פסוק א:שמעו. אלה דברי הנביא:
פסוק א:מרחוק. היושבים בארץ רחוק, או מרחו' על דבר העתיד:
פסוק א:מבט' קראני. אפרשנו בספר ירמיה:
פסוק ב:וישם פי כחרב חדה. לדבר צחות, או חדה על נבואתו על בבל, והטעם אע"פ ששם פי כחרב חדה החביאני השם בצל ידו, ולא יכלו לי הבבליים ורשעי ישראל:
פסוק ב:והנה החביאני כמו נדן לחרב, והעד ובאשפתו:
פסוק ג:עבדי אתה [ישראל. אתה], הוא מזרע ישראל אשר בך אתפאר, או אתה ישראל שאתה נחשב בעיני ככל ישראל, והוא הנכון:
פסוק ד:ואני. גם אלה דברי הנביא בעד נפשו:
פסוק ד:לריק יגעתי. שהוגעתי נפשי להוכיח את ישראל ולא שמעו:
פסוק ד:אכן משפטי. אצל השם שיתן לי שכר על יגיעתי, וככה ופעולתי כמו ולא תלין פעולת שכיר (ויקרא י"ט י"ג):
פסוק ה:ועתה. יצרי, השם יצרני להוכיח את ישראל עד שישובו אל השם:
פסוק ה:לא יאסף. השרש שהוא בוי"ו כאשר הוא קרי, וכמוהו הוא עשנו ולא אנחנו (תהלים ק' ג') וחבריהם, והגאון אמר לא יאסף לא ימות, כי מנהגו לפרש כדרך קרי וכדרך כתיב, והנכון מה שאמרתי, רק האל"ף הכתוב הוא תחת וי"ו, כאשר פירש ר' יהודה המדקדק נ"ע:
פסוק ו:ויאמר נקל. הוא בעיני להיותך עבד לשובב ישראל אל ארצם בדבור:
פסוק ו:ונצורי ישראל. חרבות, כמו כעיר נצורה (ישעיהו א' ח'):
פסוק ו:והטעם כי לא תשיב ישראל לבדם, רק נתתיך לאור גוים:
פסוק ו:להיות ישועתי. להשמיעה קודם היותה:
פסוק ז:כה וגו'. גם אלה דברי הנביא וככה הוא, כה אמר השם לי, שאני בזוי נפש אצל הרשעים, והנה לבזה נפש שם התאר:
פסוק ז:למתעב גוי. פועל יוצא לשנים פעולים, שהנביא ידבר דברים שיתעבוהו בשבילם הגוים, או יהיה למתעב גוי שהנביא יתעב כל גוי:
פסוק ז:לעבד מושלים. והטעם כפי מחשבת גולי ישראל, או רמז על הבבליים והוא הנכון:
פסוק ז:מלכים יראו וקמו. הנה כבר רמזתי לך זה הסוד בחצי הספר (ישעיהו מ' א'), ועל דעת רבים כי המלכים כמו כורש כאשר ישמע דברי הנביא, יקום וישתחוה:
פסוק ז:למען יי. כי נאמן בדברו:
פסוק ז:והנה כ"ף ויבחרך לעד על יושר זה הפירוש:
פסוק ח:בעת רצון עניתיך. גם זה עד על הרמז, ורבים אמרו כי כ"ף עניתיך שב אל כורש, והנה אין הפרשה דבקה, ורבי משה אמר כי בי"ת בעת רצון בבי"ת במרחב יה (תהלים קי"ח ה'), ואיננו רחוק:
פסוק ט:לאמר. רמז על ישראל שהתנבא הנביא קודם הגאולה:
פסוק ט:ובכל שפיים מרעיתם. ימצאו מרעיתם:
פסוק י:לא וגו'. בשובם אל ציון:
פסוק י:שרב. כמו חורב, והיה שרב (ישעיהו ל"ה ז'), והמכה לשמש, כמו יומם השמש לא יככה (תהלים קכ"א ו'):
פסוק יא:ושמתי כל הרי לדרך. שישפלו ההרים והמסלות ירומו, והנה הם בשפלה:
פסוק יא:ובאה מלת ירומון עם מסילות כמו אם תמצאו את דודי (שיר השירים ט' ח'), והעיקר אחר שהכל לשון רבים לא יחושו לאמר על נקבות בלשון זכרים, ויש אומרים כי טעם כל הרי שהשבים יהיו רבים עד שילכו על ההרים, ויפרשו ירומון על השבים כאילו הוא כן ועל מסלותי ירומון:
פסוק יב:הנה. מרחוק יבאו, ממזרח:
פסוק יב:[מצפון]. היא בבל:
