פסוק א:עורי וגו׳. את ציון הקיצי מעתה מתרדמת הצער ולבשי העוז שהיה לך מאז:
פסוק א:לבשי וכו׳. את ירושלים עיר הקדש לבשי בגדי תפארתך והיה שמחה:
פסוק א:יבוא בך עוד. לבוא עוד בקרבך למשול בך:
פסוק ב:התנערי מעפר. התרוקני מעפר הארץ אשר ישבת בם בעבור האבל והצער:
פסוק ב:קומי שבי ירושלים. את ירושלים קומי מהארץ ושבי על הכסא:
פסוק ב:התפתחי וכו׳. את בת ציון השבויה בבבל התרי מעל צוארך קשורי רצועות העול:
פסוק ג:חנם נמכרתם. מה שנמסרתם ביד הכשדים הנה לא לקחתי מהם מחיר לשאפדה אתכם בכסף ולכן תגאלו ולא בכסף:
פסוק ד:מצרים וכו׳. רצה לומר מה ששעבדו למצרים עם כי היה זמן רב הנה לא על חנם היתה כי מתחלה ירדו לגור בארצם בימי הרעב וכלכלו אותה:
פסוק ד:ואשור. יאמר על סנחריב ונ״נ כי גם הוא מלך באשור:
פסוק ד:באפס עשקו. רצה לומר עם כי היה בלא דבר הנה לא נשתעבדו בידו זמן רב אלא כעושק את מי ומניחו והולך לו:
פסוק ה:ועתה מה לי פה. מה לי להשהות את בני פה זה זמן רב הלא מתחילה נלקח עמי להם על חנם כי מעולם לא גמלו להם טובה:
פסוק ה:מושליו יהילילו. המושלים בו יתפארו בהצלחתם ויאמרו ידיהם רמה:
פסוק ה:ותמיד כל היום. הוא כפול לתוספת ביאור:
פסוק ה:שמי מנואץ. שמי מחולל ומבוזה בעיניהם:
פסוק ו:לכן ידע עמי שמי. כשיגאלו יכירו שמי לדעת כי נאה לי שמי המורה שאני אדון ושליט:
פסוק ו:לכן ביום ההוא. ר״ל לכן ידע ביום ההוא כי אני הוא המדבר והמבטיח להביא הגאולה והנני קיימתי הבטחתי:
פסוק ז:מה נאוו. מה מאד נאים רגלי המבשר העולה על ההרים להשמיע הקול למרחוק ומשמיע וכו׳ וכפל הדבר פעמים ושלש במ״ש לפי מרבית השלום והישועה:
פסוק ז:אומר לציון. המבשר יאמר לציון הנה מלך אלהיך ר״ל הראה מלכותו וממשלתו לכל העולם:
פסוק ח:קול צופיך. קול של הצופים העומדים על המגדלים לראות ולבשר מי בא לעיר וחוזר ומפרש מה יהיה הקול ואמר כולם יחדיו ישאו קול וירננו בשמחה:
פסוק ח:כי עין בעין. ר״ל ראיה וודאית ונאמנה וכן אשר עין בעין נראה אתה ה׳ (במדבר י״ד:י״ד)
פסוק ח:בשוב כאשר שב ה׳ אל ציון להשרות שם שכינתו כמאז:
פסוק ט:פצחו וכו׳. הבתים החרבות אשר בירושלים פתחו פה להרים קול שמחה ורננו יחדיו והוא ענין מליצה:
פסוק ט:כי נחם ה׳. את עמו במה שהביא להם הטובה:
פסוק ט:גאל ירושלים. מיד העכו״ם המושלים בה:
פסוק י:חשף ה׳. גלה זרועו להכות בהם ואחז במשל מגבור המגלה זרועו להלחם מול האויב:
פסוק י:כל אפסי ארץ. כל היושבים בקצות הארץ:
פסוק יא:סורו סורו. הכפל לומר במהירות רב סורו מארץ כשדים וצאו משם:
פסוק יא:צאו מתוכה. מתוך כל עיר שאתם בה:
פסוק יא:הברו נושאי כלי ה׳. הנקו מכל טומאה אתם הנושאים כלי ה׳ רצה לומר כלי זיין שלכם יהיו כלי ה׳ שהם התורה והמצות לא חרב ולא חנית:
פסוק יב:כי לא בחפזון. אלא לא תצאו בחפזון ובהלה ר״ל עם כי אמרתי שתסורו משם במהירות מ״מ לא תצאו בבהלה כאדם המפחד ולא תלכון במנוסה ורדיפה כאדם הבורח:
פסוק יב:כי הולך וכו׳. כי ה׳ הוא ההולך לפניכם והוא המאסף ללכת אחריכם וא״כ תהיו בטוחים ביותר:
פסוק יג:הנה ישכיל עבדי. אז יצלח עבדי ישראל וקראם כולם בל׳ יחיד כדרך המקרא במקומות רבות:
פסוק יג:ירום וכו׳. יהיה רם ונשא וכו׳ וכפל הדבר במ״ש לפי מרבית הגדולה והממשלה:
פסוק יד:כאשר שממו. כפי שיעור מרבית התמהון אשר תמהו רבים על שפלותם באמרם הן אמת נשחת מראהו ממראה איש ותארו משונה מתואר בן אדם ר״ל אין בו לא ממשלה ולא גבורה ולא אמצות הלב:
פסוק טו:כן יזה גוים רבים. כמרבית השיעור הזה בעצמו ימשול ויגבר ידו ויאמץ לבבו להזות ולטפטף דמי עמים רבים עכו״ם:
פסוק טו:עליו יקפצו מלכים פיהם. על הדבר הזה יסגרו מלכי העכו״ם את פיהם לבלי דבר מאומה מרוב התמהון:
פסוק טו:כי אשר לא סופר להם ראו. ר״ל בעיניהם ראו הגדולה והממשלה עוד יותר ממה שסופר להם כי הוסיף על השמועה
פסוק טו:ואשר לא שמעו כפל הדבר במ״ש:
פסוק טו:התבוננו. הסתכלו בהבנת אמתת הדבר כפי מה שהיא: