פסוק א:ושוב, קריאת נחמה ועידוד לציון בהגיע זמן הגאולה: עוּרִי עוּרִי, לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ. הנביא מעורר ומעודד אותה בניצחונה ובנצחיותה, כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא.
פסוק ב:הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר, קוּמִי מהעפר ושְּׁבִי, יְרוּשָׁלִָם, הִתְפַּתְּחִי, פתחי את מוֹסְרֵי, העול אשר על צַוָּארֵךְ, שְׁבִיָּה, שבויה בַּת צִיּוֹן, כלל העם. הגיעה העת שתשתחררי.
פסוק ג:כִּי כֹה אָמַר ה': חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם. כאשר נמכרתם בידי אויביכם, לא נתקבלה תמורה כלשהי בעדכם, וְלכן לֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ. אינכם חייבים לשלם כסף לפדיון נפשכם, לא לה' ולא לאחרים.
פסוק ד:כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהִים: מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם, ושם סָבַל, כידוע. וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס, בלא כל סיבה עֲשָׁקוֹ, גזל את עמי במשך שנים.
פסוק ה:וְעַתָּה מַה לִּי פֹה, בגלות, נְאֻם ה'?! כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם, בלי הצדקה, ומֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ, יתפארו בהצלחתם, נְאֻם ה', וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ, מחולל, באשר עַמי שרוי בגלות.
פסוק ו:לָכֵן כאשר תבוא הגאולה יֵדַע עַמִּי את שְׁמִי, שהיום הוא מנואץ, ואת גדולתו. לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא יתקיים הדבר ויתאמת כִּי אֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר, הִנֵּנִי.
פסוק ז:מַה נָּאווּ, כמה יפות עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר. כמה יפה יהיה כאשר יופיעו הרצים על ההרים להודיע את בשורות הגאולה העתידה. בניגוד למבשרי מלחמה, פורענות ושבי, מבשר זה יהיה מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן: "מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ".
פסוק ח:הנה קוֹל – צֹפַיִךְ, נביאייך, שחזו לך נחמה ועתה הם רואים בהתגשמותה, נָשְׂאוּ, הרימו קוֹל. יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן, ראייה מוחשית יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן.
פסוק ט:פִּצְחוּ בשיר רַנְּנוּ יַחְדָּו, אפילו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם, כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ, גָּאַל את יְרוּשָׁלִָם.
פסוק י:חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם, וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי, קצות האָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. כך תיראה הגאולה, וכך יזמרו את שיריה כשתתגלה לעין כול, וכשהכול ייווכחו לדעת כי הנבואות והציפיות התממשו, וציון נוחמה.
פסוק יא:סוּרוּ סוּרוּ, צְאוּ מִשָּׁם – מן הגולה. בכל דבר טָמֵא אַל תִּגָּעוּ, כי אתם עתידים לנגוע בדברים טהורים. צְאוּ מִתּוֹכָהּ, הִבָּרוּ, התנקו, נֹשְׂאֵי כְּלֵי ה'.
פסוק יב:כִּי כאשר תשובו מהגולה הזו, לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן. לא תשובו מתוך בריחה, מהומה וחשש כמו בשעת יציאת מצרים. הפעם תצאו ברוגע ותלכו בנחת, כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה', ואף מְאַסִּפְכֶם, הולך מאחוריכם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אתם מצויים תחת החסות המלאה והשלמה ביותר, ועל כן אין לכם סיבה לחשוש.
פסוק יג:הִנֵּה יַשְׂכִּיל, יצליח עַבְדִּי. עבד ה' עשוי להיות דמות פרטית, אך ממקומות אחרים בספר עולה שזוהי גם דמות סמלית המייצגת את עם ישראל כולו. יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד.
פסוק יד:כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ, השתוממו עָלֶיךָ רַבִּים ואמרו: "כֵּן, באמת, מִשְׁחַת, מושחת וחשוך יותר מכל אִישׁ מַרְאֵהוּ, וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם". בתקופות שונות היו ישראל בזויים בגולה. דמותם שימשה כמוקד ללעג ולעלבון, והיו דורות ומקומות שבהם נתפס יהודי כתת-אדם.
פסוק טו:כֵּן יַזֶּה, יְיַדה, יפיץ עבד ה' גּוֹיִם רַבִּים. עָלָיו יִקְפְּצוּ, יסגרו מְלָכִים פִּיהֶם, ולא יעזו לדבר כנגדו, כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ. הם יהיו עדים לתופעה שלא ראו מעולם. הם ייווכחו לדעת כי מי שנראה מסכן ובזוי בעיני הכול, הופך מושא לכבוד, והכול מביטים בו בתדהמה ומהללים אותו.
