א כָּרַ֥ע בֵּל֙ קֹרֵ֣ס נְב֔וֹ הָיוּ֙ עֲצַבֵּיהֶ֔ם לַחַיָּ֖ה וְלַבְּהֵמָ֑ה נְשֻׂאֹתֵיכֶ֣ם עֲמוּס֔וֹת מַשָּׂ֖א לַעֲיֵפָֽה׃ ב קָרְס֤וּ כָֽרְעוּ֙ יַחְדָּ֔ו לֹ֥א יָכְל֖וּ מַלֵּ֣ט מַשָּׂ֑א וְנַפְשָׁ֖ם בַּשְּׁבִ֥י הָלָֽכָה׃ ג שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְכָל־שְׁאֵרִ֖ית בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽעֲמֻסִים֙ מִנִּי־בֶ֔טֶן הַנְּשֻׂאִ֖ים מִנִּי־רָֽחַם׃ ד וְעַד־זִקְנָה֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְעַד־שֵיבָ֖ה אֲנִ֣י אֶסְבֹּ֑ל אֲנִ֤י עָשִׂ֙יתִי֙ וַאֲנִ֣י אֶשָּׂ֔א וַאֲנִ֥י אֶסְבֹּ֖ל וַאֲמַלֵּֽט׃ ה לְמִ֥י תְדַמְי֖וּנִי וְתַשְׁו֑וּ וְתַמְשִׁל֖וּנִי וְנִדְמֶֽה׃ ו הַזָּלִ֤ים זָהָב֙ מִכִּ֔יס וְכֶ֖סֶף בַּקָּנֶ֣ה יִשְׁקֹ֑לוּ יִשְׂכְּר֤וּ צוֹרֵף֙ וְיַעֲשֵׂ֣הוּ אֵ֔ל יִסְגְּד֖וּ אַף־יִֽשְׁתַּחֲוּֽוּ׃ ז יִ֠שָּׂאֻהוּ עַל־כָּתֵ֨ף יִסְבְּלֻ֜הוּ וְיַנִּיחֻ֤הוּ תַחְתָּיו֙ וְיַֽעֲמֹ֔ד מִמְּקוֹמ֖וֹ לֹ֣א יָמִ֑ישׁ אַף־יִצְעַ֤ק אֵלָיו֙ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֔ה מִצָּרָת֖וֹ לֹ֥א יוֹשִׁיעֶֽנּוּ׃ ח זִכְרוּ־זֹ֖את וְהִתְאֹשָׁ֑שׁוּ הָשִׁ֥יבוּ פוֹשְׁעִ֖ים עַל־לֵֽב׃ ט זִכְר֥וּ רִאשֹׁנ֖וֹת מֵעוֹלָ֑ם כִּ֣י אָנֹכִ֥י אֵל֙ וְאֵ֣ין ע֔וֹד אֱלֹהִ֖ים וְאֶ֥פֶס כָּמֽוֹנִי׃ י מַגִּ֤יד מֵֽרֵאשִׁית֙ אַחֲרִ֔ית וּמִקֶּ֖דֶם אֲשֶׁ֣ר לֹא־נַעֲשׂ֑וּ אֹמֵר֙ עֲצָתִ֣י תָק֔וּם וְכָל־חֶפְצִ֖י אֶעֱשֶֽׂה׃ יא קֹרֵ֤א מִמִּזְרָח֙ עַ֔יִט מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק אִ֣ישׁ עצתו (עֲצָתִ֑י) אַף־דִּבַּ֙רְתִּי֙ אַף־אֲבִיאֶ֔נָּה יָצַ֖רְתִּי אַף־אֶעֱשֶֽׂנָּה׃ יב שִׁמְע֥וּ אֵלַ֖י אַבִּ֣ירֵי לֵ֑ב הָרְחוֹקִ֖ים מִצְּדָקָֽה׃ יג קֵרַ֤בְתִּי צִדְקָתִי֙ לֹ֣א תִרְחָ֔ק וּתְשׁוּעָתִ֖י לֹ֣א תְאַחֵ֑ר וְנָתַתִּ֤י בְצִיּוֹן֙ תְּשׁוּעָ֔ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל תִּפְאַרְתִּֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
כרע בל. עבודה זרה לבבליים, גם כן נבו ויש אומרים שהוא כוכב חמה:
פסוק א:
קורס. מגזרת (שמות כ"ו י"א) קרסים והטעם ידוע, ואין ראוי לכתבו:
פסוק א:
לחיה ולבהמ'. שישא אדם [אותם] עליהם:
פסוק א:
על כן. נשואותיכם עמוסות משא לעיפה. תואר הבהמה הנושאת:
פסוק ב:
קרסו כרעו. הנושאי':
פסוק ב:
ולא יכלו מלט. עצביהם נפשם, הנשואים, כי גם הם נשבו, ויש אומרים כי כרעו קרסו כל העצבים שהיו בבבל שלא הזכירם, ולא יכלו העצבים למלט משא כי הם בעצמם הלכו בשבי:
פסוק ג:
שמעו וגו'. אלהי בבל היו נשואים, ואני אלהי ישראל נשאתי':
פסוק ג:
מני בטן. מיום שהיו:
פסוק ד:
ועד וגו'. דרך משל, מיום שהיו עם השם עד עולם:
פסוק ד:
אני עשיתי. ישראל, ולא כאלהי בבל, שהבבליים יעשו אלהיהם, ואני אשאם ואמלטם, ולא כמוהם שלא יכלו למלט משא:
פסוק ה:
למי. ותשוו, אותי ונדמה שנינו:
פסוק ו:
הזלים וגו'. עם עובדי עבודה זרה ידבר, הזלים רבים הוציאוהו מגזרת אזל מכלינו (שמואל א' ט' ז'), והוא חסר אל"ף, והנכון שאין רע לו, כי אזל פועל עומד, וטעמו הנותנים זהב מכיסם, והנה בתור' אבנים בכיס (דברים כ"ה י"ג) והנה הוא במאזנים, גם קנה כן טעמו ואין רע לו:
פסוק ז:
ישאוהו. תחתיו. במקומו:
פסוק ז:
לא ימיש. פועל יוצא, לא יוכל להמיש נפשו ממקומו, או הוא פועל עומד והראשון הוא הנכון:
פסוק ז:
יצעק. מושך אחר עמו, וכן הוא ומצרתו יצעק:
פסוק ח:
זכרו. והתאוששו. י"א כמו והוסדו, כמו אשיותיה (ירמיה נ' ט"ו) ואושיא יחיטו (עזרא ד' י"ב), ורבינו האי גאון ז"ל אמר שהוא מגזרת אש, כאילו הוא התחדדו [צ"ל התחררו] והגאון רב סעדיה ז"ל אמר שהוא מאש והטעם הוקדו, כטעם והיה בלבי כאש בוערת (ירמיה כ' י"ט), והשיבו זאת על לב:
פסוק ט:
זכרו ראשונות. שעברו, על כן אמר מעולם, אז תדעו כי אנכי לבדי אל:
פסוק י:
מגיד וגו'. כי הגדתי האחרית מראשית, והטעם קודם היותו, כי מי יוכל לבטל גזרותי, כי לעולם עצתי תקום וכל חפצי אעשה:
פסוק יא:
קורא ממזרח עיט. הוא כורש, וקראו עיט, כאילו יעוף למלאות רצוני:
פסוק יא:
אף דברתי. זאת הגזירה, אף אביאני', יצרתיה בגזירת שמים אף אעשנה בארץ:
פסוק יב:
שמעו אבירי לב. שאינם מאמינים בדברי השם, כטעם חזקי לב:
פסוק יג:
קרבתי צדקתי. להראותה וזה טעם לבא:
פסוק יג:
לא תאחר. עצמה עמו מבוא, דרך משל, בעבור שהוא פועל יוצא:
פסוק יג:
ונתתי. מושך אחר עמו וכן הוא, ונתתי לישראל תפארתי או טעמו לישראל שהם תפארתי, והוא הנכון כמו אשר בך אתפאר (ישעיהו מ"ט ג'):