תנ"ך על הפרק - ישעיה מט - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה מט

383 / 929
היום

הפרק

שִׁמְע֤וּ אִיִּים֙ אֵלַ֔י וְהַקְשִׁ֥יבוּ לְאֻמִּ֖ים מֵרָח֑וֹק יְהוָה֙ מִבֶּ֣טֶן קְרָאָ֔נִי מִמְּעֵ֥י אִמִּ֖י הִזְכִּ֥יר שְׁמִֽי׃וַיָּ֤שֶׂם פִּי֙ כְּחֶ֣רֶב חַדָּ֔ה בְּצֵ֥ל יָד֖וֹ הֶחְבִּיאָ֑נִי וַיְשִׂימֵ֙נִי֙ לְחֵ֣ץ בָּר֔וּר בְּאַשְׁפָּת֖וֹ הִסְתִּירָֽנִי׃וַיֹּ֥אמֶר לִ֖י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יִשְׂרָאֵ֕ל אֲשֶׁר־בְּךָ֖ אֶתְפָּאָֽר׃וַאֲנִ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ לְרִ֣יק יָגַ֔עְתִּי לְתֹ֥הוּ וְהֶ֖בֶל כֹּחִ֣י כִלֵּ֑יתִי אָכֵן֙ מִשְׁפָּטִ֣י אֶת־יְהוָ֔ה וּפְעֻלָּתִ֖י אֶת־אֱלֹהָֽי׃וְעַתָּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה יֹצְרִ֤י מִבֶּ֙טֶן֙ לְעֶ֣בֶד ל֔וֹ לְשׁוֹבֵ֤ב יַֽעֲקֹב֙ אֵלָ֔יו וְיִשְׂרָאֵ֖ללאל֣וֹיֵאָסֵ֑ף וְאֶכָּבֵד֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וֵאלֹהַ֖י הָיָ֥ה עֻזִּֽי׃וַיֹּ֗אמֶר נָקֵ֨ל מִֽהְיוֹתְךָ֥ לִי֙ עֶ֔בֶד לְהָקִים֙ אֶת־שִׁבְטֵ֣י יַעֲקֹ֔בונציריוּנְצוּרֵ֥ייִשְׂרָאֵ֖ל לְהָשִׁ֑יב וּנְתַתִּ֙יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִֽהְי֥וֹת יְשׁוּעָתִ֖י עַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃כֹּ֣ה אָֽמַר־יְהוָה֩ גֹּאֵ֨ל יִשְׂרָאֵ֜ל קְדוֹשׁ֗וֹ לִבְזֹה־נֶ֜פֶשׁ לִמְתָ֤עֵֽב גּוֹי֙ לְעֶ֣בֶד מֹשְׁלִ֔ים מְלָכִים֙ יִרְא֣וּ וָקָ֔מוּ שָׂרִ֖ים וְיִֽשְׁתַּחֲוּ֑וּ לְמַ֤עַן יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר נֶאֱמָ֔ן קְדֹ֥שׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וַיִּבְחָרֶֽךָּ׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה בְּעֵ֤ת רָצוֹן֙ עֲנִיתִ֔יךָ וּבְי֥וֹם יְשׁוּעָ֖ה עֲזַרְתִּ֑יךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֙ לִבְרִ֣ית עָ֔ם לְהָקִ֣ים אֶ֔רֶץ לְהַנְחִ֖יל נְחָל֥וֹת שֹׁמֵמֽוֹת׃לֵאמֹ֤ר לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר בַּחֹ֖שֶׁךְ הִגָּל֑וּ עַל־דְּרָכִ֣ים יִרְע֔וּ וּבְכָל־שְׁפָיִ֖ים מַרְעִיתָֽם׃לֹ֤א יִרְעָ֙בוּ֙ וְלֹ֣א יִצְמָ֔אוּ וְלֹא־יַכֵּ֥ם שָׁרָ֖ב וָשָׁ֑מֶשׁ כִּי־מְרַחֲמָ֣ם יְנַהֲגֵ֔ם וְעַל־מַבּ֥וּעֵי מַ֖יִם יְנַהֲלֵֽם׃וְשַׂמְתִּ֥י כָל־הָרַ֖י לַדָּ֑רֶךְ וּמְסִלֹּתַ֖י יְרֻמֽוּן׃הִנֵּה־אֵ֕לֶּה מֵרָח֖וֹק יָבֹ֑אוּ וְהִֽנֵּה־אֵ֙לֶּה֙ מִצָּפ֣וֹן וּמִיָּ֔ם וְאֵ֖לֶּה מֵאֶ֥רֶץ סִינִֽים׃רָנּ֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְגִ֣ילִי אָ֔רֶץיפצחווּפִצְח֥וּהָרִ֖ים רִנָּ֑ה כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ וַעֲנִיָּ֖ו יְרַחֵֽם׃וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהוָ֑ה וַאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי׃הֲתִשְׁכַּ֤ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ׃הֵ֥ן עַל־כַּפַּ֖יִם חַקֹּתִ֑יךְ חוֹמֹתַ֥יִךְ נֶגְדִּ֖י תָּמִֽיד׃מִֽהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ׃שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ חַי־אָ֣נִי נְאֻם־יְהוָ֗ה כִּ֤י כֻלָּם֙ כָּעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּֽתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה׃כִּ֤י חָרְבֹתַ֙יִךְ֙ וְשֹׁ֣מְמֹתַ֔יִךְ וְאֶ֖רֶץ הֲרִֽסֻתֵ֑יךְ כִּ֤י עַתָּה֙ תֵּצְרִ֣י מִיּוֹשֵׁ֔ב וְרָחֲק֖וּ מְבַלְּעָֽיִךְ׃ע֚וֹד יֹאמְר֣וּ בְאָזְנַ֔יִךְ בְּנֵ֖י שִׁכֻּלָ֑יִךְ צַר־לִ֥י הַמָּק֖וֹם גְּשָׁה־לִּ֥י וְאֵשֵֽׁבָה׃וְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֤י יָֽלַד־לִי֙ אֶת־אֵ֔לֶּה וַאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה ׀ וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֤ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לֶּה אֵיפֹ֥ה הֵֽם׃כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה אֶשָּׂ֤א אֶל־גּוֹיִם֙ יָדִ֔י וְאֶל־עַמִּ֖ים אָרִ֣ים נִסִּ֑י וְהֵבִ֤יאוּ בָנַ֙יִךְ֙ בְּחֹ֔צֶן וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־כָּתֵ֥ף תִּנָּשֶֽׂאנָה׃וְהָי֨וּ מְלָכִ֜ים אֹֽמְנַ֗יִךְ וְשָׂרֽוֹתֵיהֶם֙ מֵינִ֣יקֹתַ֔יִךְ אַפַּ֗יִם אֶ֚רֶץ יִשְׁתַּ֣חֲווּ לָ֔ךְ וַעֲפַ֥ר רַגְלַ֖יִךְ יְלַחֵ֑כוּ וְיָדַ֙עַתְּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵבֹ֖שׁוּ קוָֹֽי׃הֲיֻקַּ֥ח מִגִּבּ֖וֹר מַלְק֑וֹחַ וְאִם־שְׁבִ֥י צַדִּ֖יק יִמָּלֵֽט׃כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֤י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ׃וְהַאֲכַלְתִּ֤י אֶת־מוֹנַ֙יִךְ֙ אֶת־בְּשָׂרָ֔ם וְכֶעָסִ֖יס דָּמָ֣ם יִשְׁכָּר֑וּן וְיָדְע֣וּ כָל־בָּשָׂ֗ר כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
שמעו. אלה דברי הנביא:מרחוק. היושבים בארץ רחוק, או מרחו' על דבר העתיד:מבט' קראני. אפרשנו בספר ירמיה:וישם פי כחרב חדה. לדבר צחות, או חדה על נבואתו על בבל, והטעם אע"פ ששם פי כחרב חדה החביאני השם בצל ידו, ולא יכלו לי הבבליים ורשעי ישראל:והנה החביאני כמו נדן לחרב, והעד ובאשפתו:ברוך. זך נראה:ויאמר לי. השם:עבדי אתה [ישראל. אתה], הוא מזרע ישראל אשר בך אתפאר, או אתה ישראל שאתה נחשב בעיני ככל ישראל, והוא הנכון:ואני. גם אלה דברי הנביא בעד נפשו:אמרתי. בלבי:לריק יגעתי. שהוגעתי נפשי להוכיח את ישראל ולא שמעו:אכן משפטי. אצל השם שיתן לי שכר על יגיעתי, וככה ופעולתי כמו ולא תלין פעולת שכיר (ויקרא י"ט י"ג):ועתה. יצרי, השם יצרני להוכיח את ישראל עד שישובו אל השם:לא יאסף. השרש שהוא בוי"ו כאשר הוא קרי, וכמוהו הוא עשנו ולא אנחנו (תהלים ק' ג') וחבריהם, והגאון אמר לא יאסף לא ימות, כי מנהגו לפרש כדרך קרי וכדרך כתיב, והנכון מה שאמרתי, רק האל"ף הכתוב הוא תחת וי"ו, כאשר פירש ר' יהודה המדקדק נ"ע:ויאמר נקל. הוא בעיני להיותך עבד לשובב ישראל אל ארצם בדבור:ונצורי ישראל. חרבות, כמו כעיר נצורה (ישעיהו א' ח'):והטעם כי לא תשיב ישראל לבדם, רק נתתיך לאור גוים:להיות ישועתי. להשמיעה קודם היותה:כה וגו'. גם אלה דברי הנביא וככה הוא, כה אמר השם לי, שאני בזוי נפש אצל הרשעים, והנה לבזה נפש שם התאר:למתעב גוי. פועל יוצא לשנים פעולים, שהנביא ידבר דברים שיתעבוהו בשבילם הגוים, או יהיה למתעב גוי שהנביא יתעב כל גוי:לעד מושלים. והטעם כפי מחשבת גולי ישראל, או רמז על הבבליים והוא הנכון:מלכים יראו וקמו. הנה כבר רמזתי לך זה הסוד בחצי הספר (ישעיהו מ' א'), ועל דעת רבים כי המלכים כמו כורש כאשר ישמע דברי הנביא, יקום וישתחוה:למען יי. כי נאמן בדברו:והנה כ"ף ויבחרך לעד על יושר זה הפירוש:בעת רצון עניתיך. גם זה עד על הרמז, ורבים אמרו כי כ"ף עניתיך שב אל כורש, והנה אין הפרשה דבקה, ורבי משה אמר כי בי"ת בעת רצון בבי"ת במרחב יה (תהלים קי"ח ה'), ואיננו רחוק:לאמר. רמז על ישראל שהתנבא הנביא קודם הגאולה:ובכל שפיים מרעיתם. ימצאו מרעיתם:לא וגו'. בשובם אל ציון:שרב. כמו חורב, והיה שרב (ישעיהו ל"ה ז'), והמכה לשמש, כמו יומם השמש לא יככה (תהלים קכ"א ו'):ושמתי כל הרי לדרך. שישפלו ההרים והמסלות ירומו, והנה הם בשפלה:ובאה מלת ירומון עם מסילות כמו אם תמצאו את דודי (שיר השירים ט' ח'), והעיקר אחר שהכל לשון רבים לא יחושו לאמר על נקבות בלשון זכרים, ויש אומרים כי טעם כל הרי שהשבים יהיו רבים עד שילכו על ההרים, ויפרשו ירומון על השבים כאילו הוא כן ועל מסלותי ירומון:הנה. מרחוק יבאו, ממזרח:[מצפון]. היא בבל:ומים. אשור כאשר הוא כתיב והסב לב מלך אשור (עזרא ו' כ"ב):מארץ סינים. מפאת מצרים אולי הסנה מזאת הגזירה:רנו וגו'. דרך משל, או רננת שמים להיות