הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ
יסודו של הבית הרביעי בפיוט "לכה דודי", אף הוא מספרנו:
עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י ׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא׃
הִתְנַעֲרִ֧י מֵעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְּׁבִ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם התפתחו (הִֽתְפַּתְּחִי֙) מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת־צִיּֽוֹן׃
(ישעיה נב א-ב)
ר' שלמה אלקבץ נטל את פסוק ב', הקדימו לפסוק א' ויצר צירוף חדש, וזאת על פי הסדר הטבעי, שקודם מתנערים מן האבק ורק אחר כך מתלבשים בגדים נאים. ואולם במקום להסב את הפסוק כלפי ירושלים, הוא מפנה אותו כלפי ישראל: לִבְשִׁ֣י ׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ, עמי!
הרב חנוך זונדל מפרש:
את, יְרוּשָׁלִַ֙ם֙, לִבְשִׁ֣י ׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ. ומהם בגדי תפארתך? – עמי!
כשיכנסו ישראל לתוכה זה יהיה לה לבגדי תפארת ובאין עמי בקרבך הנך ערומה בלא לבוש.
(עץ יוסף על הסידור)
וכדבריו השיבה לימים המשוררת הדגולה נעמי שמר כשהתריסו לעומתה על שהעזה לכתוב "אֵיכָה יָבְשׁוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם כִּכָּר הַשּׁוּק רֵיקָה. וְאֵין פּוֹקֵד אֶת הַר הַבַּיִת בָּעִיר הָעַתִּיקָה", וכה אמרו אותם 'חכמים': השוק בעיר העתיקה דווקא המה אז מערבים, גם לפני שחרור המקום במלחמת ששת הימים, אם כן, מדוע "ככר השוק ריקה"? והשיבה להם מיניה וביה(=התשובה בגוף השאלה): "העיר העתיקה כאשר לא דורכת בה כף רגל יהודי, היא בעיני ריקה ומרוקנת".