א כָּרַ֥ע בֵּל֙ קֹרֵ֣ס נְב֔וֹ הָיוּ֙ עֲצַבֵּיהֶ֔ם לַחַיָּ֖ה וְלַבְּהֵמָ֑ה נְשֻׂאֹתֵיכֶ֣ם עֲמוּס֔וֹת מַשָּׂ֖א לַעֲיֵפָֽה׃ ב קָרְס֤וּ כָֽרְעוּ֙ יַחְדָּ֔ו לֹ֥א יָכְל֖וּ מַלֵּ֣ט מַשָּׂ֑א וְנַפְשָׁ֖ם בַּשְּׁבִ֥י הָלָֽכָה׃ ג שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְכָל־שְׁאֵרִ֖ית בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽעֲמֻסִים֙ מִנִּי־בֶ֔טֶן הַנְּשֻׂאִ֖ים מִנִּי־רָֽחַם׃ ד וְעַד־זִקְנָה֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְעַד־שֵיבָ֖ה אֲנִ֣י אֶסְבֹּ֑ל אֲנִ֤י עָשִׂ֙יתִי֙ וַאֲנִ֣י אֶשָּׂ֔א וַאֲנִ֥י אֶסְבֹּ֖ל וַאֲמַלֵּֽט׃ ה לְמִ֥י תְדַמְי֖וּנִי וְתַשְׁו֑וּ וְתַמְשִׁל֖וּנִי וְנִדְמֶֽה׃ ו הַזָּלִ֤ים זָהָב֙ מִכִּ֔יס וְכֶ֖סֶף בַּקָּנֶ֣ה יִשְׁקֹ֑לוּ יִשְׂכְּר֤וּ צוֹרֵף֙ וְיַעֲשֵׂ֣הוּ אֵ֔ל יִסְגְּד֖וּ אַף־יִֽשְׁתַּחֲוּֽוּ׃ ז יִ֠שָּׂאֻהוּ עַל־כָּתֵ֨ף יִסְבְּלֻ֜הוּ וְיַנִּיחֻ֤הוּ תַחְתָּיו֙ וְיַֽעֲמֹ֔ד מִמְּקוֹמ֖וֹ לֹ֣א יָמִ֑ישׁ אַף־יִצְעַ֤ק אֵלָיו֙ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֔ה מִצָּרָת֖וֹ לֹ֥א יוֹשִׁיעֶֽנּוּ׃ ח זִכְרוּ־זֹ֖את וְהִתְאֹשָׁ֑שׁוּ הָשִׁ֥יבוּ פוֹשְׁעִ֖ים עַל־לֵֽב׃ ט זִכְר֥וּ רִאשֹׁנ֖וֹת מֵעוֹלָ֑ם כִּ֣י אָנֹכִ֥י אֵל֙ וְאֵ֣ין ע֔וֹד אֱלֹהִ֖ים וְאֶ֥פֶס כָּמֽוֹנִי׃ י מַגִּ֤יד מֵֽרֵאשִׁית֙ אַחֲרִ֔ית וּמִקֶּ֖דֶם אֲשֶׁ֣ר לֹא־נַעֲשׂ֑וּ אֹמֵר֙ עֲצָתִ֣י תָק֔וּם וְכָל־חֶפְצִ֖י אֶעֱשֶֽׂה׃ יא קֹרֵ֤א מִמִּזְרָח֙ עַ֔יִט מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק אִ֣ישׁ עצתו (עֲצָתִ֑י) אַף־דִּבַּ֙רְתִּי֙ אַף־אֲבִיאֶ֔נָּה יָצַ֖רְתִּי אַף־אֶעֱשֶֽׂנָּה׃ יב שִׁמְע֥וּ אֵלַ֖י אַבִּ֣ירֵי לֵ֑ב הָרְחוֹקִ֖ים מִצְּדָקָֽה׃ יג קֵרַ֤בְתִּי צִדְקָתִי֙ לֹ֣א תִרְחָ֔ק וּתְשׁוּעָתִ֖י לֹ֣א תְאַחֵ֑ר וְנָתַתִּ֤י בְצִיּוֹן֙ תְּשׁוּעָ֔ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל תִּפְאַרְתִּֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
אמנם שאר העצבים והפסילים הם בטלים וכל רוח אין בקרבם והביא ראיה מפסילי בבל והוא אומרו (א) כרע בל קורס נבו והם היו שני אלוהות שבבבל האחד היה נקרא בל בלשון בבל, וכתבו המספרים הלטאיניס שנמרוד שמלך ראשונ' בבבל עשה עצמו אלוה וצוה שיעבדוהו כי הוא אשר בנה ראשונה בבל ויעמידה ויכוננה ושעשה פסל בל בדמותו כצלמו, ועל זה אמר הנביא (ירמיה נא, מד) ופקדתי על בל בבבל כי הוא היה המלך הראשון ולכן בחורבנה אמר כרע בל, והיה שם ג"כ אלוה אחר שהיה נקרא נבו הוא מלשון נבואה ולכן אמר הלא ראיתם שבבבל לא הועיל בל להצילו ולא כרעו ולא השתחוו לפניו עוד, אבל בהפך כי כרע בל כאדם הכורע על ברכיו לפני אויבו והוא ע"ד בלתי כרע תחת אסיר (ישעיה י, ד) וכן קורס נבו רוצה לומר שהיה כפוף כאבל וחפוי ראש כי קורס הוא לשון כפיפה כמו והבאת את הקרסים (שמות כו, יא) שהיו כלים שראשיהם כפופים לתפוש בלולאות, ואמר שבמקום שהיו פסיליהם ועצביהם של אותם האלוהו' בהיכלות הדורים בכבוד ומעלה רבה הנה בעת חורבנם היו עצביהם לחיה ולבהמה, ועל נבואותיהם שהיו משאות שוא ומדוחים אמר נשואותיכם עמוסות משא לעיפה שהיו נבואותיהם עמוסות מנביאי השקר והיו משא לעיפה כלומר נבואה לבבל שסופה להיות עיפה מבלי חוזק, (ב) לפי שקרסו כרעו אות האלוהות ולא יכלו מלט נבואותיהם ולאמתם ונפשם בשבי הלכה רוצה לומ' שגם אותם האלוהות שללו האויבים והלכו בשבי, והנה כמו כל זה שקרה בבבל כן יקרה לעתיד לבא לכלל האומות ולעצביהם והוא אומרו (ג) שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל רוצה לומר הנשארים מאורך הגלות העמוסים מני בטן וגומר רצה לומר הנשואים עלי מזמן אבותיכם הראשונים האם חשבתם שבאורך הגלות לא אשוב להצילכם, (ד) דעו נא וראו כי עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול ואמר זקנה ושיבה בערכם אל אורך הגלות לא בערכו יתברך, ואמר אני אסבול להגיד שעם היות האומות ראויים לכליה ועונש נמרץ מצד מה שהרעו לישראל ומפני הפסד אמונותיהם, הנה השם יתברך בחטאת ישראל כדי שיענשו בגלות על עונותיהם יאריך אפו לאומות עד עת בוא דברו ויום נקמתו, וזהו ענין אני אסבל שיסבול עונותיהם ואמונותיהם לא ללאות וחסרון היכולת האלקי כי אם לאריכות אפו ולחטאת ישראל, ולכן אמר אחריו ואמלט רוצה לומר ממני היו הדברים, ואמר ג' לשונות אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול לרמוז לשלשת הגליות, גלות מצרים ואמר בו אני עשיתי לשון עבר לפי שכבר היה, ואמר ואני אשא על גלות בבל ולכן אמרו בלשון עתיד לפי שעדיין לא היה, ועל הגלות הארוך הזה אמר ואני אסבול ואמלט אתכם שלא תבאו עוד לגלות, הנה התבאר שלא ייחס להקב"ה זקנה ושיבה כ"א לישראל בבחינת אורך גלותם, ושאמר בו אני אסבול מדרך הדמוי והמשל כאלו הוא סובל עול הגוים על ישראל והפסד אמונתיהם, והתבאר עם זה למה אמר אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול עם כפל דברים. והותרה בזה השאלה הששית.
פסוק ה:
למי תדמיוני וכו' עד רדי ושבי עד עפר. כפי המפרשים דבר הנביא בזה כנגד בני בבל שהיו בוטחים בפסיליהם ומעבידים את ישראל ואומרים לא יוכל אלהיהם להציל אותם מידינו, כי אלקינו הכניעם ומסרם בידינו, ולכן יוכיחם הנביא על אותם האלוהות שאין בהם ממש כי הם מעשי ידיהם מכספם ומזהבם, אבל מאשר היה תחילת הפרשה שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל נראה לי שכנגדם אמר למי תדמיוני ותשוו ושאר הדברים, כי לפי שהיו ישראל בבית ראשון עובדי ע"ז לכן אחרי שייעדם הנביא בחורבן בבל והשחחת אלהיהם וביאת כרש וגאולת העם ושאר הדברים שזכר למעלה, הוכיח בהם את בני דורו באומרו בהיות כל זה כמו שיעדתי הלא תודו באלהותי ושהפסילים כולם הבל המה מעשה תעתועים, אמרו נא אלי למי תדמיוני ותשוו רוצה לומר לאי זה משאר האלוהות תדמו אותי ויהיה דמוי עם השוואה לא דמוי ע"ד השתוף וההעברה, והוא אומרו ותשוו, וכפל הענין ותמשילוני ונדמה רוצה לומר נהיה דומים אני והוא כי הנה אותם האלוהות הם דברים מלאכותיים שבני אדם (ו) זלים זהב מכיס כלומר מוציאים הזהב מכיסם וכסף בקנה ישקולו והוא קנה המאזנים, ובזה ביאר שחמר הפסילים הוא המתכת שאין בהם צורה עוד ביאר הפועל בהם באומרו ישכרו צורף ויעשהו אל כלומר שאין לו אלהות אלא שהצורף יעשהו כן, ואע"פ שחמרו וצורתו ופועלו הוא כן הנה אלה הסכלים יסגדו אף ישתחוו לו ויכבדהו (ז)כשישאוהו על כתף לכבוד ולתפארת יסבלוהו רוצה לומר כי הוא לא ילך ברגליו אבל הם יוליכוהו למקומו וינוחוהו תחתיו ויעמוד שם במקומו ולא ימיש ממנו, ואמנם בענין התכלית שהוא התועלת שיגיע ממנו הנה הוא כזב ודבר ריק כי אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו רוצה לומר שהעובד אף שיצעק לפסלו לא יענה אותו בדברים ולא בפעל כי מצרתו לא יושיענו, ולכן (ח) אתם פושעי ישראל זכרו זאת והתאוששו ומלת התאוששו תרגם יונתן מענין חוזק כלומר התחזקו באמונתכם בזכרכם הדבר הזה אשר אני מיעד ומבאר אליכם. והרד"ק פירשו מגזרת איש כלומר היו אנשים אלוהות בהמות שלא יבינו ולא ישכילו, ובשם אביו פירשו מענין אש הכוו והשרפו מכלימת הפסילים אשר זכרתי. והענין כולו שהוכיחם הנביא וצוה אותם שיזכרו זאת הנבואה אשר נבא על בבל ועל כרש ועליה אמר זכרו זאת והתאוששו השיבו פושעים על לב, (ט) ושעם זכירתה יזכרו גם כן הראשונות מעולם והם גלות מצרים ושהצילם הקדוש ברוך הוא ממפלת המצריים וממכותיהם ובאלהיהם עשה שפטים, ובזה תכיר' ותדעו כי אנכי אל ואין עוד אלקים ואפס כמוני ושכן יהיה ענין גאולת בבל וגם הגאולה העתידה והוא אומרו (י) מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו רוצה לומר שהגדתי העתידות טרם בואם כמו שנאמר לאברהם בין הבתרים גלות מצרים וגאולתו, וכן עתה אני אומר שעצתי תקום וכל חפצי אעשה (יא) והוא שאהיה קורא ממזרח עיט והוא רמז לכרש שהיתה ארצו מזרחית לבבל והקדוש ברוך הוא קראו עיט לטוש עלי אוכל, ולכן אמר מארץ מרחק איש עצתי, וכנגד חורבן בבל שיהיה על ידו אמר אף דברתי אף אביאנה, וכנגד גאולת ישראל אשר ישלח לבנות את הבית אמר יצרתי אף אעשנה.
פסוק ה:
וחכמים ז"ל דרשו מגיד מראשית אחרית על מראת בין הבתרים, ומקדם אשר לא נעשו על ארבע המלכיות שהראה שם לאברהם, ועליהם אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, וכפי דרכם ראוי לפרש קורא ממזרח עיט על מלך המשיח מהרה יגלה כי כן נאמר לאברהם וירד העיט על הפגרים (בראשית טו, יא) ורבי אליעזר הגדול דרשו על מלך המשיח, ועליו אמר הנביא כאן קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי, ולפי שזו תהיה הגאולה האחרונה אחר גאולת מצרים ואחר גאולת בבל לכן אמר אף דברתי אף אביאנה יצרתי אף אעשנה כלומר שבאותה מראת בין הבתרים דבר גלות מצרים ועליו אמר אף דברתי, והראהו ג"כ גלות בבל ועליו אמר אף אביאנה לפי שהיה עתיד לבוא, ועל הגאולה האחרונה אמר יצרתי אף אעשנה אותה הגאולה האחרונה.
פסוק ה:
ואמנם אומרו אחר זה (יב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה פירשו אותו המפרשים על בני בבל שהיו אבירי לב ואכזרים לישראל ורחוקים לעשות להם צדקה, ואין כן דעתי כי הנביא בכל זה עם ישראל ידבר, וענין זה המאמר שבעבור שהנביא היה מיעד על הגאולה העתידה והיו בני דורו מתלוצצים ממנו להיותה לעתים רחוקים לכן אמר כנגדם שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מעשות צדקה ומשפט אתם רחוקים מצדקה אבל אני איני רחוק מצדקה כי (יג) קרבתי צדקתי לא תרחק וישועתי לא תאחר, ואמר קרבתי צדקתי לא תרחק על חורבן בבל שהיה בצדק אלקי, ואמר ותשועתי לא תאחר על גאולת ישראל וצאתם מגלות בבל, והנה גאולת בבל קרובה היא אליכם, ואמנם באחרונה תהיה התשועה כוללת ליהודה וישראל שהם עשרת השבטים, ועל זה אמר ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי שבאומרו ונתתי לציון רמז למלכות יהודה ובאומרו לישראל רמז אל י' השבטים.