הֵן לְרִיב וּמַצָּה, מריבה תָּצוּמוּ. ביום הצום אתם מתקוטטים – אולי מפני שאז יש פנאי לכך, ואולי משום שמצב רוחכם בעת הצום נוטה למריבות, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע. כאשר הקטטות מתלקחות, אתם מגיעים עד כדי הכאת זולתכם באגרוף. לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם, לא נראה שאתם צמים עתה כדי לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. אמנם אינכם אוכלים ואתם אף מתאספים יחד, אבל לא מתחולל בכם שינוי פנימי.
פסוק ה:הֲאם כָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ, האם זו מהותו של הצום שבו אני בוחר – יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, יום של סבל לחינם?! הֲאם אבחר לדרוש מכל אחד מכם לָכֹף, לכופף כְּאַגְמֹן, כמו גומא הצומח באגם את רֹאשׁוֹ. האגמון עומד דרך קבע בראש מורכן ומתנענע ברוח בגלל כובד השיבולים. וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ, יפרוש תחתיו לשבת או לשכב?! הֲאם לָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'?! האם אתם חושבים שאני זקוק למחוות החיצוניות של כיפוף הראש המלווה את הצום, שנועד לבטא ענווה, ואת ביטויי האבל הטקסיים שלכם?!
פסוק ו:הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ, הצום הרצוי לי – ראשית לכול, נסו להביא צדק לעולם – פַּתֵּחַ, התר חַרְצֻבּוֹת, כבלי רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה, שלשלאות וחבלים הקושרים את קורת העול למשועבדים. וְשַׁלַּח, שחרר רְצוּצִים, את הלחוצים הניגשׂים חָפְשִׁים, וְכָל מוֹטָה, עול שאתם מעמיסים על צווארי האנשים תְּנַתֵּקוּ, תכרתו לחלוטין.
פסוק ז:הצום הראוי צריך לכלול גם עזרה לאנשים הסובלים: הֲלוֹא פָרֹס והושט לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים, מוכים ומרוטים תָּבִיא בָיִת. תנו להם מחסה. כִּי תִרְאֶה אדם עָרֹם – וְכִסִּיתוֹ, דאג שיהיה לו כיסוי, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אל תיטוש את קרוביך הנזקקים. אם אתה מתעורר להיטיב, חפש אחר קרוביך העניים, שאולי שכחת, ודאג לרווחתם. לא העינוי, הכיפוף והשק עיקרו של הצום, אלא הזנת העני, זקיפת קומת הרצוץ וכיסוי הערום.
פסוק ח:אם תקיים צומות באופן הזה, אָז יִבָּקַע פתאום כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ. אורך יופיע מתוך חשכתך כאור השחר החותך כביכול את השמים. וַאֲרֻכָתְךָ, רפואתך מְהֵרָה תִצְמָח, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ. מעשי הצדק שלך יקבילו את פניך בכל אשר תלך. כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ, ילווה אותך מאחוריך. תתכבד, תצליח ותהיה מוגן.
פסוק ט:לשואלים אשר צמו והתפללו אך לא נענו, משיב הנביא: אם תעשו את המעשים הנכונים הללו, אָז תִּקְרָא – וַה' יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע – וְיֹאמַר: "הִנֵּנִי". אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, עול המכביד על המסכנים, ותסיר שְׁלַח, שליחת אֶצְבַּע – תנועה שמשמעותה כנראה הצבעה על אדם בבוז, בהאשמה או באיום, וְדַבֶּר, דיבור של אָוֶן, רֶשע. כדי לחולל תיקון משמעותי יש לבער לא את האכילה, אלא התנהגויות כגון אלה.
פסוק י:וְתָפֵק, ותוציא לָרָעֵב את נַפְשֶׁךָ. במקום להסתגר מפניו הוצא אליו את עצמך, את רצונך או את תאוות לבך, כלומר, הוצא לו ממזונותיך, או: הענק לו רצון, רוח נדיבה ופנים מסבירות. וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה, רעבה, או: סובלת מצרות אחרות תַּשְׂבִּיעַ. אם כך תעשה, וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ תזרח כּאור צָהֳרָיִם
פסוק יא:וְנָחֲךָ, ינחה אותך ה' תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת, אור צח, בהירות וטוהר את נַפְשֶׁךָ, כשם שהשׂבעת אתה נפש נענה, וְאת עַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ, ישחרר. לא תהיה כפוף ומוגבל, כשם שהסרת מן הרצוצים את כבליהם. וְהָיִיתָ רענן ומרנין כְּגַן רָוֶה, וּכְמוֹצָא מַיִם, כמעיין מפכה אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו, שאינו פוסק.
פסוק יב:לכשתזכה לכך, תוכל להיטיב עם העולם: וּבָנוּ מִמְּךָ, תוכל לתקן, או לגרום לאחרים שיתקנו חָרְבוֹת עוֹלָם, את מה שנחרב מימי קדם, ולא רק את קלקולי ההווה. את מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר, המבנים שנבנו מדורי דורות, שלא נשאר מהם דבר מלבד יסודותיהם, תְּקוֹמֵם, תקים מחדש. וְקֹרָא, יקראו לְךָ אז גֹּדֵר פֶּרֶץ. תיקון העוולות משול לגידור פרצה שהוזנחה זמן רב. מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת. אתה תהיה מי שמשיב את הדרכים השוממות להיות מיושבות כקדם. במקום לשבת בבכי ובחוסר מעש, קום ופעל: סקל אבני נגף, ובנה גדרות הרוסות, תקן עוולות, ובנה הריסות. בדברים אלו יש גם הבטחה וגם בקשה.
פסוק יג:מעבר לתיקון החברתי מצפה הנביא ממי שמבקש לתקן את דרכו גם לשמור שבת: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, שלא ללכת מחוץ לתחום מקום השביתה ביום השבת, ותימנע מעֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, ולא רק תשבות ממלאכה, אלא וְקָרָאתָ, תכריז, תזמן לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה', ליום השבת תקרא מְכֻבָּד. כבד את היום המקודש לה', ככתוב בתורה. וכיצד? – וְכִבַּדְתּוֹ מלעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, הימנע מלעסוק בו בענייני חול, מִלמְּצוֹא חֶפְצְךָ, מלתכנן תכניות ולדַבֵּר עליהן דָּבָר.
פסוק יד:אם כך תעשה – אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. תהיה מרומם, תמשול בעולם, ודבר לא יעמוד בפניך. וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, תקבל את ברכת יעקב, על גודלה ומרחביה, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר. זוהי תשובתו והדרכתו של הנביא מפי ה'.