האויר זך והארץ לתת צמח וכן ההרים:ותאמר. קודם הגולה היתה אומרת ציון, כי יי שכחה, וטעם ציון כנסת ישראל:התשכח. בעבור שהשם שם בתולדת כל הנקבות לרחם על ילדיהן אמר כן:עולה. כמו עולל, וכן עול ימים וזקן (ישעיהו ס"ה כ'):מרחם בן בטנה. הטעם כפול:גם אלה תשכחנה. גם יש נשים אכזריות שתשכחנה בניהן, ויתכן שתשכחנה אלה:ואנכי לא אשכחך. וטעם עולה כי על הקטן תרחם יותר כי אין בו כח:הן. אמר הגאון כי על כפים העבים, ולפי דעתי שהכתוב דבר על לשון בני אדם, כי על כפים חקותיך שאראה אותך תמיד, והעד חצי פסוק כמשפט:מהרו וגו'. הנה באו בניך, ויצאו ממך כל מהרסיך:כלם. המ"ם סימן בניך, ויאמר רבי משה הכהן ז"ל כי טעם כלם על בניך ועל מהרסיך, והטעם על הרשעים, ויפרש יצאו כמו פועל עבר ואין צורך:חי אני. והנה גזרה שלא תבטל כאשר אני חי כן זה יהיה אמת:ותקשרים ככלה. כקישורי כלה בצואר:כי [חרבתיך]. תחת חרבותיך, וכמוהו האתן בכורי פשעי [מיכה ו' ז'], ונשלמה פרים שפתינו (הושע י"ד ג'), או כי עד הנה היו כן:תצרי מיושב. מרוב היושבים, והם כלם בניך, על כן (טעם) ורחקו מבלעיך:גשה. לשם בשבילי:ואמרת. וגלמודה, יושבת בדד, וכמוהו יהי גלמוד (איוב ג' ז'), ושורש המלה מארבע אותיות והוא תאר השם:סורה. שם התאר שסרה ממקומה, ולא יתכן היותו פעול, כי סר איננו מהפעלים היוצאים:ואלה איפה הם. שתי מלות כטעם איו:אשא אל גוים ידי. כאדם שישא ידו ויראהו, וכן ארים נסי והטעם שאודיע זאת הישועה:והביאו. הגוים בניך:בחוצן. כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה' י"ג):והיו מלכים אומניך. כמו אומן את הדסה (אסתר ב' ז'), זה דרך משל לרוב הכבוד שיהיה להן:היוקח וגו'. דברי הנביא ידבר בעד ישראל, שהיו אומרים איך יצאו ישראל מיד הגוים:היוקח מגבור. המלקוח שלקח והוא השבי:ואם שבי צדיק ימלט. בעבור צדקתו, אחר שלקחו הגבור:כי כה אמר יי. השבי, שלקח הגבור, יוקח ממנו:עריץ. כמו גבור, והוא תאר השם כמלת אימים (בראשית י"ד ה'), הנה הוא יוצא:ועוד [את יריבך אנכי אריב]. כי אעשה מריבה עם אנשי ריבך, ורבים אמרו כי [יריבך] שרשו מבעלי היו"ד בראשונה, ואחרים אמרו שהוא הפוך, ויאמר הירושלמי כי תחסר מלת אשר כאילו אמר ועם אשר יריבך, וישם היו"ד שהוא לעתיד, והנה שכח ריבה יי את יריבי (תהלים ל"ה א'), והכלל שהי' מלה זרה:והאכלתי מוניך. מגזרת לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ"ה י"ז), ואחרים אמרו סופריך, כמו על ידי מונה (ירמיה ל"ג י"ג) שישראל נמשל לצאן:דמם. מדמם, והוא דרך צחות:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך