א וְעַתָּ֞ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ בֹּרַאֲךָ֣ יַעֲקֹ֔ב וְיֹצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖ לִי־אָֽתָּה׃ ב כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ׃ ג כִּ֗י אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מוֹשִׁיעֶ֑ךָ נָתַ֤תִּי כָפְרְךָ֙ מִצְרַ֔יִם כּ֥וּשׁ וּסְבָ֖א תַּחְתֶּֽיךָ׃ ד מֵאֲשֶׁ֨ר יָקַ֧רְתָּ בְעֵינַ֛י נִכְבַּ֖דְתָּ וַאֲנִ֣י אֲהַבְתִּ֑יךָ וְאֶתֵּ֤ן אָדָם֙ תַּחְתֶּ֔יךָ וּלְאֻמִּ֖ים תַּ֥חַת נַפְשֶֽׁךָ׃ ה אַל־תִּירָ֖א כִּ֣י אִתְּךָ־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ׃ ו אֹמַ֤ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֤יאִי בָנַי֙ מֵרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ ז כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו׃ ח הוֹצִ֥יא עַם־עִוֵּ֖ר וְעֵינַ֣יִם יֵ֑שׁ וְחֵרְשִׁ֖ים וְאָזְנַ֥יִם לָֽמוֹ׃ ט כָּֽל־הַגּוֹיִ֞ם נִקְבְּצ֣וּ יַחְדָּ֗ו וְיֵאָֽסְפוּ֙ לְאֻמִּ֔ים מִ֤י בָהֶם֙ יַגִּ֣יד זֹ֔את וְרִֽאשֹׁנ֖וֹת יַשְׁמִיעֻ֑נוּ יִתְּנ֤וּ עֵֽדֵיהֶם֙ וְיִצְדָּ֔קוּ וְיִשְׁמְע֖וּ וְיֹאמְר֥וּ אֱמֶֽת׃ י אַתֶּ֤ם עֵדַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְעַבְדִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתִּי לְמַ֣עַן תֵּ֠דְעוּ וְתַאֲמִ֨ינוּ לִ֤י וְתָבִ֙ינוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔וּא לְפָנַי֙ לֹא־נ֣וֹצַר אֵ֔ל וְאַחֲרַ֖י לֹ֥א יִהְיֶֽה׃ יא אָנֹכִ֥י אָנֹכִ֖י יְהוָ֑ה וְאֵ֥ין מִבַּלְעָדַ֖י מוֹשִֽׁיעַ׃ יב אָנֹכִ֞י הִגַּ֤דְתִּי וְהוֹשַׁ֙עְתִּי֙ וְהִשְׁמַ֔עְתִּי וְאֵ֥ין בָּכֶ֖ם זָ֑ר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה וַֽאֲנִי־אֵֽל׃ יג גַּם־מִיּוֹם֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּ֑יל אֶפְעַ֖ל וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃ יד כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְכֶ֖ם קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל לְמַעַנְכֶ֞ם שִׁלַּ֣חְתִּי בָבֶ֗לָה וְהוֹרַדְתִּ֤י בָֽרִיחִים֙ כֻּלָּ֔ם וְכַשְׂדִּ֖ים בָּאֳנִיּ֥וֹת רִנָּתָֽם׃ טו אֲנִ֥י יְהוָ֖ה קְדֽוֹשְׁכֶ֑ם בּוֹרֵ֥א יִשְׂרָאֵ֖ל מַלְכְּכֶֽם׃ טז כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּ֖ם דָּ֑רֶךְ וּבְמַ֥יִם עַזִּ֖ים נְתִיבָֽה׃ יז הַמּוֹצִ֥יא רֶֽכֶב־וָס֖וּס חַ֣יִל וְעִזּ֑וּז יַחְדָּ֤ו יִשְׁכְּבוּ֙ בַּל־יָק֔וּמוּ דָּעֲכ֖וּ כַּפִּשְׁתָּ֥ה כָבֽוּ׃ יח אַֽל־תִּזְכְּר֖וּ רִֽאשֹׁנ֑וֹת וְקַדְמֹנִיּ֖וֹת אַל־תִּתְבֹּנָֽנוּ׃ יט הִנְנִ֨י עֹשֶׂ֤ה חֲדָשָׁה֙ עַתָּ֣ה תִצְמָ֔ח הֲל֖וֹא תֵֽדָע֑וּהָ אַ֣ף אָשִׂ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֔רֶךְ בִּֽישִׁמ֖וֹן נְהָרֽוֹת׃ כ תְּכַבְּדֵ֙נִי֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה תַּנִּ֖ים וּבְנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה כִּֽי־נָתַ֨תִּי בַמִּדְבָּ֜ר מַ֗יִם נְהָרוֹת֙ בִּֽישִׁימֹ֔ן לְהַשְׁק֖וֹת עַמִּ֥י בְחִירִֽי׃ כא עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃ כב וְלֹא־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַֽעֲקֹ֑ב כִּֽי־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ כג לֹֽא־הֵבֵ֤יאתָ לִּי֙ שֵׂ֣ה עֹלֹתֶ֔יךָ וּזְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א כִבַּדְתָּ֑נִי לֹ֤א הֶעֱבַדְתִּ֙יךָ֙ בְּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הוֹגַעְתִּ֖יךָ בִּלְבוֹנָֽה׃ כד לֹא־קָנִ֨יתָ לִּ֤י בַכֶּ֙סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי אַ֗ךְ הֶעֱבַדְתַּ֙נִי֙ בְּחַטֹּאותֶ֔יךָ הוֹגַעְתַּ֖נִי בַּעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃ כה אָנֹכִ֨י אָנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר׃ כו הַזְכִּירֵ֕נִי נִשָּׁפְטָ֖ה יָ֑חַד סַפֵּ֥ר אַתָּ֖ה לְמַ֥עַן תִּצְדָּֽק׃ כז אָבִ֥יךָ הָרִאשׁ֖וֹן חָטָ֑א וּמְלִיצֶ֖יךָ פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃ כח וַאֲחַלֵּ֖ל שָׂ֣רֵי קֹ֑דֶשׁ וְאֶתְּנָ֤ה לַחֵ֙רֶם֙ יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל לְגִדּוּפִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
ועתה. ר״ל אף על כל זאת כה אמר ה׳ וכו׳ אל תירא פן תכלה בגולה:
פסוק א:
כי גאלתיך. כי הלא ממצרים גאלתיך וקראתי אז בשמך שאתה שלי עמי ובני בכורי:
פסוק ב:
כי תעבור במים. ותהיה קרוב להיות נטבע בהם:
פסוק ב:
ובנהרות. אף אם תעבור בנהרות השוטפים לא ישטפוך:
פסוק ב:
לא תכוה. לא תהיה נכוה מן האש ואף הלהב לא יבער בך ר״ל אף אם תהיה בעומק הצרות לא תכלה שמה:
פסוק ג:
כי אני ה׳ וגו׳. והכל בידי:
פסוק ג:
נתתי כפרך מצרים. הלא במצרים הייתם חייבים כליה כמ״ש ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים (יחזקאל כ׳:ח׳) ונתתי אז כפרך מצרים כי המה נאבדו תחתיך:
פסוק ג:
כוש וסבא תחתיך. כאשר סנחריב שם פניו להלחם בירושלים יצא להלחם בתחלה עם כוש וסבא ואבדו במקומך והם היו לך לפדיון:
פסוק ד:
מאשר יקרת. בעבור אשר יקרת בעיני ונכבדת מכל האומות ואני אהבתיך ולזה דרכי ליתן בני אדם אחרים תחתיך:
פסוק ד:
ולאומים וכו׳ כפל הדבר במ״ש וכאומר כאשר עשיתי לשעבר כן אוסיף לעשות עוד:
פסוק ה:
ממזרח. הנפוצים שמה:
פסוק ו:
תני. תן את ישראל הפזורים שמה:
פסוק ו:
אל תכלאי. אל תמנעי מליתן את ישראל הביאי. כאלו יצוה לכל אחד מרוחות השמים להביא את ישראל:
פסוק ז:
כל הנקרא בשמי. כל ישראל הנקראים בשם עם ה׳:
פסוק ז:
ולכבודי. הנעשה להתכבד ולהתפאר בהם כמ״ש ישראל אשר בך אתפאר (לקמן מט):
פסוק ז:
בראתיו וכו׳. ר״ל כבר הכנתי לו כל צרכי הגאולה אין מחסור:
פסוק ח:
הוציא. להוציא מהגולה אותם שגלו על שנעשו כעוורים ועינים להם ולא ראו מעשה ה׳ ר״ל יש להם לב ואינם רוצים להשכיל:
פסוק ח:
וחרשים. נעשו כחרשים ואזנים להם ולא ישמעו מצות ה׳:
פסוק ט:
כל הגוים נקבצו. אם כל העכו״ם יתקבצו יחד מי בהם יגיד עתידות כזאת וכי האליל אמר להם:
פסוק ט:
וראשונות. או הראשונות שכבר עברו ישמיעונו לאמר אנחנו הגדנו אותם עד לא באו:
פסוק ט:
יתנו עדיהם. ר״ל יביאו עדים שהשמיע דבר עד לא בא ואז יהיו צדיקים בדבריהם:
פסוק ט:
וישמעו. או ישמעו מה שיאמר הנביא ויאמרו אמת הדבר וכאומר או יביאו עדים או יודו על האמת:
פסוק י:
אתם עדי. אבל לי יש עדים כי אתם ישראל עדי ועבדי הנביא אשר בחרתי בו גם הוא לעד שהגדתי מפלת סנחריב מאז עד לא בא:
פסוק י:
למען תדעו. מן הראשונות תדעו כל האחרונות שכן יהיה:
פסוק י:
ותאמינו לי. שאקיים מאמרי:
פסוק י:
ותבינו כי אני הוא. ממנה שאין מי יודע עתידות כמוני תבינו אשר אני הוא לבד ואין עוד אלהים:
פסוק י:
לפני לא נוצר אל. ר״ל לפני שיצרתי אני את היצירות לא היה דבר נוצר מאל זולתי ואחר שיצרתי את היצירות לא יהיה דבר נוצר מאל זולתי כי אין אלוה זולתי:
פסוק יא:
אנכי אנכי ה׳. הכפל לחזק:
פסוק יא:
ואין מבלעדי מושיע. אין זולתי מושיע:
פסוק יב:
אנכי הגדתי. קודם כל תשועה הגדתי אותה וכן הושעתי:
פסוק יב:
והשמעתי. ר״ל לא להנביא לבד הגדתי כי אם לכולכם השמעתי על ידו:
פסוק יב:
ואין בכם זר. ר״ל לא היה מי בכם זר מלדעת הדבר כי כולכם שמעתם מהנביא:
פסוק יב:
ואתם עדי. שכן הוא האמת:
פסוק יב:
ואני אל. ר״ל אני הוא אשר הושעתי אתכם:
פסוק יג:
גם מיום. גם מאז היות יום אני הוא לבדי לעזור ולהושיע:
פסוק יג:
ואין מידי מציל. את מי שארצה לאבדו:
פסוק יג:
אפעל. מה שארצה אפעל הן להושיע הן לאבד:
פסוק יג:
ומי ישיבנה. מי יוכל להשיב הפעולה ההיא ולמנעה:
פסוק יד:
למענכם. למען תצאו מן הגולה שלחתי את כורש לבבל להחריבה:
פסוק יד:
הורדתי בריחים כולם. כל בני בבל הורדתים כולם בספינות וכשדים השמיעו קול צעקתם בהאניות שהלכו בהם בגולה:
פסוק טו:
אני ה׳. ר״ל את זה עשיתי אני ה׳ המקודש לכם:
פסוק טו:
בורא. ר״ל אני בורא ישראל ומלככם עשיתי את זה וכפל הדבר במ״ש:
פסוק טז:
הנותן. אשר נתן דרך בים סוף בצאת ישראל ממצרים:
פסוק טז:
ובמים עזים. זה הירדן שבקע בימי יהושע:
פסוק יז:
המוציא רכב וכו׳. הנותן בלב מצרים להוציא אנשי הרכב וסוסיהם ואנשי החיל עם כל החוזק לרדוף אחר בני ישראל:
פסוק יז:
יחדו. כולם יחדו שכבו ולא הוסיפו לקום כי נטבעו במי הים:
פסוק יז:
דעכו. נפשותם קפצה מהם וכבה מהר כפשתה הדולקת הכבה מהרה כי לא תתעכב הרבה בשריפתה:
פסוק יח:
אל תזכרו ראשונות. אל תזכרו להפליא על הנסים שעשיתי לכם בימים הראשונות, וקדמוניות וכו׳ כפל הדבר במ״ש:
פסוק יט:
חדשה. נס חדש אשר לא עשיתי מעולם:
פסוק יט:
עתה תצמח. בזמן קרוב תהיה אם בקולי תשמעו:
פסוק יט:
הלא תדעוה. את הישועה ההיא כי כתובה היא בתורה שנאמר ושב ה׳ וכו׳ ושב וקבצך וכו׳ (דברים ל׳:ג׳):
פסוק יט:
דרך. לשבי הגולה:
פסוק יט:
נהרות. לרוות הצמאון:
פסוק כ:
תכבדני חית השדה. אמר דרך משל כאלו חית השדה תכבדני בתהלותיה על אשר ימצאו מים במדבר במקום מדורם:
פסוק כ:
להשקות עמי. בעת שובם מהגולה דרך המדבר:
פסוק כא:
יצרתי לי. יצרתים לי לעם למען יספרו תהלתי:
פסוק כב:
ולא אותי. אבל אתה יעקב לא קראת אותי כי פנית אחרי העכו״ם:
פסוק כב:
כי יגעת. כי נעשית יגע ועיף בעבודתי ובטלת את העבודה:
פסוק כג:
לא הבאת לי. זה היה בימי אחז שבטל עבודת בית המקדש כמ״ש ויסגור את דלתות בית ה׳ וכו׳ (דה״ב כח) וכן התודה חזקיהו בנו ואמר כי מעלו אבותינו וכו׳ גם סגרו וכו׳ ועולה לא העלו בקדש וכו׳ (שם כט):
פסוק כג:
וזבחיך. לא כבדתני עם זבחיך כי לא הבאתים לי:
פסוק כג:
לא העבדתיך במנחה. לא הטלתי עליך עבודה קשה והוצאה מרובה בהבאת המנחה כי לא צויתי להקטיר רק הקומץ וכן לא הוגעתיך בלבונה כי לא צויתי להרבות בלבונה:
פסוק כד:
לא קנית. לא הצרכת לקנות קנה להקטיר על המזבח כי היתה גדלה בירושלים וחלב וכו׳. לא השבעת אותי עם חלב זבחיך כי לא הקרבתים לפני:
פסוק כד:
אך העבדתני. אני לא העבדתיך אך אתה העבדתני בחטאותיך וזהו מה שהיה שמש לנ״נ לכבוש את כל העולם תחתיו שלא יאמרו תחת יד אומה עכו״ם שפלה מסר ה׳ את ישראל:
פסוק כד:
הוגעתני. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כה:
אנכי אנכי. ר״ל אני הוא שמחיתי מאז ואני מוחה אותם גם עתה ולא בצדקתך כ״א למעני שלא יחולל שמי כשאעשה עמכם כלה כחטאותיכם:
פסוק כה:
וחטאתיך לא אזכור. ר״ל מחקתים היטב לבל ישאר רושם כלל ולא יזכרו:
פסוק כו:
הזכירני. אחז דרך משל מהאדם לחבירו לומר הזכיר אותי מה גמול יש לך עלי נשפטה יחד. נדבר דברינו לראות הדין עם מי:
פסוק כו:
ספר אתה. ר״ל ספר אתה תחילה למען תצדק כי צדיק הראשון ובריבו וכאומר אף אם אתה תספר בתחילה לא תהיה צדיק נגדי:
פסוק כז:
אביך הראשון חטא. אדם הראשון חטא בי באכלו מעץ הדעת ועם כי היה יציר כפי וכ״ש אתם שנולדתם מאיש ואשה המלאים עון:
פסוק כז:
ומליציך. אף המליצים שאתה סומך עליהם להמליץ טוב בעדך והם הכשרים שבדור הנה גם המה פשעו בי:
פסוק כח:
ואחלל. בעבור עונותיכם אחלל אף השרים הקדושים שבכם:
פסוק כח:
ואתנה. אתנה אתכם לחרם ושממון ולגדוף מפי האויב: