פסוק א:ועתה. אמר הנביא אחרי שאתם מודים, עתה יגאלכם השם:
פסוק א:קראתי בשמך. מעלה גדולה, כמו ראה קראתי בשם (שמות ל"א ב') והמעלה היא שאתם שלי:
פסוק ב:כי וגו'. הכתוב ידמה השרים לנהרים, גם אש, כמו אש יצאה מחשבון (במדבר כ"א כ"ח), וטעם כי תעבור במים, על מדי ופרס כאשר ילכדו בבל:
פסוק ג:נתתי כפרך מצרים. שמלכי מדי יעשו להם רעה:
פסוק ד:ואתן אדם. שאני בראתים כאשר בראתיך:
פסוק ה:וממערב. היא מצרים ואשור, וכתי' והסב לב מלך אשור (עזרא י' כ"ב):
פסוק ו:אומר לצפון תני. בני:
פסוק ו:ולתימן. ימין, והנה יקבצם מארבע כנפות הארץ:
פסוק ו:[בני]. ובנותי, אנשים ונשים:
פסוק ז:כל וגו'. יש אומרים כי נקרא כמו קורא, ואיננו נכון, רק הוא כמשמעו, כל הנקרא בשמי שהם עם יי:
פסוק ז:ולכבודי. להיות כבוד לשמי:
פסוק ז:אף עשיתיו. הטעם ותקנתיו, ורבי שלמה בעל השירים השקולי' ז"ל פירש בו כי זה אור העולם, ואיננו דבק בטעם הפרשה:
פסוק ח:עם עור. שהיו כן בתחילה, ואף על פי שיש להם עינים, והנה כל הפרשה דבקה:
פסוק ט:כל וגו'. ושמא יאמר אדם כי ישראל לא ידעו אלה העתידות, כי הם עורים, שמא יש בגוים ובחכמיהם מי שידע', מי בכם יגיד אלה העתידות, וישמיעונו ראשונות שעברו, שאמרו הם קודם היותם שתהינה:
פסוק ט:יתנו עידיהם. מי שמע זה:
פסוק ט:[ויצדקו]. אז יהיו צדיקי פה:
פסוק ט:ויאמרו אמת. כך היה:
פסוק י:אתם. עם ישראל ידבר ועבדי הוא הנביא:
פסוק י:כי אני הוא. זה הייחוד שאי' למעלה ממנו, כי כל יש איננו הוא בעצמו:
פסוק י:לפני לא נוצר אל. יש אומרים לפני מעמד הר סיני, ואחרי אחרי המעמד ואין צורך, רק הוא, אין לפני אל וכן אחרי לא יהיה, והטעם כי הוא ראשון ואחרון, ונזכר נוצר עם אל, כי אין אל מבלעדיו כי אם נוצר, ועורי לב יחשבו שיצא מדברי הנביא שהשם נוצר חלילה חלילה, רק לא יבינו האמת:
פסוק יא:אנכי אנכי. הטעם אני אנכי פעמים, שלא אשתנה, כהשתנות צבאות מעלה כנגד המוצק, והתחתיים בעצם ובתבנית, על כן אושיע בכל עת:
פסוק יב:אנכי הגדתי. במצרים להושיעכם:
פסוק יב:והושעתי והשמעתי. אתכם קולי בהר סיני:
פסוק יב:ואין בכם זר. כי ישראל לבדם היו:
פסוק יב:ואתם עדי. והטעם ששמעתם כן מפי אבותיכם:
פסוק יב:ואני [צ"ל אני] אל. תמיד, כטעם אני יי לא שניתי [מלאכי ג' ו']:
פסוק יג:גם [מיום]. הטעם אני אל קודם היות [שם] יום, על כן מלת גם:
פסוק יג:[מיום]. מהיות יום:
פסוק יג:אני הוא. ואחר שאני אל מי ינצל מידי:
פסוק יג:אפעל. חפצי ורצוני, ומי ישוב פעולתי:
פסוק יד:כה. שלחתי בבלה, יש אומרים כי תי"ו שלחתי רמז לנביא, ולפי דעתי שהוא דבר יי, כי בתחלה כה אמר יי, ואחר כן אני יי קדושכם, והנה הטעם, כל כך באתי במהרה, כאילו שלחתי, וחכם גדול בספרד אמר כי הכבוד ידבר עם הנביא, ושר ישראל הוא, המשולח אל בבל לגאול ישראל:
פסוק יד:והורדתי בריחים. בריחי בבל, והיתה נלכדת, כטעם אבד ושבר בריחיה (איכה ב' ט'), שערי המדינה:
פסוק יד:[וכשדים וגו']. ואוריד כשדים שהם באניות רנתם, אורידם מהאניות:
פסוק טו:אני יי קדושכם. שאהיה מלככם להושיעכם:
פסוק טז:כה. הנותן בים דרך. לאות כי אניות תבאנה מהאויבים אל בבל וינצחו אניות בבל:
פסוק יז:המוציא רכב וסוס חיל [ועזוז]. כבד ועזוז ביבשה, והם הכשדים היוצאים להלחם עם הפרסיים:
פסוק יז:דעכו. מהבנין שלא נקרא שם פעלו וטעמו כבו וכן ידעך נרו באשון חשך (משלי כ' כ'):
פסוק יח:אל תזכרו. בפה, הפלאים הקדמונים:
פסוק יח:אל תתבוננו. בהם במחשבה:
פסוק יט:הנני עשה חדשה. לכידת בבל, או שימלטו ישראל לבדם, והוא הנכון בעיני, ועוד שאשים במדבר מים, בעבור השבים מהגולה אל ציון:
פסוק כ:תכבדני. על הטוב שאני עושה, והזכיר תנים וגו', בעבור שהם דרים בארץ ציה, וזה הטוב אעשנו בעבור כבוד עמי:
פסוק כא:עם זו. כמו זה, והטעם, זה הוא העם שלו והטעם על אלו השבים:
פסוק כב:ולא וגו'. הטעם כי זאת הטובה שעשה [צ"ל שאעשה] עם עמי איננה חיוב, כי אפילו ישראל בבבל לא בקשוני:
פסוק כב:וטעם כי יגעת אפילו לא קראת אותי עד שתיג' בשבילי:
פסוק כב:וטעם ישראל קריאה כמו אתה ישראל:
פסוק כג:לא הבאת לי. עולותיך בבבל:
פסוק כג:ולא כבדתני. בזבחי שלמים ולא בקשתי ממך שתעבדני במנחה:
פסוק כג:ולא הוגעתיך בלבונה. שתקנה לי:
פסוק כד:קנה. הוא קנה בושם:
פסוק כד:וחלב. זבחי חטאת לא הרויתני בהם, והנה הוא חסר בי"ת כמו ששת ימים (שמות כ' י"א):
פסוק כד:אך העבדתני. דברה תורה כלשון בני אדם, והטעם כי בעבור חטאותיך שבתי בעיני הגוים כעבד שאין לו כח, וכן טעם הוגעתני:
פסוק כה:אנכי וגו'. והנה למעני שלא יחולל שמי, אמחה פשעיך:
פסוק כו:הזכירני. ואם תאמר שלא חטאת לי בהיותך בארצך, וחנם הגליתיך, הזכירני:
פסוק כו:נשפטה יחד. נעמד למשפט:
פסוק כו:ספר. דבריך אתה למען תצדק:
פסוק כז:אביך הראשון. הוא ירבעם, שבחרו ישראל למלך, לא על פי השם:
פסוק כז:ומליציך. הם השרים מליצי המלך או הלויים מליצי הכהנים, ויש אומרים שאביך הם המלמדים כמו אבי אבי רכב ישראל (מלכים ב' ב' י"א) וישימני לאב לפרעה (בראשית מ"ה ח') אבי כל תופש כנור ועוגב (שם מ"ה ה') והמליצים הם התלמידים, והוא מגזרת כי המליץ (שם מ"ב כ"ג):
פסוק כח:ואחלל [שרי קדש]. הם הכהנים, וכן כתיב כי היו שרי קודש:
פסוק כח:ואתנה. ועתה זאת הרעה עשיתי לך בעבור מעשיך: