פסוק א:בבוא הזמן, ישים ישראל לב לכל הדברים הללו, ואז ייגאל וייוושע מן הגלות ומכל צרותיו. וְעַתָּה, כֹּה אָמַר ה', שהוא בֹּרַאֲךָ, יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל: אַל תִּירָא מחרון האף כִּי גְאַלְתִּיךָ. קָרָאתִי בְשִׁמְךָ, החשבתיך, הענקתי לך מעמד ותפקיד. לִי אָתָּה.
פסוק ב:על כן, כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם — אִתְּךָ אָנִי, וּבעברך בַנְּהָרוֹת — לֹא יִשְׁטְפוּךָ. כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ, בתוך אֵשׁ — לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ. אף גזרות שמד והעברה על דת לא ינתקו אותך ממני.
פסוק ג:כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ. נָתַתִּי כָפְרְךָ, תמורתך את מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ. עמים אחרים יהיו כפרתך, והם יקבלו את העונש במקומך.
פסוק ד:מֵאֲשֶׁר, כיוון שיָקַרְתָּ בְעֵינַי, נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, לכן — וְאֶתֵּן אָדָם אחר תַּחְתֶּיךָ, וּלְאֻמִּים יבואו תַּחַת נַפְשֶׁךָ.
פסוק ה:אַל תִּירָא, כִּי אִתְּךָ אָנִי. מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ,
פסוק ו:אֹמַר לַצָּפוֹן: "תֵּנִי", וּלְתֵימָן, לדרום: "אַל תִּכְלָאִי. הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ". ה' מצווה על הרוחות לסייע להשיב את פזורות ישראל, אם כדימוי אלגורי המורה על מהירות, או כציווי ממשי, על ידי השטת האניות.
פסוק ז:לא הרוחות בלבד יסייעו אלא המציאות כולה — כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו. כיוון שהכול נברא לכבודי, יעזור העולם כולו בגאולתכם:
פסוק ח:להוֹצִיא עַם עִוֵּר, וְעֵינַיִם יֵשׁ, העם שהם עבד ה' שהוזכר למעלה, שלמרות שיש לו עיניים, בפועל הוא עיוור, וְחֵרְשִׁים — וְאָזְנַיִם לָמוֹ, להם, אך הם אינם שומעים.
פסוק ט:הלוא אילו כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים — מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת, היה יודע מראש להגיד את בשורת הגאולה, ותשועות רִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ, כפי שאתם שמעתם מפי נביאיכם?! אדרבא, יִתְּנוּ הגויים עֵדֵיהֶם, הוכחותיהם וְאז יִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ השומעים את עדיהם וְיֹאמְרוּ: אֱמֶת. בגויים אין מי שיוכל להוכיח ולהעיד.
פסוק י:לעומת זאת, אַתֶּם עֵדַי, המעידים על אלוהותי בקיום נבואות גאולתכם, נְאֻם ה', וְאתם עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לי, לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי, וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא; לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה.
פסוק יא:אָנֹכִי אָנֹכִי ה', וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ.
פסוק יב:אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי, וְאֵין בָּכֶם אל זָר שהגיד והושיע. וְאַתֶּם עֵדַי, זהו תפקידכם בעולם, נְאֻם ה', וַאֲנִי אֵל.
פסוק יג:גַּם מִיּוֹם, מזמן, מאז היות יום בעולם אֲנִי הוּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל, אין יוצא מתחת רשותי. אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה. אין מי שיבטל את פעולתי. אלוהותי שלמה ומקפת כול, על כן אף עדותכם לגבַּי צריכה להיות שלמה, וממילא גם הגאולה תהיה שלמה ותקיף את הכול.
פסוק יד:כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְכֶם, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי אנשים בָבֶלָה, כדי להשיב משם את ישראל. מדובר בחיל כורש המדי, שהפיל את בבל. וְהוֹרַדְתִּי, הסרתי בָרִיחִים כֻּלָּם, פתחתי את כל גבולות המדינה, וְכַשְׂדִּים, הבבלים יימצאו בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם, על אניות הגולים השבים מבבל בשירה, כדי לסייע להם בעברם את נהרות בבל.
פסוק טו:אֲנִי ה' קְדוֹשְׁכֶם, בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל, מַלְכְּכֶם.
פסוק טז:הנביא מתאר כיצד יגיעו ישראל הנגאלים מכל מקום: כֹּה אָמַר ה', הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ, וּבְמַיִם עַזִּים מכין נְתִיבָה, נתיב. הוא המפלס דרך בים סוער, והוא המכניע צבא עז:
פסוק יז:הַמּוֹצִיא למלחמה רֶכֶב וָסוּס, חַיִל וְעִזּוּז, וגיבור, והוא מי שמנחילם מפלה — יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל יָקוּמוּ, דָּעֲכוּ, כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ. הצבא העצום ידמה לפתיל פשתה דולק הדועך עד שכָּבה.
פסוק יח:אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת, וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ.
פסוק יט:למרות שנפלאות רבות אירעו לכם בעבר, לא תזכרו אותן כי הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה אף ביחס לנסים הקודמים, עַתָּה תִצְמָח, הֲלוֹא תֵּדָעוּהָ: אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת.
פסוק כ:תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה, תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה, כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם, נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן, כדי לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי.
פסוק כא:עַם זוּ, אשר יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.
פסוק כב:עד כה דובר בדרכים הייחודיות והחריגות שבהן יגאל ה' את ישראל. כעת עורך הנביא עם ישראל חשבונות מסוג אחר: וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב, כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל. יגיעתך בעבודתי זרה לי ואינה לרוחי. משמעות נוספת: אם אתה מתייגע, הרי שלא אותי אתה קורא. והנביא מפרט:
פסוק כג:לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ, וּבזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי. הבאת קרבנות אינה לכבוד לי. ובכלל — לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה, וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ, הטרחתי אותך בִּלְבוֹנָה.
פסוק כד:לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה. אם קניתם קנה בושם להקטיר במקדש, לא עשיתם בכך דבר למעני, כפי שנדמה לכם בטעות. ובחֵלֶב, שומן זְבָחֶיךָ, קרבנותיך לֹא הִרְוִיתָנִי. אין לי צורך בו ולא נחת ממנו. אַךְ לעומתי, שלא הטרחתי אותך, אתה הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ. חטאיכם, שבעטיים אתם מרבים בקרבנות, קשים עלי.
פסוק כה:למרות ההתנהגות המאכזבת והקרבנות הזרים לי — אָנֹכִי אָנֹכִי, אני לבדי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, שהרי פשעיך קשים עלי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר. בכוחי למחוק לחלוטין את חטאיכם.
פסוק כו:הַזְכִּירֵנִי, נִשָּׁפְטָה יָחַד. הבה נערוך משפט בינינו. סַפֵּר אַתָּה טענותיך תחילה לְמַעַן תִּצְדָּק, כדי שתישמע צודק, שכן תוכל להטביע את הרושם הראשון.
פסוק כז:הלוא בסופו של דבר ידעת שכבר אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן, אדם חָטָא, או: האבות הראשונים בכלל חטאו, וּמְלִיצֶיךָ, המדברים בזכותך, המכפרים עליך, גם הם פָּשְׁעוּ בִי. מנהיגי ישראל לדורותיהם לא נהגו כראוי בשלמות.
פסוק כח:על כן גזרתי — וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ, אחריב את מקדשכם, והכהנים המשמשים בקודש ועוסקים במלאכת הקרבנות יחוּללו, וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם, לחורבן את יַעֲקֹב, וְאת יִשְׂרָאֵל — לְגִדּוּפִים.
