פסוק ב:התנערי. אישקור"א בלעז כמנער את הטלית:
פסוק ב:קומי. מן הארץ מגזרת לארץ תשב (לעיל ג):
פסוק ב:מוסרי. קריגל"ש בלע"ז:
פסוק ג:חנם נמכרתם. על עסקי חנם הוא יצר הרע שאינו לכם לשכר:
פסוק ג:ולא בכסף תגאלו. אלא בתשובה:
פסוק ד:מצרים ירד עמו וגו'. הם המצריים היו להם קצת חוב עליהם שנעשו להם אכסניא וכלכלו' אבל אשור באפס ובחנ' עשקו:
פסוק ה:מה לי פה. למה אני שוהא ומשהא בני כאן:
פסוק ה:יהילילו. מתפארים לאמר ידינו רמה:
פסוק ה:מנואץ. מתנאץ והרי זה דוגמת וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ח):
פסוק ו:ידע עמי. כשאגאלם יכירו כי שמי אדון שליט ומושל כמשמעו:
פסוק ו:לכן ביום. גאולתם יבינו כי אני הוא המדבר והנני קיימתי:
פסוק ח:צופיך. צופים שמעמידין על החומות והמגדלים לבשר ולראות מי בא לעיר:
פסוק יא:צאו מתוכה. מתוך הגלות כל נחמות האלו האחרונות אינן אלא על גלות האחרון:
פסוק יא:טמא. אל תגעו, שקץ יהיו לכם מליג' בהם:
פסוק יא:נושאי כלי ה'. הכהנים הלוים שהיית' נושאי' כליו (של הקב"ה) במדבר (מכאן לתחיי' המתים):
פסוק יב:כי הולך לפניכם. שני דברים שבסוף המקרא הזה מיישבין שני דברים שבראשו כי לא בחפזון תצאו. מה טעם, כי הולך לפניכם ה' לנחותכם הדרך ומי ששלוחו מקדים לפניו לנחותו הדרך אין יציאתו בחפזון. ובמנוסה לא תלכון. לפי שמאסיפכם אלהי ישראל הולך מאחריכם לשמור אתכם מכל רודף כמו ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות ההולך אחרי המחנה קרוי מאסף לפי שהוא ממתין את הנחלשים ואת הנכשלים וכן הוא אומר ביהושע והמאסף הולך אחרי הארון:
פסוק יג:הנה ישכיל עבדי. הנה באחרית הימים יצליח עבדי יעקב צדיקים שבו:
פסוק יד:כאשר שממו. כאשר תמהו עליהם עמים רבים בראותם שפלותם ואמרו זה אל זה כמה משחת מאיש מראהו (של ישראל) ראו מה תארם חשוך משאר בני אדם כן כאשר אנחנו רואים בעינינו:
פסוק טו:כן יזה גוים רבים. כן עתה גם הוא תגבר ידו וידה את קרנות העכו"ם אשר זירוהו:
פסוק טו:יקפצו. יסגרו פיהם מרוב תימהון, כי כבוד אשר לא סופר להם על שום אדם ראו בו: