פסוק א:שמעו איים. יושבי איי הים:
פסוק א:מרחוק. היושבים מרחוק:
פסוק א:מבטן קראני. מעת היותי בבטן אמי קרא שמי ישעיה לרמז שאנבא ישועות:
פסוק א:ממעי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:כחרב חדה. להוכיח את הרשעים ולנבאות עליהן פורעניות:
פסוק ב:החביאני. לבל יוכלו להרע לי:
פסוק ב:לחץ ברור. להוכיח ולנבאות וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:באשפתו הסתירני. ר״ל היה לי למחסה מן הרשעים ולפי שהמשיל עצמו לחץ אמר לשון הנופל בחצים:
פסוק ג:עבדי אתה. מזומן אתה לשליחותי כעבד לאדון:
פסוק ג:ישראל. הרי אתה לפני ככל המון ישראל אשר אתפאר בך כמו בכולם:
פסוק ד:ואני אמרתי. כשהייתי מוכיחם ולא הטו אוזן חשבתי מתחלה אשר יגעתי לריק כי הואיל ולא הועלתי א״כ לא אקבל שכר:
פסוק ד:לתוהו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ד:אכן. אבל באמת משפט גמולי הוא עם ה׳ ושלם ישלם הואיל ועשיתי את שלי:
פסוק ד:ופעולתי. שכר פעולתי הוא עם אלהי וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ה:ועתה אמר ה׳ וכו׳. ר״ל ה׳ אשר מבטן יצר אותי להיות לו לעבד ללכת בשליחותו אמר לי עתה להשיב אליו את יעקב בתשובה ובעבור זה אהיה נכבד בעיני ה׳ ואף היה חזקי לבל יוכלו הרשעים להרע לי וכאומר כאשר חשב באחרונה כן אמר לי ה׳ שאף אם לא אועיל אהיה נכבד בעיניו וכן היה לי למעוז ולחוזק:
פסוק ו:ויאמר. ה׳ אמר לי מתנה קלה היא בעיני ממה שתהיה לי עבד בדבר זה לבד להקים את שבטי יעקב להיות עומדים באמונתם ולהשיב אלי בתשובה את ישראל המוקפים בהסתת פתויי היצה״ר כעיר נצורה המוקפת בגייסות:
פסוק ו:ונתתיך. אלא עוד מתנה גדולה אוסיף לך כי אתן אותך מתנבא ומבשר על הגאולה העתידה להיות אז תשועתי מקצה הארץ עד קצהו כי כולם יהיו נושעים בתשועת ה׳:
פסוק ז:לבזה נפש. על ישראל:
פסוק ז:לעבד מושלים. על מי שהוא עבד ישר ותמים למושלים:
פסוק ז:מלכים יראו וקמו. בעת הגאולה כשיראו מלכי כשדים יקומו וכאשר יראוהו השרים:
פסוק ז:למען ה׳. ר״ל לא למענכם יעשו הכבוד הזה כי אם למען ה׳ אשר נאמן בהבטחתו שהבטיח להיות עמכם וכמ״ש יחזיקו עשרה אנשים וכו׳ לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח׳:כ״ג):
פסוק ז:קדש. למען קדש ישראל אשר בחר בך וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:בעת רצון. בעת שתעשה רצוני אענה לך בזעקתך בעבור הצרה הבאה:
פסוק ח:וביום ישועה. וביום שאתה צריך ישועה שאתה בצרה אעזור לך וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ט:לאמר וכו׳. מוסב על ואצרך שבמקרא שלפניו לומר אצרך מן הכליה עד יבוא העת לאמר להאסורים בגולה צאו משם:
פסוק ט:לאשר בחושך. למי שהסתיר עצמו בחושך מפחד האויב
פסוק ט:הגלו היו מגולים ונראים לאור היום:
פסוק ט:על דרכים ירעו. עם כי אין המרעה מצוים בדרכים ובגובה ההרים ורצה לומר עם כי ישובו דרך המדבר לא יחסרו דבר:
פסוק י:לא ירעבו. בזה יפרש המקרא שלפניו:
פסוק י:ולא יכם. לא יכאיבם חמימות האויר וחום השמש:
פסוק י:כי מרחמם. ה׳ המרחם עליהם מעולם הוא ינהגם וינהלם במקום מבועי מים וירוו צמאונם:
פסוק יא:לדרך. ר״ל לדרך כבושה:
פסוק יא:ומסילותי. המסילות שאוליך אותה בהם ירימו מקומות העמוקים שבהם למען יהיה שוה וישר ונוח ללכת בהם:
פסוק יב:הנה אלה. מקצת הבאים לא״י יבואו ממקום רחוק והיא פאת המזרח ולפי שא״י משוכה מקו השוה ולמערב לזה קרא פאת המזרח רחוק:
פסוק יב:ומים. מפאת המערב:
פסוק יב:מארץ סינים. הוא פאת הדרום כן ת״י:
פסוק יג:רנו שמים וכו׳. הוא ענין מליצה ור״ל הרבה שמחה יהיה בעולם:
פסוק יד:ותאמר ציון. הנה ציון תחשוב לומר ה׳ עזב אותי ושכח בי:
פסוק טו:התשכח. כאומר הנה לא כן הוא כי האם תשכח אשה עולה וכי תקשה לבה מלרחם בן בטנה:
פסוק טו:גם אלה תשכחנה. אף אם יתכן בשום פעם שתשכחנה גם אלה אולם אנכי לא אשכחך:
פסוק טז:חקתיך. זכור אתם לפני כאלו חקקתיך על כפי:
פסוק טז:נגדי תמיד. לזכור בהם לכוננם:
פסוק יז:מהרו בניך. יותר מהרה שכחו בני ציון את ארצם משאשכח אני:
פסוק יז:מהרסיך. המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר״ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה:
פסוק יח:שאי סביב עיניך. כאלו לציון יאמר ראי איך כל בניך נקבצו באו אליך:
פסוק יח:כעדי תלבשי. תתפאר בהם כמלבוש של קשוט:
פסוק יח:ותקשרים. תקשור אותם בצוארך לנוי כקשורי כלה והם חוטי המשי שקושרת בהם שערה:
פסוק יט:כי חרבותיך וכו׳. ר״ל כי דאגת חרבותיך ושוממותיך וכו׳ לא תדאגי עוד כי עתה יהיו כולם מיושבות עד שתהיה צרה ודחוקה מרוב יושביה:
פסוק יט:ורחקו מבלעיך. המשחיתים אותך יהיו מרחוקים בקצה הארץ ולא יבואו בגבולך:
פסוק כ:יאמרו באזניך. ר״ל באזניך תשמע אשר יאמרו הבנים אשר היית שכולה מהם:
פסוק כ:צר לי המקום. מרוב מרבית העם:
פסוק כ:גשה לי. האחד יאמר לחבירו גשה הלאה בעבורי שאוכל לשבת גם אני:
פסוק כא:מי ילד וכו׳. ר״ל מהיכן באו עם רב כזה:
פסוק כא:ואני שכולה. הלא זה ימים רבים הייתי שכולה מהם ויחידית:
פסוק כא:גולה וסורה. הלא בני גלו וסרו ממני:
פסוק כא:אלה איפה הם. אלה הבאים מאיזה מקום באו:
פסוק כב:אשא אל גוים ידי. לרמז להם להביא את ישראל ר״ל אעיר לבם על זאת:
פסוק כב:ארים נסי. ארומם נס וגם הוא ענין רמז וכפל הדבר במ״ש:
פסוק כב:בחוצן. ר״ל יביאום בכבוד רב:
פסוק כג:וידעת. אז תדע שאני ה׳ והיכולת בידי:
פסוק כג:אשר לא יבושו קוי. כי המקוה לדבר ואינו בא תחשב לו לבושה:
פסוק כד:היוקח. רצה לומר כסבורים אתם לומר וכי אפשר לקחת מיד עשו הגבור את המלקוח ששלל:
פסוק כד:ואם שבי. וכי אפשר להמלט מידו את השבי ששבה את יעקב הצדיק:
פסוק כה:כי כה וכו׳. ר״ל אבל לא כן הוא כי כה אמר ה׳ שגם זה אפשר לקחת השבי מיד עשו הגבור ולהמליט המלקוח מיד העריץ:
פסוק כה:ואת יריבך. עם המריבים בך אריב אני:
פסוק כו:והאכלתי. להחיות הראויות לאכול בשר אאכיל את המקנתרים אותך באונאת דברים:
פסוק כו:את בשרם. לתוספת ביאור אמר שיאכיל את בשרם:
פסוק כו:וכעסיס דמם ישכרון. העופות הראויות לשתות דם ישכרו מדמם כדרך השותה עסיס והוא ענין מליצה:
פסוק כו:וידעו וכו׳. אז יבינו הכל אשר ה׳ עושה כל אלה ולא בא במקרה:
פסוק כו:וגואלך וכו׳. כפל הדבר במ ״ש: