פרשנים על הפרק
📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל15 פסוקים📜
רש"ירש״י26 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא40 פסוקים📜
רד"קרד"ק38 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל32 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי5 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר39 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר30 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם10 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם16 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ15 פסוקיםמאמרים על הפרק
אברבנאל
אברבנאל
פסוק א:
עורי עורי לבשי עוזך ציון וכו' עד סוף הנבואה: לפי שאמר הנביא לשם יתברך עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם, השיבו הש"י עורי באותו לשון עצמו עורי עורי לבשי עוזך ציון כי אחרי שנבא על גאולת העם נבא על נחמת ציון ומעלת ירושלם שתשוב לקדמותה, ואמר עורי עורי שני פעמים כנגד שני הגליות שאמר עליהם שתים הנה קוראותיך, ולפי שהיו בירושלם שתי שלמיות אחד בזמן בית שני שהוא הגבורה שהיתה בבית שני אשר כמוה לא נהיתה בכל העולם, והשני הקדושה שהיתה בבית ראשון, לכן אמר כנגדה לבשי עוזך ציון שהיא הגבורה, לבשי בגדי תפארתך ירושלם וביאר שתפארת היא היותה עיר הקודש גיא חזיון מקום הנבואה ושער השמים, כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא שבזה רמז למלכות אדום שהם הערלים ולמלכות ישמעאל שהם טמאים במעשיהם הרעים עם היותם מראים עצמם טהורים ברחיצותיהם, כי היו המושלים בירושלם פעם אדום שהוא הערל ופעם ישמעאל שהוא הטמא, ולפי שדמה אותה למתפלשת בעפר כמו שאמר ותשימי כארץ גוך לכן אמר (ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם רוצה לומר קומי מעפרך ושבי כמושב הכבוד והמעלה, והרד"ק פירש שבי ירושלם מלשון שבי ומלקוח כאילו אמר קומי שבי ירושלם מן העפר שאת שוכנת בו, ואמנם יהיה זה אחר ששביה בת ציון תתפתח מוסרי צוארה שהוא עת היציאה מהגלות, (ג) ונתן הסבה בגאולתם באומרו כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו ופירשו המפרשים חנם נמכרתם אלא בעונות ולא בכסף תגאלו אלא בתשובה ולדבריהם עיקר הדבר חסר מן הספר, ופשט הכתוב אומר אחת משתי כוונות אם שאמר שהיו כל כך רעים וחטאים שנמכרו חנם כמו העבד הפחות והרשע שיתנהו אדוניו בלא מחיר כדי להוציאו מרשותו, ועל דרך זה אמר המשורר תמכור עמך בלא הון ולא ריבית במחיריהם (תהלים מד, יד), וגם כן לא יגאלו מתוך תשובה ומעשים טובים כי ראה הנביא שיעבור כל זמן האפשרות ולא יהיו נגאלים אלא בעתם, ועל זה אמר ולא בכסף תגאלו כי דמה בענינם מכירתם לגאולתם שיהיו חטאים בזמן הגאולה כמו בעת הגלות והמכירה, והכוונה השנית היא שגלה בזה שכמו שנמכרו בגלות מופלג כמה שאמר חנם נמכרתם, כן בעת גאולתם יהיו עם עני ודל וזהו ולא בכסף תגאלו שלא ישאו בידם מגלותם לא כסף ולא זהב, ולפי שאמר חנם נמכרתם זכר הנביא על אי זה גלות אמר חנם נמכרתם, ומפני זה זכר שלשת הגליו' שעברו על ישראל, האחת, גלות מצרים ועל זה אמר (ד) מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ר"ל ולא להשתקע והמה נשתעבדו בהם, והשנית, היא גלות אשור אם גלות עשרת השבטים על ידי מלך אשור ואם חורבן ירושלם על ידי נבוכד נצר שהיה גם כן מלך אשור, עליהם יחד אמר ואשור באפס עשקו כלומר גלות מצרים הנה עמי ירד שם מעצמו עם היות שהיה לגור שם בלבד והם נשתעבדו בהם, אמנם אשור הרשיע עוד כי באפס עשקו ולקחו מארצו ולא ירד עמי שמה, ועל הגלות הזה השלישית שנעשה בחורבן בית שני אמר (ה) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם רוצה לומר מה לי לומר פה בגלות השלישית אלא שנמצא בו רעת מצרים ורעת אשור והוא אומרו כי לוקח עמי חנם שהוא כמו ואשור כאפס עשקו, והענין שהרומיים עלו על ירושלם והחריבוה גם הם כמו שעשו מלכי אשור בראשונה, גם נמצא בגלות הזה השלישית רעת מצרים כי רבים מבני ישראל הלכו מעצמם לארצות רבות ומשלו בהם גויי הארץ כמו שעשו המצריים ברדתם שמה, וזהו מושליו יהלילו רוצה לומר שיהללו עצמם בעבור שהם מושלים עליהם כאלו לקחום בחזקה. ואפשר לפרש יהלילו מלשון יללה שעשו לישראל יללה ומלבד זה כולו שהוא בערך העם, הנה בגלות זה של אדום תמיד כל היום שמי מנואץ והוא רומז למה שדברו בני אדום בענין האלהות כי הוא חלול שמו, ולזה היה הגלות הזה חמור מכל שאר הגליות לפי שנתחברו בו רעת העם וחלול שם האל, (ו) ולכן בזמן ההוא ידע עמי שמי שידע ידיעה אמיתת קיימת אמיתת שמי ושאינו מנואץ כדברי הגוים, ולכן ידעו ביום ההוא בראותם קיום הבטחותי שאני הוא שדברתי לנביאים על עניני גאולתם ושלא שניתי ושלא אשנה וזהו כי אני הוא המדבר הנני, ואפשר לפרש לכן ידע עמי שמי שהוא הסבה ולכן ביום ההוא הוא המסובב יאמר לכן בעבור שידע עמי שמי בהיותם בגלות ולא נתפתו לדעות הגוים, לכן מפני זה ביום ההוא אשר אני הוא המדבר ומיעד עליו שהוא זמן הגאולה אהיה נמצא להם להושיעם והוא אומרו הנני כי מפני קיום אמונתם יזכו לתשועה.
פסוק ז:
ולפרסום הגאולה זכר כאלו יכריזוה בהרים אנשים משמיעים קולו' במקומות הגבוהים להודיע לכל בני עולם ענין התשועה, האמנם למה אמר אלה הד' לשונות מהבשורות והנחמות משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך, עם שנחום האלקושי לא אמר רק משמיע שלום, תוכן הענין כך הוא שהבשורה הזאת תהיה ממנה לאומות העולם וממנה לישראל וכנגד האומות אמר משמיע שלום מבשר טוב, רוצה לומר שיהיה שלום בארץ ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ויבשר אותם שיתקרבו אל הש"י שהוא הטוב המוחלט כמ"ש טוב ה' לכל טוב ה' לקוויו לנפש תדרשנו (איכה ג, כה), א"כ השמועה הזאת היא כוללת לכל אומות העולם ולכן אמר עליה משמיע שלום מבשר טוב, ואמנם כנגד ישראל זכר שיבשרם בישועת השם שבא יבא להושיעם, ועוד יבשרם שאלקים ימלוך על כל העמים וזהו משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך כלומר מלך על כל האומות וכמ"ש והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד, ט), ולהיות השמועה השנית הזאת מיוחסת אל האומה בלבד לכן לא אמר בה כי אם משמיע אחד משמיע ישועה אומר לציון וגומר, כי זכר ב' פעמים משמיע אחד כללי כנגד כל האומות ואחד פרטי כנגד כל ישראל, אמנם נחום זכר בלבד משמיע שלום להבטיח את ישראל שלא יבאו עוד בגלות והוא אמרו שמה הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף לעבור בך בליעל כלה נכרת והוא דרך אחר מהנבואה, ואמנם מהו המבשר הזה כבר דעת המפרשים בו שהוא דבור המשליי נאמר על פרסום הגאולה שיודע הדבר בעולם כאלו מבשרים מכריזים אותו על ההרים, וחכמי' ז"ל דרשוהו (פסיקתא רבתי לה, ד) על אליהו הנביא שיבא קודם התשועה ויבשרנה, ולפי שהוא יבא קודם תחיית המתים לכן אמר (ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו והוא ייעוד גדול שהצופים והם הנביאים כלם שנשאו קולם ושנבאו לישראל יקומו מקבריהם, יחדו ירננו נבואותיהם אשר נבאו ויתנו הודאות ורננות לשם יתברך לפי שנתקיימו, ועליהם אמר באמת כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון כי בעיניהם הגשמיים יראו תשועת ירושלם כמו שיעדו ונבאו אותה, וכן דרשו חכמים ז"ל (סנהדרין צא, ב) מכאן לתחיית המתים מן התורה. והמפרשים פירשו קול צופיך נשאו קול שבזמן הגאולה תשוב הנבואה שנפסקה מימי מלאכי בבית שני ויתרבו ביניהם צופים ונביאים בשוב ה' ציון וגם נכון הוא.
פסוק ז:
ובתנחומא אמרו בעולם הזה מי שהוא רואה פני שכינה היה מתמעט והולך שנאמר כי לא יראני האדם וחי אבל לעולם הבא אני נגלה בכבודי על ישראל והם רואים אותי וחיים לעולם שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ולא עוד אלא שמראין כבודי זה לזה באצבע שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וגומר ואומר כי זה אלקים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עד מות ע"כ. רצו בזה שבזמן הגאולה העתידה ישתלמו בהשגות האלהיות ותמלא הארץ דעה את ה' ואמר הנביא כנגד ארץ ישראל (ט) פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם על דרך שבחי ירושלם את ה' כי חזק בריחי שעריך (תהלים קמז, יג), ונתן שתי סבות אל הרנה ואל השירה שהם מפאת העם ומפאת ירושלם וזהו כי נחם ה' עמו גאל ירושלם, ולפי שתהיה הגאולה מפורסמת בכל קצות הארץ לכן (י) אמר חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וגומר, עד שמפני זה יאמרו (יא) סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו והוא המורה שתהיה ירושלם ביד ישמעאלים כשיגלה מלך המשיח כמו שאמר בפרקי רבי אליעזר שעליו בן דוד יצמח, כי לכן אמר הנביא צאו משם טמא אל תגעו שהטמא הוא רמז לישמעאל כמו שפירשתי למעלה ואליהם אמר שיסורו ויצאו מירושלים, או אמר טמא על כל האומות: ואמנם אמרו צאו מתוכה הברו נושאי כלי ה' הוא לדעתי נאמר על בני אדום וישמעאל שכל אחד מהם שלל בית המקדש ונשא כלי בית ה' הבבליים שהם עתה ישמעאלים נשאום לבבל בחרבן בית ראשון והרומיים לרומי בחרבן בית שני, ועל השוללים והשודדים אמר הברו נושאי כלי ה' כלומר הבדלו מירושלם אתם השוללים והשודדים שנשאתם משם כלי בית ה'. ואפשר לפרש הכתוב כולו על ישראל, כי לפי שאמר וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אמר כנגד ישראל סורו סורו צאו משם כלומר מבין הגוים כי הם טמא כלומר אל תגעו בהם, ואמר צאו מתוכה בכנוי ה"ה הנקבה לרמוז אל הארץ שאמר למעלה וראו כל אפסי ארץ, והענין כולו שיצאו מארצות הגלות וילכו לאטם לארץ ישראל כי בהר ציון תהיה פליטה והיה קדש, וביאר הנביא כנגד מי אמר זה באומרו הברו נושאי כלי ה' רוצה לומר הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת מהאומות אתם נושאי כלי ה' שאין לכם רומח וחנית כי אם התורה והתפלה שהם כלי ה', (יב) כי אתם לא תצאו בחפזון כמו שיצאתם ממצרים וכאדם המפחד מאויביו ובמנוסה לא תלכון כמו שעשיתם בבית שני שהיה לכם פחד ורעדה מסנבלט החורני ושאר שכניהם הרעים, אבל עתה לא יהיה כן כי הנה לא תמצאו האויב לא מקדם מצד הפנים ולא מצד האחורים לפי שהולך לפניכם ה' וזה כנגד הפנים, ומאספכם אלקי ישראל כנגד האחורים. הנה התבארה הנבואה הזא' והותרו שלש' השאלות האחרונות כמו שתראה, והתבאר ממנה שלא נתקיימה בזמן בית שני ושהיא עתידה להתקיים אם ממה שאמר כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא, ואם ממה שזכר בפירוש גלות מצרים וגלות אשור וגלות אדום, ועל כלם ייעד בגאולה העתידה.
פסוק יג:
הנבואה השלשים תחילתה הנה ישכיל עבדי וכו' עד רני עקרה לא ילדה והיא פרשה אחת: וראיתי לשאול בה גם כן ששת השאלות.
פסוק יג:
השאלה הראשונה היא לדעת על מי נאמרה הנבואה הזאת, כי הנה חכמי הנוצרים פירשוה על אותו האיש שתלו בירושלם בסוף בית שני שהי' לדעתם בן האלוה ית' שנתגשם בבטן העלמה כמו שמפורסם בדבריהם, ואמנם יונתן בן עוזיאל תרגמה על משיח העתיד לבא וזהו ג"כ דעת חכמים ז"ל בהרבה ממדרשותיהם, גם כי זה הפסוק האחרון ממנה לכן אחלק לו ברבים דרשוהו על משה רבינו כמו שיתבאר, וכן ראיתי פי' שעשה הרמב"ן על הנבואה הזאת שפירשה על מלך המשיח, והגאון רב סעדיה פירש הפרשה כולה על ירמיהו ופירש יזה גוים רבים כמו יטיף שניבא על אומות רבות, וכיונק לפניו כי היה נער וחטא רבים נשא כאמרו זכור עמדי לפניך לבקש טובה עליהם, וכשה לטבח יובל באומרו ואני ככבש אלוף, ואחלק לו ברבים רומז אל ארוחתו שנתנה יום יום וכתב עליו הראב"ע וכן הרב רבי מנחם המאירי שיפה פירש, ולא ידעתי מה טובו ומה יפיו שחזו בו, אבל רש"י וה"ר יוסף קמחי ובנו הר' רבי דוד קמחי כולם פה אחד פירשו הנבוא' הזאת כולה על ישראל, ולכן ראוי לדעת בתחילת הדברים אמיתת כוונת הנבואה על מי נאמרה.
פסוק יג:
השאלה השנית במה שדרשו חז"ל (תנחומא תולדות יד, א) על ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת, שעם היות שפירשו זה על מלך המשיח עדיין יקשה הדבר מאד שאיך אפשר שבן אדם ינשא ממשה שהעידה התורה עליו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד, י) כל שכן שתגבה ילוד אשה ממעלת מלאכי השרת אשר אין למעלה ממדרגת מציאותם כי אם מציאות הסבה הראשונה יתברך, עד שמזה עשו חכמי הנוצרים לפנות דתם באלהות המשיח, ואין להשיב על זה כדרך החכם אנבוניי"ט שפירש מלאכי השרת על החכמים כאמרו ז"ל (נדרים כ, ב) מאן מלאכי השרת רבנן, כי איך יעלה על הדעת שהזכירו מעלת' למעלה ממעלת אברהם ומעלת משה, גם כי אין סמך לזה מהכתובים שהביאו לראיה כי שם הוכיחו מלאכי השרת מפסוק וגובה להם ויראה להם וידוע שאותו הפסוק בצבא השמים ממש מדבר ואיך יוכיחו ממנו ענין רבנן.
פסוק יג:
השאלה השלישית אם היתה כוונת הנבואה על ישראל כדברי המפר', איך תארו הכתוב בלשון איש כמו שאמר כן משחת מאיש מראהו נבזה וחדל אישים איש מכאובות, כי הנה עם היות שפעמים רבות יאמר הכלל בלשון יחיד להיותו עם אחד אבל לא יקרא בשם איש שהוא הפרטי הרמוז אליו כי מה שיתואר בו הפרטי המוגבל הוא זולת מה שראוי שיתואר בו כלל.
פסוק יג:
השאלה הרביעית באמרו אכן חליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וה' הפגיע בו את עון כולנו, וכן אמר ועונותם הוא יסבול והוא חטא רבים נשא, כי הנה אם יאמר זה על ישראל בערך שאר האומות יקשה הדבר מאד כפי המשפט האלהי וכבר ביאר הנביא יחזקאל ממדות המשפט האלהי שבן לא ישא עון האב ואב לא ישא עון הבן כל שכן אומה באומה אחרת, ואיך יאמר א"כ שישראל בגלות היו סובלים עונות האומות כי מה שאמר אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו הוא ע"ד פוקד עון אבות על בנים (שמות לד, ז) שענינו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (ברכות ז, א).
פסוק יג:
השאלה החמישית באמרו ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה, איך אפשר שיפורש על ישראל כאלו אין הדבר כן שאינו נגוע מוכה אלקים ומעונה כי הנה ישראל בגלות היה נגוע מוכה אלקים ומעונה באמת כיון שסבלו ייסורין על עונותיהם ואיך יאמרו אם כן שאינו נגוע מוכה אלקים ומעונה, וכן אמרו אם תשים אשם נפשו כאלו היה הדבר מסופק אם היה עונש ישראל על חטאיו והוא המפורסם שבדברים כפי עדות הנביאים וייעודיהם, וכן אמרו מפשע עמי נגע למו אינו כן כי נגע ישראל על פשעיהם היה לא על פשעי האומות.
פסוק יג:
השאלה הששית באומרו מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים, כי יראה שאין בכתוב הזה מאמר גוזר כי מה לה לראיה עם עמל נפשו ומה ענין לשובע עם הראיה, ועל מי אמר שיצדיק צדיק לרבים, סוף דבר שהכתוב הזה צריך יישוב רב. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כלם.
פסוק יג:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת תודע ותושג בידיעת כוונת הנביא באמת בה לא דרך דרש ואסמכתא כי אם כפי מה שיורה עליו הפשט בשכל הישר והסברא הנכונה, ולכן ראוי שנחקור על כל אחת מן הדעות אשר זכרתי בשאלה הראשונה היתכנו כפי פשט הכתובים וסגנון הפרשה.
פסוק יג:
ואומר שדעת חכמי הנוצרים הוא לפרשה על יש"ו הנוצרי שנהרג בסוף בית שני ושעליו אמר ירום ונשא וגבה מאד כפי מדרש חכמים ז"ל שדרשו ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת, מה שאי אפשר שיצדק כי אם על הסבה הראשונה שהוא גבוה מעל גבוה, ושעליו אמר נגוע מוכה אלדים ומעונה רוצה לומר שהוא היה אלקים ונגוע ומוכה ומעונה, ושמפני שבטל עונש הנשמות שהיו סובלות בחטאת אדם הראשון לכן אמר ועונתם הוא יסבול והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע כמו שהאריכו בזה בפירושי', אבל הדעת הזה הוא כולל כפי המושכל בטלים הרבה, ראשונה, שנודה שנענש אדם הראשון כנגד חטאו עונש נפשיי שתרד נפשו לגיהנום ותשב שם תמיד, וזה לא נזכר בכתוב לא בצוואתו ולא בספור עונשו וקללתו, ומה שהביאו ראיה על זה ממה שאמר הכתוב כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב, יז) מפאת הכפל אינו ראיה, כי הנה נתן אמר לדוד על ענין בת שבע הבן הילוד לך מות ימות (שמואל ב' יב, יד) ואמר ויהי ביום השביעי וימת הילד (שם יח), ואין ספק כי לא ענש הילד לגהינם, גם אבימלך אמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת (בראשית כו, יב) ולא היה גוזר הוא על מיתת הנפש בגיהנם כי לא אלקים הוא, אבל מות יומת הוא כמו אכול תאכל זכור תזכור ודומיהם שנכפלו לחזק הענין. ושנית, כי אף שנודה שנענש אדם על חטאו עונש נפשיי הנה שאר בני אדם שבאו אחריו מה עשו לשיתחייבו גיהנם כי הם לא חטאו ונפש הבן לא תשא עון האב כי הנה האדם בגופו הוא בן אביו ואמו אבל נפשו לא הולידתה נפש אביו וכמאמר הנביא בשם הש"י כנפש האב וכנפש הבן לי הנה (יחזקאל יח, ד), ואם נפש אדם הרשיעה לעשות ונפש אברהם דבקה באלקים ועשתה בהפך ממעשה אדם איך המשפט האלהי יעניש שתיהן יחד והיה כצדיק כרשע בהיות כל אחת מהן במולדתה נקייה וטהורה מכל חלאה, ושלישית, שאף שנודה שהיה זה העונש נפשיי ושנמשך לזרע אדם הנה ברצות השם יתברך לכפר ולסלוח הקצור קצרה ידו כפי כחו הבב"ת מהושיע, עד שנאמר שהוצרך להתלבש בשר ולקבל ייסורין על עצמו, והנה הנפש החוטאת היא תמות ותעניש ולא החוטא, ואם אמרו שהיה ראוי שאחד ומיוחד מאישי המין יקבל העונש כדי לכפר על כולו הנה אם כן היה ראוי שאדם כאחד ממנו נביא או חכם יקבל אותו עונש ואותם הייסורין לא הסבה הראשונה יתברך, שגם אם היה אמת שנתלבש בשר לא היה אדם כאחד ממנו כל שכן שהדבר הזה נמנע בעצמו, והוא מכלל הנמנעות אשר להם טבע קיים שיגשים השם יתברך את עצמו לפי שאלהות הסבה הראשונה שהוא כח בלתי בעל תכלית אי אפשר שיתלבש בשר ויעמוד בנושא בעל תכלית ושיבטל עונש אדם הנפשיי שלא נזכר בכתוב, והעונשים הנזכרים שמה על עמדם יעמודו וכמה מבטולים אחרים יתחייבו לדעת הזר כזה, וכמו שהעיר עליהם הרב רב חסדאי בשלימות רב בויכוח הדת אשר עשה בלשון ארצו והוא כבר מועתק בלשוננו, ואם הדבר בעצמו בלתי אפשר איך יתכן שיפורשו עליו דבר הנביא.
פסוק יג:
ומלבד זה הנה פשט הכתובים לא יסבול דעתם בפירוש הפרשה, וזה מפנים ראשון שאיך יאמר על האלוה הנה ישכיל כי אם היתה הכוונה בהשכלת הידיעה וההשגה הנה הוא מעולם ועד עולם ידע מה בחשוכא במה שהוא אלוה ואיך יעד עליו הנה ישכיל כאלו הוא עתה נעדר ההשכל ויבא זמן שישכיל וידע, ואם היה הרצון בישכיל יצליח מלשון ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א' יח, יד) ומה היתה ההצלחה שנתחדשה בו האם בדברים הגופיים או הנפשיים, כי מצליח ובלתי מצליח לא יצדקו על הסבה הראשונה, גם שבערך האנושות מבואר נגלה הוא שלא הצליח ויגיד עליו סופו.
פסוק יג:
ושני, אומרו עבדי כי איך יתכן שיקרא אלוה העולם לעצם מעצמיו הוא הוא עצמו עבדי כי הנה עבד ואדון הם מתחלפים חזקי ההקבלה ואין להם שיאמרו שקרא עבד בבחינת האנושות והגוף, כי הנה ההשכלה שזכר קודם לזה וירום ונשא וגבה מאד שזכר אחריו בסמוך כלם תארים לא יפלו כי אם במה שהוא אלוה לדעתם, ולכן עבדי שנאמר באמצע הדברים כה יהיה משפטו בהכרח אף כי הדבר לא יתואר כי אם בצורתו, ולא יקרא האדם אדם מפאת חמרו כי אם מפאת נפשו המשכלת, ולכן אף לדעתם שיאמרו שהאלוה נתלבש בשר לא מפני זה יקרא עבד כי שמו אשר יקראו לו תמיד יהיה מפאת צורתו האחרונה, וכבר כתב הראב"ע שלא יתכן שיאמר עבדי על הגוף כי הגוף לא ישכיל אפילו כשהוא חי.
פסוק יג:
ושלישי, באומרו ירום ונשא וגבה מאד וכבר ידעת שהמאמרים עתידים, ומי יתן ואדע אם הרוממות הזה שאמר שיתחדש בו יהיה בדברים הגופיים כפי האנושות או בענין אלהותו, כי הנה בענין אנושותו בעולם הזה לא היתה בו רוממות ומעלה כי אם שפלות ומות כמו שהם יאמרו שנבא עליו הנביא בנבואה הזאת, ואם שעל ענין האלהות אמר ירום ונשא וגבה מאד הנה הוא מאמר בטל כי האלוה במה שהוא אלוה תמיד הוא רם ונשא שוכן עד ואיך ינבא עליו שיבא זמן שירום ונשא מחדש.
פסוק יג:
ורביעי, באומרו משחת מאיש מראהו יתארו מבני אדם וכן אמרו חז"ל לא תואר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו נבזה וחדל אישים איש מכאובות ידוע חולי וזה שהמאמרים האלה כולם מורים שהוא היה בטבעו עכור ומכוער שחוריי חלוש המזג רפה ההרכבה וזה כולו כפי מה שסופר מענינו, והוא בלתי אמתי כי הוא היה בחור וטוב נחמד למראה אף כי חכמיהם אמרו שהיה שוה המזג באכיות האיזון, ואם אמר זה על מותו הנה כל אדם כשימות זיו אפוהי ישתנא, ולא נאמר מפני זה שהיה משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם, וכן לא תאר לו ולא הדר שהם תארים יאמרו על החי ההמה המורגל שיקראהו איש מכאובות שהיה סובל והנה לא נזכר דבר מזה בספוריו.
פסוק יג:
וחמישי, באמרו אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם כי זה א"א לפרשו על נפשות הצדיקים שהיו בגהינם בחטאת אדם הראשון שפטרם והוציאם משם, כי העונש הנפשיי לא נקרא חולי כ"ש שיאמר עליו הוא נשא וסבלם כי אף לדעתם לא יאמר שהאלוה סבל ונשא עונשי גיהנם, ופשט הכתוב מורה שהוא קבל על עצמו אותם החוליים שהסיר מהם, ולכן אמר ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה לפי שהוא עצמו לא היה נגוע ומוכה, ואם יפרשו זה על מותו והייסורין שנתנו לו יקשה אמרו חליינו ומכאובינו כי המות אשר היהודים סבבו לו לא היו חוליים ומכאובי', כל שכן באמרו ובחבורתו נרפא לנו כאלו יאמר שהיה להם חליים ומכאובים והוא לקחם על עצמו וסבלם ובזה נרפא להם.
פסוק יג:
וששי, כי איך יאמרו שנאמרו הכתובים האלה על ישוע הנוצרי, ושעל מותו נאמר כי נגזר מארץ חיים כי הנה הכתוב אומר מפשע עמי נגע למו ומלת למו היא לשון רבים, ויורה שהפרשה על רבים נאמרה לא על יחיד שאם לא כן היה לו לומר מפשע עמי נגע לו, וראוי שתדע שמעתיקי הנוצרים לבורחם מהספק הזה העתיקו מלת למו בלו ואין הדבר כן.
פסוק יג:
ושביעי, באומרו ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו כי הם פירשו זה על ישוע הנוצרי שהיתה מיתתו על ידי רשעי' שהם ישראל ולפי דבריהם היה ראוי שיאמר ויתן את רשעי' מותו לא קברו, כי כפי ספוריהם לא הרעו עמו דבר בקברו כי אם במותו וגם אמרו ואת עשיר במותיו יראה שאין ענין לו.
פסוק יג:
ושמיני, באומרו וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו וזה כי אם היה אלוה ורצה לקבל הייסורין ההם להציל נפשות הקדושים משחת כדעתם איך יאמר וה' חפץ דכאו החלי כאלו האל ית' בחפצו ורצונו רצה לדכאו בייסורין ונתן לו חליים, ומה שאין לו סבה ידועה ייוחס אל החפץ הפשוט לא מה שיעשה העושה לתכלית ידוע, וכ"ש באמרו אם תשים אשם נפשו ואיך יצדק המאמר הזה על האלוה וייוחס האשם לנפשו שהוא האלהות המוחלט.
פסוק יג:
ותשיעי, באומרו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, כי הנה הוא כפי מה שסופר מענינו מת בבחרותו ולא ראה זרע בן או בת, ואם יפרשו יראה זרע על הנמשכים אחרי דתו הנה אלה לא נקראו זרע בכל הכתוב, וגם לא תצדק כי מלת יראה אשר פירושו באמת יראה בחייו ובימיו זרע ובנים לבניו, ואם על האלהות נאמר בידוע שהוא רואה צופה ומביט מה שהיה ומה שיהיה ואיך יאמר אליו יראה זרע כאלו תתחדש לו אותה ראייה, אף כי אומרו יאריך ימים אם מת בבחרותו בן שלשים ושנים שנה ואיה אריכות ימיו, גם אומרו וחפץ ה' בידו יצלח אין ספק שלא יפול המאמר הזה כ"א על האדם שיעשה חפצו ע"י זולתו לא על מה שיעשה הוא בעצמו.
פסוק יג:
העשירי, באומרו לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, ואם יפרשו אחלק לו ברבים על שקבלו רבים מהאומות דתו ואמונתו מה יפרשו בו את עצומים יחלק שלל, האם אותו האיש עשה מלחמות ושלל שלל ובזז בז. הנה התבאר מעשרת המקומות מן הכתובים האלה וממקומות אחרים בהם שכפי הפשט והשכל הישר והסברא הנכונה א"א שתפורש הנבואה הזאת כדרך מפרשי הנוצרים, והוא הצד הראשון מהפירוש.
פסוק יג:
ואולם דרך יונתן וחכמים ז"ל שפירשוה על משיח צדקנו איני יודע אם רצו בזה על משיח בן יוסף אשר קבלו שיבא בתחילת הישועה, או אם כוונו בו על משיח בן דוד שיבא אחר כך, ובין לזה ובין לזה אין פשט הכתובים סובל שיהיה פירוש הפרשה כן לפי שעל משיח בן יוסף שימות בתחילת ענינו ומלחמותיו אי אפשר שיאמר ירום ונשא וגבה מאד כי הוא לא יגיע לאותה המעלה הרמה ולא יתמיד בה, גם אומרו משחת מאיש מראהו נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי זה כולו דבר שלא זכרו החכמים ז"ל בענינו, כי למה זה יהיה משחת מאיש מראהו ויהיה נבזה וידוע החליים והמכאובות, גם אומרו ואת עשיר במותיו לא נדע ענינו, ועוד כי איך יאמר עליו יראה זרע יאריך ימים אם ימות בהתחלת ענינו.
פסוק יג:
ואם יפרשו הנבואה על משיח בן דוד יקשה אומרו כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם לא תאר לו ולא הדר, כי הנה ישעיהו אמר הן עבדי אתמוך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו ובמקום אחר קראו חוטר מגזע ישי ואמד ונחה עליו רוח ה' וגומר אליו גוים ידרושו (ישעיה יא, י) וגומר, לא שיהיה נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי, ועוד כי איך יאמר עליו אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה כי הוא יהיה מלך צדיק ולא יהיה נגוע ומוכה כי אם צדיק ונושע, ואיך אם כן יאמר עליו ובחבורתו נרפא לנו וה' הפגיע בו את עון כלנו ושאר הפסוקים שמורים שהוא יקבל ייסורין ומיתה בעבור ישראל, וגם יקשה לפרש עליו מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים כי משיח בן דוד יהיה בידו העוצר והמשפט אבל לא ילקח ממנו וגם לא יהיה נגזר מארץ חיים כי שם ימלוך, ויקשה גם כן אמרו מפשע עמי נגע למו שהיה ראוי לומר נגע לו בלשון יחיד, ועוד יקשה אמרו ויתן רשעים קברו ואת עשיר במותיו כי הנה הנביא אמר והיתה מנוחתו כבוד שהוא סותר לזה, והכלל שפירוש יונתן ומה שנמשכו חז"ל בדעת הזה לא יעלה על הדעת שהוא פירוש אמתי כדרך הפשט כי הנה טבע הכתובים לא יסבלנו, אבל היה ענינם בדרך הדרש או אסמכתא ולכן סמכו מה שהיה מקובל בידיהם בעניני המשיח לכתובים האלה לא שיחשבו שתהיה כן הכוונה האמתית בנבואה, כי גם חכמים ז"ל עם היות שפירשו פסוק הנה ישכיל עבדי על המלך המשיח הנה שאר פסוקי הפרשה לא פירשו כ"א על ישראל, וגם יונתן כן עשה שפירש הפסוקים הראשונים על מלך המשיח ושאר פסוקי הנבואה על בחירי צדיקיא, כ"ש שגם חכמים ז"ל דרשו לכן אחלק לו ברכים על מרע"ה שמת על דור המדבר, ולא מפני זה נאמר שכל הפרשה נאמר עליו, והרמב"ן עם היות שפירשה על מלך המשיח כתב שלדעתו לא נאמרה כ"א על עדת ישראל.
פסוק יג:
ואמנם דעת הגאון שפירש הנבואה הזאת על ירמיהו באמת איני רואה אפילו פסוק אחד שיורה עליו אמתתו, כי איך יפורש על ירמיהו ירום ונשא וגבה מאד ופסוק עליו יקפצו מלכים פיהם, כי הנה הנביאים היו מורגלים באותם הזמנים, ואיך יאמר עליו חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ובחבורתו נרפא לנו וכן ה' הפגיע בו את עון כולם כאלו הוא קבל העונש כולו וישראל היו נקיים, גם מפשע עמי נגע למו וכן ויתן את רשעים קברו לא נמצא בענינו דבר מזה כלל, כל שכן יראה זרע יאריך ימים ואומרו ואת עצומים יחלק שלל כי דבר מזה לא נתקיים בענינו, ותמהתי מאד מהגאון מי הביאו לדעת הזה, ומהחכמים אשר שבחו פירושו סוף דבר שהדרכים האלה כולם הם זרים בלתי מתישבים בכתובים.
פסוק יג:
ולכן הדעת האמתי שראוי להחזיק בו הוא באחד משני דרכים, הדרך האחד, הוא מסכים למפרשים שהנבואה הזאת נאמרה על ישראל שהוא נקרא בדברי השם עבדי כמו שאמר עבדי יעקב ישראל עבדי, וכבר יורה על זה שלמעלה מזה נאמר כי הולך ה' לפניכם וזה על ישראל אמרו בהכרח, ואחר הפרשה הזו נאמר רני עקרה לא ילדה שגם כן נאמר על ישראל, וא"כ הפרשה הזאת שנאמרה בנתים אין ראוי שתפורש כי אם על ישראל כמו הקודמת והמאוחרת ממנה, והפרשה הזאת תחלק לשלשה חלקים. החלק הראשון, יספר הנביא בהצלחת האומה הישראלית ושתהיה הצלחתה ביחס שפלותה והכנעתה בגלות והחלק הזה, תחילתו מן הנה ישכיל עבדי עד ואשר לא שמעו התבוננו. והחלק השני, יניח בו ההודאה וההכרה אשר יתודו ויכירו וידעו כל האומות בזמן הגאולה בפשעם וחטאתם על מה שהרעו לישרא' במיני ענויים רבים, תחילתו מי האמין לשמועתנו וכו' עד על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו. והחלק השלישי, הוא מאמר הנביא מפרש ענין יסודי האומה על מה היו ומבטיחה בשכר שיגיעה באחרונה, תחלתו וה' חפץ דכאו החלי וכו' עד סוף הפרשה. והדרך השנית, הוא שנראה לי שנאמרה הנבואה הזאת כולה על יאשיהו מלך יהודה, והנני מפרש הפרשה כאשר עם לבבי כפי כל אחד מן הדרכים האלה על פי הכתובים. הנה התבארה הכוונה הכוללת בנבואה הזאת וחלקיה והותרה השאלה הראשונה.
פסוק יג:
ואמנם מה שדרשו חכמים ז"ל ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת לא אמרוהו על ישראל, אבל הלכו בזה לשנותם לפרש הפסוק הראשון הנה ישכיל עבדי על המלך המשיח והמאמר הוא במדרש רבי תנחומא וזה תארו שם: מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור זה משיח ולמה נקרא שמו גדול לפי שיהיה גדול מהאבות דכתיב הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מאברהם דכתיב ביה הרימותי ידי אל ה' אל עליון ונשא ממשה דכתיב ביה כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגבה ממלאכי השרת דכתיב בהו וגובה להם ויראה להם ע"כ: ועם היות שדבריהם כמו שזכרתי הם על המשיח ואני לפרש הפרשה על ישרא' באתי אין ראוי שאחדל מלפרש המאמר הזה פן יבאו המתפקרים לחסות בצלו, וראיתי מי שפירש בו שמ"ם מאברהם ממשה וממלאכי השרת אינה מ"ם היתרון כי אם מ"ם הסבה כמו משיצא הדבר, ושהיה כוונתם שיהיו במלך המשיח ג' שלמיות. הראשונה, טבעי שנמשך אליו מאברהם, והשני', הרגלי שנמשך אליו ממשה כי הורגל בתורתו, והג', אלהי שישפיעו עליו שפע רב מאת ה' מן השמים, וע"ז אמרו וגבה ממלאכי השרת, אבל אין דברי המאמר הזה מסכימים לזה הפירוש ואני כבר בארתי בו בפר' הראשון עיון שלישי חלק שני ממאמר ישועות משיח אשר עשיתי ואזכור לך ממנו פה ראשי דברים, והוא שחכמים ז"ל הגדילו מעלת המשיח בשלשה בחינות:
פסוק יג:
הבחינה האחת, היא בערך השם יתברך שיהיה אוהבו הולך אחריו ודבק בו וכל מעשיו ופעלותיו יכוין לעבודתו ואמרו שהמעלה הזאת תהיה במשיח יותר ממה שהיתה באברהם אבינו שעזב ארצו ומולדתו ובית אביו ללכת אחרי השם יתברך וקבל חותם ברית קדש לאמר לה' אני והלך לעקוד בנו יחידו לקיים מצות אלהיו, ומנצחון המלכים לא נכנסה בו גסות הרוח והפעלות הכבוד אשר קנה בנצחונם ולא חמדת שללם אבל אמר הרימותי ידי אל ה' אל עליון רוצה לומר שלא היה כבודו מדומה וגשמי, אבל המלך המשיח תרום מעלתו ביראת האלהים ואהבתו מאברהם וכמאמר הנביא ונחה עליו רוח ה' רוח דעת ויראת ה' והריחו ביראת ה' (ישעיה יא, ג), והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו:
פסוק יג:
והבחינה השנית, היא בערך אל האומה שיהיה המשיח פודה ומציל רב להושיע וע"ז אמרו ונשא ממשה ואין זה במדרגת הנבואה ולא בנתינת התורה ובשאר המעלות שנתעלה בהם אדון הנביאים על כל אנשי מינו, אלא בבחינת קבוץ הגליות וגאולת ישראל ונשיאתם אל הארץ לפי שעם היות שמשה רבינו עליו השלום הוציא את ישראל ממצרים ונשאם אל האדמה אשר נשבע ה' לאבותם כאשר ישא האומן את היונק, הנה הגאולה העתידה תהיה יותר גדולה מגאולתו לפי שישראל במצרים היו כולם מקובצים במקום אחד קרובים לארץ ישראל, אבל המלך המשיח יקבץ נדחי יהודה וישראל אשר נפוצו מקצה השמים ועד קצה השמים, ועל השלמות הזה שהוא בבחינת העם בגאולתם ונשיאתם לארץ דרשו ונשא ממשה ולכן הוכיחוהו ממה שנאמר בו שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה שהוא בגאולת העם ונשיאתו לארץ:
פסוק יג:
והבחינה השלישית, היא בבחינת האומות שיגבר עליהם ויחריבם ואף על פי ששריהם העליונים ישפיעו עליהם טובות הנה תגבר יד המלך המשיח עד שיבוטלו מלפניו המערכות העליונות, וכן אמרו ז"ל אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה עד שנפרע מאלהיה (תנחומא בשלח יג, א), ויהיה מלך המשיח בקרב עמו ואומתו כאחד מצבא המרום והשרים המשפיעים על כל אומה ואומה כי כמו שהשרים העליונים מקבלים השפע מעלותיהם וישפיעו על אומותם וכחם ילחם עם כח השרים המנגדים אליהם כמו שבא בדברי דניאל ככה מלך המשיח יקבל השפע מהסבה הראשונה וישפיע על אומתו הצלחה וכבוד ושלוה רבה, ובזה יבוטלו כוחות השרים המנגדים ולכן עשו יחס וערך ממלך המשיח למלאכי השרת רוצה לומר שרי האומות בשאלו ואלו מקבלים השפע מהבורא יתבר', אבל תגדל מעלת מלך המשיח עליהם בשני דברים. הראשונה, בשהשפע המגיע למשיח יהיה ממנו יתברך מבלי אמצעיים מה שאין כן בשפע המגיע לשרי מעלה שהוא משתלשל באמצעים רבים, והשנית, שכחותיהם יתבטלו בזמן ההוא ולא יועילו לאומותיהם לפי שאז יפסד חוט החסד המגיע אליהם מלמעלה אבל המלך המשיח לא יהיה כן שיגדל ויאמן כחו ויערה עליו השם רוח ממרום ובהיות מלך המשיח בהלחמו עם האומות מבטל הכחות העליונות אמרו שגבה מהם, ולזה כולו כוונו באמרם וגבה ממלאכי השרת. זהו מה שנראה לי בפי' המאמר כשיפורש הפסוק הראשון על המלך המשיח, והותרה עם זה השאלה השנית, ואחרי ביאור כל זה נבוא לפי' הכתובים בדרך הראשון שנאמרו על כנסת ישראל.
פסוק יג:
הנה ישכיל עבדי וכו' עד מי האמין לשמוע'. זהו החלק הראשון שבו יספר הנביא ההצלחות שיגיעו לאומה בזמן גאולתה, וענינו כי לפי שיעד הנביא למעלה על גאולתם כמו שאמר כי לא בחפזון תצאו זכר אחריו המעלות אשר יזכה עליהם עם ישראל בזמן גאולת', וקראו עבדי לפי שסבל הגלות שנים רבות ועצומות על דבר כבוד השם יתברך ולא עזב תורתו ומצותיו ועבודתו כעבד הנאמן לרבו, ואמר הנביא שישראל בגלות היו משוללים מארבע מעלות שהיו להם מקדם בסוד אלוה עלי אהלם, המעלה הראשונה, היא בחכמה וידיעה רצה לומר שבמקום שהיה מקדם עם חכם ונבון הנה בבואם בגלות אבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו נסתרה וכמאמר המשורר מתרעם על זה ואין אתנו יודע עד מה: והמעלה השנית, היא מעלת המלכות ר"ל שבמקום שהיו עליונים למלכי ארץ במעלה ומלכות הנה בגלות ישבו לארץ ידמו ובאו מקצה הכבוד והמלכות אל קצה השפלות וההכנעה. והמעלה הג', היא הנבואה שבמקום שהיו ביניהם מקדם להקת נביאים ובסבת הארון והשכינה שהיו ביניהם היתה מתרבה הנבואה והמשא ביניהם בכל יום, הנה בבואם בגלות לא מצאו חזון מה' וכמאמר המשורר מתרעם על זה אותותינו לא ראינו אין עוד נביא. והמעלה הרביעית, היא השכינה שהיתה ביניהם שבאמצעותה היו מתדבקים בגבוה מעל גבוה יתברך כמו שיעד ואביא אתכם אלי, ובבואם בגלות הסתיר פניו מהם עשר מסעות נסעה שכינה ובמקום שהיו דבקים למעלה השליך משמים ארץ תפארת ישראל והרחיקם מעליו. וייעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה תשוב האומה לזכות הארבע מעלות האלה בשלמות גדול: וכנגד המעלה הראשונה שהיא מהידיעה והחכמה, אמר הנה ישכיל עבדי רוצה לומר ישראל עבדי אף על פי שעתה בגלות הוא כעם סכל כיונה פותה אין לב, הנה בזמן הגאולה ישכיל וידע וכמו שאמר המלא' לדניאל והמשכילים יבינו (דניאל יב, י). וכנגד המעלה השנית מהמלכות, אמר ירום כי הרוממות הוא ההקמה משפלות הגלות והענוי אל כסא ממלכות ומעלה ומזה הלשון וירוממך לרשת ארץ ותרם כראם קרני שעל המלכות וכבוש ארצות אמר לשון רוממות, וכאילו אמר העם הזה אשר עד עתה היה שפל בתכלית השפלות הנה אז ירום במלכותו ומעלתו מעלה מעלה: וכנגד המעלה השלישית מהנבואה, אמר ונשא שהוא מענין נבואה כמו וה' נשא עליו את המשא הזה (מלכים ב' ט, כה) כלומר עם היות ישראל בגלות מבלי נבואה זה כמה מהשנים עוד תשוב תראה שיבא זמן שינבא וישא משא מאת האלהים. וכנגד המעלה הרביעית מהדבקות האלהי, אמר וגבה מאד רוצה לומר הנה עם היות ישראל בגלות מרוחק ונפרד מאלקיו הנה בזמן גאולתו יגבה למעלה והגובה לא יאמר באמת כי אם בערך אל הדבוק האלהי מלשון הלא לאלוה גובה שמים המגביהי לשבת (תהלים קיג, ה) כי גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה, ז). הנה ביאר הנביא במלות קצרות ארבעה ייעודי מעלות נפלאות שתזכה בהם האומה לעתיד לבוא:
פסוק יד:
ואמנם אמרו אחר זה כאשר שממו עליך רבים כן משחת וגומר מוכיח על מה שאמרתי לך פעמים רבות שהנביאים היו מדברים פעם לנכח ופעם שלא לנכח ולכן אמר כנגד ישראל בלשון נכח כאשר שממו עליך רבים ושאר הפרשה כולה באה בלשון נסתר כן משחת מאיש מראהו כן יזה ושאר הפסוקים כולם, ואין דמוי הכתוב כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש כי הדמוי הוא כאשר שממו עליך רבים כן יזה, ויהיה פירוש הכתוב לדעת המפרשים כאשר שממו ותמהו עליך רבים מהאומות כמו שאמר משה רבינו עליו השלום בקללותיו ושממו עליה אויביכם והענין כאשר יתמהו על שפלותך ורוע מזלך ותכיפות צרותיך, והדין היה עליהם שיתמהו כי כן היה מראהו של ישראל משחת יותר מכל איש ותארו משחת יותר מבני אדם, הנה (טו) כן יזה גוים רבים רוצה לומר כמו שהיה השפלות וההשחתה בקצה האחרון כן תהיה המעלה באותו ערך כי ישראל זה עם כל מיעוטו יזה גוים רבים רוצה לומר יפזר אותם וינצחם, או יהיה יזה מלשון ויז נצחם על בגדי (ישעיה סג, ד) וכאילו אמר ישפוך דמיהם, והרד"ק ואביו פירשוהו מלשון דבור שיזה כמו יטיף והכוונה שיגרום לדבר עליו בהתחדשות מדרגתו כי יתמהו ממנו מאד, ויורה על זה אומרו עליו יקפצו מלכים פיהם רוצה לומר ידברו בדלוג גדול על ענינו, ולפי שאשר לא סופר להם ראו כלומר כי מה שלא סופר ולא הוגד להם שקרה בעולם באומה מהאומות בזמן מהזמנים ראו עתה בישראל, ואשר לא שמעו שהיה מעולם התבוננו עתה בעינינו, ויהיה ואשר לא שמעו התבוננו כפל ענין במלות שונות, ויותר נכון אצלי כי אשר לא סופר להם מהמעלות שהיו לישראל בזמן בית ראשון ראו עתה, ואשר לא שמעו שהיה לישראל בזמן בית שני התבוננו עתה שנתחדש בו, זהו הדרך הנאות בפסוקים האלה כפי פשוטם, אמנם רש"י פירש עליו יקפצו מלכים פיהם מרוב תמהון ואם לא תאבה שיהיה בכתוב דבור לנכח ושלא לנכח תוכל לפרש שלא אמר הנה כאשר שממו עליך רבים כנגד ישראל כי אם על האומות, כי מפני שעליהם אמר למעלה סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו שקרא את האומות טמא לפי שבזמן מפלתם וחרבונם תהיה משחתם בהם כטמאים הבזויים לכן אמר אליהם כאשר שממו עליך רבים כלומר כמו שעליך האויב הטמא ישוממו רבים במפלתך כן היה משחת מאיש מראהו של ישראל עבדי שזכר וכמו שאתה שחת את ישראל לכן היה משורת הדין שכן יזה גוים רבים באופן שכאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך. ובזה נשלם החלק הראשון הזה.