פסוק יב:ומים. אשור כאשר הוא כתיב והסב לב מלך אשור (עזרא ו' כ"ב):
פסוק יב:מארץ סינים. מפאת מצרים אולי הסנה מזאת הגזירה:
פסוק יג:רנו וגו'. דרך משל, או רננת שמים להיות האויר זך והארץ לתת צמח וכן ההרים:
פסוק יד:ותאמר. קודם הגולה היתה אומרת ציון, כי יי שכחה, וטעם ציון כנסת ישראל:
פסוק טו:התשכח. בעבור שהשם שם בתולדת כל הנקבות לרחם על ילדיהן אמר כן:
פסוק טו:עולה. כמו עולל, וכן עול ימים וזקן (ישעיהו ס"ה כ'):
פסוק טו:מרחם בן בטנה. הטעם כפול:
פסוק טו:גם אלה תשכחנה. גם יש נשים אכזריות שתשכחנה בניהן, ויתכן שתשכחנה אלה:
פסוק טו:ואנכי לא אשכחך. וטעם עולה כי על הקטן תרחם יותר כי אין בו כח:
פסוק טז:הן. אמר הגאון כי על כפים העבים, ולפי דעתי שהכתוב דבר על לשון בני אדם, כי על כפים חקותיך שאראה אותך תמיד, והעד חצי פסוק כמשפט:
פסוק יז:מהרו וגו'. הנה באו בניך, ויצאו ממך כל מהרסיך:
פסוק יח:כלם. המ"ם סימן בניך, ויאמר רבי משה הכהן ז"ל כי טעם כלם על בניך ועל מהרסיך, והטעם על הרשעים, ויפרש יצאו כמו פועל עבר ואין צורך:
פסוק יח:חי אני. והנה גזרה שלא תבטל כאשר אני חי כן זה יהיה אמת:
פסוק יח:ותקשרים ככלה. כקישורי כלה בצואר:
פסוק יט:כי [חרבתיך]. תחת חרבותיך, וכמוהו האתן בכורי פשעי [מיכה ו' ז'], ונשלמה פרים שפתינו (הושע י"ד ג'), או כי עד הנה היו כן:
פסוק יט:תצרי מיושב. מרוב היושבים, והם כלם בניך, על כן (טעם) ורחקו מבלעיך:
פסוק כא:ואמרת. וגלמודה, יושבת בדד, וכמוהו יהי גלמוד (איוב ג' ז'), ושורש המלה מארבע אותיות והוא תאר השם:
פסוק כא:סורה. שם התאר שסרה ממקומה, ולא יתכן היותו פעול, כי סר איננו מהפעלים היוצאים:
פסוק כא:ואלה איפה הם. שתי מלות כטעם איו:
פסוק כב:אשא אל גוים ידי. כאדם שישא ידו ויראהו, וכן ארים נסי והטעם שאודיע זאת הישועה:
פסוק כב:והביאו. הגוים בניך:
פסוק כב:בחוצן. כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה' י"ג):
פסוק כג:והיו מלכים אומניך. כמו אומן את הדסה (אסתר ב' ז'), זה דרך משל לרוב הכבוד שיהיה להן:
פסוק כד:היוקח וגו'. דברי הנביא ידבר בעד ישראל, שהיו אומרים איך יצאו ישראל מיד הגוים:
פסוק כד:היוקח מגבור. המלקוח שלקח והוא השבי:
פסוק כד:ואם שבי צדיק ימלט. בעבור צדקתו, אחר שלקחו הגבור:
פסוק כה:כי כה אמר יי. השבי, שלקח הגבור, יוקח ממנו:
פסוק כה:עריץ. כמו גבור, והוא תאר השם כמלת אימים (בראשית י"ד ה'), הנה הוא יוצא:
פסוק כה:ועוד [את יריבך אנכי אריב]. כי אעשה מריבה עם אנשי ריבך, ורבים אמרו כי [יריבך] שרשו מבעלי היו"ד בראשונה, ואחרים אמרו שהוא הפוך, ויאמר הירושלמי כי תחסר מלת אשר כאילו אמר ועם אשר יריבך, וישם היו"ד שהוא לעתיד, והנה שכח ריבה יי את יריבי (תהלים ל"ה א'), והכלל שהי' מלה זרה:
פסוק כו:והאכלתי מוניך. מגזרת לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ"ה י"ז), ואחרים אמרו סופריך, כמו על ידי מונה (ירמיה ל"ג י"ג) שישראל נמשל לצאן:
פסוק כו:דמם. מדמם, והוא דרך צחות: