פסוק א:ועתה כה אמר ה' בוראך וכו' עד הוציא עם עור ועינים יש. הפרשה הזאת יש מפרשים אותה על כורש מלך פרס ששלח את ישראל מגלות בבל לירושלם, ולכן פירש הראב"ע כי תעבור במים על מדי ופרס כאשר ילכדו בבל שנצולו ישראל וגם הם היו בוזזים את הבבליים, ופירש נתתי כפרך מצרים שמלכי מדי יעשו להם רעה, עד שהוצרך לפרש ממזרח אביא זרעך על בבל שהיתה למזרח ירושלם, וממערב על מצרים שהיא מערבי, והנה הוא מעוות את הכתובים ומגלה בהם פנים שלא כהלכה. והרד"ק בשם אביו ז"ל פירש אותה בענין סנחריב, ושעל זה אמר כי גאלתיך על גאולת ישראל מיד סנחריב בזמן מפלתו, ושהמשילו במים רבים באומרו כי תעבור במים אתך אני וגומר כי כן אמר בתחילת ספרו את מי הנהר העצומים והרכים את מלך אשור וגומר ושטף ועבר עד צואר יגיע וגומר, ולכן הבטיחם כאן שלא יפחדו מאותו נחל השוטף חיל כשדים. ויורה עליו ג"כ אומרו נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך לפי שכאשר עלה סנחריב ושם פניו לירושל' שמע שתרהקה מלך כוש יצא להלחם עמו והלך ונלחם עם כוש וסבא ומצרים ושב לו עם כל השבי לירושלם ושם נגפו השם במחנהו, ולכן אמר כאן שנתן השם כוש וסבא ומצרים תחתיהם, ושהיה זה מאשר יקרו ישראל בעיניו, ולפי שאי אפשר להתישב על זה הדרך ממזרח אביא זרעך וגומר פירשו שהכוונה בו ועוד אעשה עמך חסד אחר בקבוץ הגליות. ולי נראה שהפרשה כולה תיעד ג"כ בעתיד ר"ל בגאולה הגדולה אשר תבא, וכן פרש"י הפרשה כולה, והענין כי לפי שזכר למעלה סבת הגלות והחורבן בפרשת החרשים שמעו כמו שפירשתי, בא עתה לנחמם באומרו כי עם היות שהלכו בגלות מפני רוב חטאיהם לא ייראו פן תקרם שמה הכליה כי הנה האלוה יתברך אשר בראם ויצרם, מבטיח אותם אל תירא, והנה הביא להם ראיה משתי התשועות אשר עשה עמהם להפליא כדי שיאמינו כי כן יעשה להם בקבוץ הגליות, וזהו אומרו בלשון עבר אל תירא כי גאלתיך רוצה לומר מגלות מצרים ששם נגלה כבודו עליהם וקרא והודיע לכל העולם שלקחם לו לעם, וזהו קראתי בשמך לי אתה עוד זכר להם קריעת ים סוף והעברת הירדן ביבשה ועליהם אמר (ב) כי תעבור במים אתך אני שהוא ים סוף:
פסוק א:ובנהרות לא ישטפוך שהוא הירדן. וזכרם בלשון עתיד להגיד שככה יעשה להם בקבוץ הגליות כמו שנזכר בנבואות של מעלה, וכבר נטה יונתן לפירוש הזה, והיה תכלית המאמר כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך שהגלות הזה במשל לאש המכלה והמפסיד הלחות משרשו, ואולי שעל כן אמר המשורר (תהלים סו, יג) באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה באש הוא זה הגלות ובמים הוא גלות מצרים ומכולם יוציאנו השם לרוייה.
פסוק א:ורש"י פירש כי תעבור במים כשעברת בים סוף אתך הייתי, ובנהרות לא ישטפוך גרתה בין המצריים והאומות המרובים ממך כמו נהר ולא יכלו לך לכלותך, כי תלך במו אש לעתיד לבוא כי הנה יום בא בוער כתנור (מלאכי ג, כ) שאקרר חמה מנרתיקה על הרשעים ולהט אותם היום הבא גם שם לא תכוה, ולהבה כשתשרוף את האומות כמ"ש והיו עמים משרפות סיד (ישעיה לג, יב) גם היא לא תבער בך, על כן עשה הפרשה הזאת עיקר נחמתם על חבלי משיח. עוד נתן להם הנביא בשם השם יתברך משל וראיה שנית ממה שעשה במפלת סנחריב, ועליו אמר (ג) כי אני ה' אלקיך קדוש ישראל מושיעך נתתי כפרך מצרים רוצה לומר אני אני הוא אשר הושעתי' פעמים רבות אחרות הלא ידעת כי בבוא סנחריב על ירושלם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך שהלך ולכדם ועם כל שללם בא עליך באופן שכל שללו בזזת. ורש"י פירש נתתי כפרך מצרים הם היו לפדיון לך שבכוריהם מתו ואתה בני בכורי נצלת והייתם חייבין כליה כמו שנאמר ביחזקאל (כ, ח) ואומר לשפוך חמתי עליהם בארץ מצרים וע"כ (ד) מאשר יקרת וגומר, כלומר הנה כמו שעשיתי זה בימים ההם ככה בזמן הגאולה מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך, לא די מצרים וכוש וסבא אבל כל האומות הנכללים בשם אדם יפלו בידך, וזהו ואתן אדם תחתך ולאומים תחת נפשך, והנה אמר יקרת ונכבדת ואהבתיך שהן ג' מעלות כנגד ג' זכיות שיהיו לישראל לשיגאלו, הא', בזכות האבו' שהם זרע אמת ועל זה אמר יקרת בעיני, והב' זכות התורה שקבלת בסיני שנקרא' כבוד שנ' (משלי ג, לו) כבוד חכמי' ינחלו ועל זה אמר נכבדת, הג', בזכות הגלות שעם כל צרותיהם לו זזו מאהבת הש"י כמאמר המשורר (תהלים מד, יט) כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך שהוא עצם האהבה, ועליו אמר ואני אהבתיך. כמו שאתה אהבת אותי, וכאלו אמר הנה אתה עם היותך עם קטן מתי מעט בגלות יקרת כל כך בעיני ונכבדת בעצמך ומפני אהבתי אותך כל שאר בני אדם נתתי תחתיך וכל הלאומים והאומות תחת נפשך. ואמר הנביא לאותו דור שלא יחשבו שהיה אומר זה עליהם עצמם שהם יזכו להנתן הלאומים תחת נפשם כי אם על זרעם והוא אומרו (ה) אל תירא כי אתך אני ממזרח אביא זרעך והם עשר' השבטים שהלכו שמה, וממערב אקבצך, וכן מצפון ומדרום שהם ארבע רוחות העולם שנפוצו שם כי תימן הוא דרום. ואמנם מהו ענין האמירה הזאת (ו) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי כבר פירשו המפרשים שהוא מאמר המשליי כאלו רוחות העולם ישאו בני ישראל ממקומם ויביאום אל אדמתם ולא ישאר אחד מהם מכל הנקרא מהם בשמי, וענין הקריאה בשמו יתברך שיאמין ויודה בפיו שלכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כלומר שיודה בפנת חדוש העולם ובפנת ההשגחה שהבריאה תורה על בריאת היש מאין והיצירה על יצירת הוולד במעי אמו, והעשייה תיכון מזונותיו, ואומרו על צפון תני בקום עשה ועל תימן אל תכלאי בשב ואל תעשה, כתב רש"י שהוא כמו עורי צפון ובאי תימן (שיר השירים ד, טז) שמתוך שרוח צפונית חלושה צריכה חזוק לכך כתוב בה עורי תני, אבל דרומית שהיא רוח חזקה ואינה צריכה חזוק כתיב בואי כמו שהיא, וכן אל תכלאי עד כאן.
פסוק א:ויש מפרשים כל הנקרא בשמי שחוזר על מה שאמר אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי כלומר אני אומר לצדדי העולם שיביאו בני לפי שכל קצוות הארץ וכל הרוחות הם נכנעים לפני ונקראים בשמי ואני בראתי אותם ויצרתי עניניהם אף עשיתים, ולכן יקיימו מאמרי ומצותי בהבאת בני ובנותי, ולפי דעתי שמלבד מה שפירשנו בפרשה הזאת עוד רמז בדבריו אלה לכל הדברים אשר ראינו בעינינו שקרו לגלות ירושלם אשר בספרד בהיותם יושבים במלכות ספרד וגם במקומות אחרים בכל ארצות הגלות, ראשונה שנשתמדו מהם כפלים כיוצאי מצרים מתוקף הצרות והשמדות ולבם נכון עכ"ז בה' אלקיהם, וניבא הנביא שלא ישארו בגיותם כי הם ישובו אל ה' עכ"פ, וע"ז אמר אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה רוצה לומר אחרי שבראשונה קראתי בשמך יעקב וישראל להיות לי לעם לא תוכל להתעלם ולהתחלף ולהמיר עצמך בגוי אחר, כי לי אתה ושלי תהיה בהכרח, ולכן אמר כי תעבור במים אתך אני והוא רמז למים הזדונים שהם בני אדם הנטבלים כשיקבלו דתם ואמונתם, יאמר אע"פ שתעבור באותם המים לא תצא מתחת ידי כי כל נהרות העולם לא ישטפוך מתחת השגחתי.
פסוק א:עוד ראינו שהתעוללו הגוים כנגד האנוסים היוצאים מהדת בזמננו זה באמרם שלא היו שומרי' דתם כראוי והיו דנים אותם לשרפה למאות ולאלפים אבות ובנים אנשים ונשים, והבטיחם הנביא שהחסידים מהם ימלטו מידם וכן היה שברחו לארץ ישמעאל ולארץ התוגר ושבו בתשובה, וזהו אומרו כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך כי אני ה' אלקיך קדוש ישראל מושיעך, והבטיחם גם כן שהנשארים מאותם שנשרפו יקח מהאויבים נקמה גדולה על נפשם, וזהו אומרו נתתי כפרך מצרים וגומר יאמר כמו שבזמן העבר נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך ככה עתה, מאשר יקרת בעיני וגומר אתן אדם תחתך ולאומים נפשך רוצה לומר תחת מה שעשו לך ולקחו את נפשך אתן אנשים רבים ולאומים ואפשר עוד לומר שאמר כי תעבור במים אתך אני אותם היהודים האנוסים שהמירו הדת בטבילת אמונת אדום, ובנהרות לא ישטפוך על האנוסים שהמירו דתם בטבילת אמונת הישמעאלים, ולפי שההודיים עושים סימן קבלת דתם בכוית אש על הפנים ועל זרועת הידים באומרם שהבריתות שלשה, ברית דם שלקחו להם היהודים בברית מילה וברית מים שלקחו האדומיי' בטבילת', וברית האש שהם רוצה לומר ההודיי' לקחו להם מפני מאטיאו השליח שצוה אותם עליו, ואמרו שעל זה נאמר אש דת למו (דברים לג, ב), לכן אמר הנביא כנגד האנוסים שהמירו דתם בכוית האש בין הנוצרים ההודיים כי תלך במו אש לא תכבה ולהבה לא תבער בך רוצה לומר שהרושם ההוא לא יוציאם מכלל דתו וכאמרם ז"ל אף על פי שחטא ישראל הוא, ונתן הסבה בזה כולו באומרו נתתי כפרך מצרים כלומר שהושיעם מגלותם, וכן כוש וסבא תחתך שהוא מפלת סנחריב ושעל כן אע"פ שהם התערבו בגוים ויצאו מתורת השם עוד ישובו ויראו בתשועתו.
פסוק א:עוד ראינו בעינינו שהעיר השם את רוח מלכי ארצות המערב לגרש מארצותם כל היהודים השוכנים בארצותם, והתחיל הגרוש הראשון מאי קצה הארץ הנקרא אינגלטיר"א שגרש המלך אותם גרוש כולל ומוחלט בשנת חמשת אלפים ועשרים לבריאת עולם והיו שמה קהלות גדולות ועצומות ובאו לשכון בצרפת שהיו שמה קהלו' רבות ג"כ מימי קדם, אחר כך גם עליהם עברה כוס ושנים או שלשה פעמים גירש מלך צרפת את כל היהודים אשר תחת ממשלתו, ובגרוש שהיה בימי הרב רבי לוי בן גרשון היו כפלים כיוצאי מצרים כמו שכתב בפירוש לתורה בפסוק מי מנה עפר יעקב, ובשנת חמשת אלפים ומאה וחמשים וחמשה לבריאת עולם היה הגרוש האחרון לחוק עולם, ואח"כ זה מקרוב גורשו היהודים מכל ארצות ממשלת הדוכוס משאבויי"א ומלונברדיא"ה וטושקנ"א ואשכנז ואסיאה, ובשנת מאתים וחמשים ושנים העיר השם את רוח מלכי ספרד לגרש מארצם את כל היהודים כשלש מאות אלף נפשות באופן שכולם יצאו מכל צדדי המערב, וכולם עברו כנגד ארץ ישראל לא לבד היהודים כי אם גם האנוסים שיצאו מהתורה עוברים והולכים שמה, ובזה האופן הם מתקבצים על אדמת הקדש, וע"ז אמר ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי כלומר שנתן בלב המלכים שברוחו' השם שישלחום מאתם עד שילכו לארץ ישראל, וזו היא ענין האמירה שזכר בכאן, ולהורות שיהיה הקבוץ לבני ישראל הנקראים בשם יעקב וגם לאנוסים שהיו מזרעם אמר (ז) כל הנקרא בשמי יהיה יהודי או מזרעו אע"פ שישב בין הגוים וימנה עמהם כל אשר יקרא בשם ה' ילך שמה, והנה אמר בראתיו יצרתיו ואף עשיתיו לא על הבריאה יש מאין כבריאת העולם ולא על יצירת האיברים וספוק המזונות בעה"ז, כי בזה כבר ישתתפו כל האומות, אבל מלת בריאה תאמר ג"כ על ההכרתה והגזרה, והביאו המדקדקים מזאת הכוונה וברא אותהן בחרבות' ובראת לך ובראתו והיו לך תוצאותיו שכולם לשון גזרת וכריתת, והיצירה ג"כ א' משמושי' מלשון צרה וצירות, והביאו מזה בלכתך לא יצר צעדך, במלאת ספקו יצר לו, ויצר לו, תצרי מיושב, שכולם מלשון צרה, והעשיי' ג"כ תשמש פעמים רבות על הקבוץ והאסיפ' והביאו מזה המדקדקים ואת הנפ' אשר עשו בחרן (בראשית יב, ה), ותעש הארץ (שם מא, יז), כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח, יז), שכל אלה מלשון קבוץ ואסיפה הם כמו שהביאו בעלי ספרי השרשים, ויהיה א"כ פיר' הכתוב הזה שיאמר לד' פנות שיתנו לו את בניו ואת בנותיו כל איש ואשה אשר יקרא בשמו, כי עם שנגזר ונכרת מארץ החיים מעל אדמת ה' הנה זה השם יתברך עשהו לקנאת כבודו שהם חוטאים לפניו, וזהו ולכבודי בראתיו כלומר שלא הכריתו אותו האויבים בכחם ולא הגלו אותו מעל אדמתם בזרועם אבל אני בראתיו והכרתיו מעל ארצו לכבודי, וגם הצרו' אשר באו עליהם בגלות ממני היו ולא מהעמים וזהו יצרתיו כלומ' אני הוא אשר הצירותי לו בכל צרותיו ולכן כמו שהכרתיו מארצו בגולה וכמו שהצירותי אותו בצרות הגלות ככה אקבץ ואאסוף אותו, והוא אומרו אף עשיתיו כלומר אף ג"כ אני הוא המקבץ והמאסף אותם ע"ד מחצתי ואני ארפא (שם לב, לט), ולכן בעשייה שהוא הקבץ אמר לשון אף בעבור שהוא ענין מקביל, וכפי זה הפירוש יהיו המלות האלה בראתיו יצרתיו אף עשיתיו מיוחדים לעם ישראל ולא לשאר האומות:
פסוק ח:הוציא עם עור ועינים יש וכולי עד כה אמר ה' גואלכם. דעת המפרשים בפירוש הפסוקים האלה הוא שהוציא הוא מקור כמו להוציא וענינו להוציא עם עור שהם בגלות כעורים וכחרשים, ושאמר הנביא זה כנגד האומות (ט) יקבצו עתה כל הגוים וחכמיהם ויאספו לאומים ונראה מי בהם יגיד בעתידה הזאת והראשונות מענין סנחריב האם השמיעונו אותם קודם היותם כמו שהשמעתים אני, ואם יאמרו שהמה ג"כ הגידו עתידות יתנו עדיהם ויצדקו ר"ל יביאו עדים צודקים אמתיים שיעידו שהם הגידו הדברים קודם היותם ושהעדים שמעו אותם מפיהם, ואז יאמרו אמת. ויש מפרשים וישמעו ויאמרו אמת ואם הם לא יוכלו להגיד העתידות ישמעו מה שיאמר הנביא ויודו ויאמרו שדבריו אמת, ושחזר לדבר כנגד ישראל באומרו (י) ואתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי שהוא הנביא והעדות הוא שהגדתי מפלת סנחריב קודם היותה, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו רוצה לומר כי כאשר נסיתם הדבר הזה תדעו שאר העתידות אשר אני דובר באזניכם ותאמינו אמונה שלמה כי אני הוא כלומר שאני אמת ודברי אמת, וכדומה לזה פירש"י ג"כ אלא שפירש הראשונות ישמיעונו על הדברים שכבר עברו בכלל, ואתם עדי כלומר אבל אני יש לי עדים שאתם עדי שהגדתי לאברהם אביכם את הגליות ובאו, ועבדי יעקב גם הוא יעיד שהבטחתיו בלכתו אל ארם ושמרתי הבטחתו, למען תדעון כל זה עשיתי למען תתנו לב לדעת אותי, ובמסכת ע"ז (דף ב, א) אמרו לעתיד לבוא מביא הקב"ה ס"ת ומניחה בחיקו ואומר כל מי שעסק בזה יבא ויטול שכרו, מיד מגישות כל האומות ונכנסים לפניו שנאמר כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאומים מי בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה וכו', רצו בזה שהשלמות הנפשיי המיוחד לעולם הבא הוא מסוגל בשמירת התורה, ולכן האומות שלא נתעסקו בה לא יזכו לאותו השארות, וזכרו באותה הגדה שאם ישיבו כי כמו שישראל מקבלים שכר על ששמרו את התורה כך הם ראוים שיקבלו שכר על התיקון המדיני שהתעסקו בו כי הוא תורתם, והש"י משיבם מי בכם יגיד זאת והראשונות ישמיעונו.
פסוק ח:וי"מ הכתובים על זאת הכוונה הנה האומות האלה שאומרים שיש להם דת יודיעונו התחלותיה איך נתבארו, אם מן החוש והפרסום גדול בתורת משה יתנו עדיהם ויצדקו ישמעו המקבלים ויאמרו אמת כמו שיתנו עדיהם תורת משה, וזהו שסיים אתם עדי נאם ה' וגומר. ואמנם אומרו לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה כבר הודעתיך בשאלות מה שבו מהקושי העצום כי בש"י הקדמון מבלי התחלה והנצחיי מבלי תכלית ואפיסה א"א שיאמר שהיה דבר לפניו ולא לאחריו, וי"מ שפירשו שנוצר כמו יצר, ושעניינו קודם שיצרתי את העולם לא יצר שום אל יצירה ואחרי שיצרתי אני את העולם לא היה ג"כ אלוה יוצר יצירות, ושאמר זה על האלילים. וי"מ נוצר כפשוטו בינוני מהנפעל והוא סמוך, ולכך הוא פתוח, יאמר לפני קודם יצירתי לא נוצר דבר ע"י אל זולתי, ואחרי שהדברים נוצרו ע"י לא יהיה דבר נוצר ע"י שום אל. ואתה רואה כמה מהדוחקים ישיגו לכל א' מהפירושים האלה ושהעיקר חסר מן הספר ועתה אגיד הרשום בדעתי בפירוש הכתובים האלה כולם:
פסוק ח:כבר הודעתיך שהנביא ישעיהו הרבה הדברים בענין תחיית המתים מכל שאר הנביאים, ועתה ידעת מדברי שהתכלית האמתי בתחייה הוא לפרסם אמתת השם יתברך ואמתתו והסכמת העולם בכללו בייחוד האמתי, ולכן תהיה התחייה לא לבד בצדיקי ישראל כמו שחשבו קצת מחכמינו אבל מכל אומה ואומה ומכל מחוז ומחוז יקומו אנשים היותר מפורסמים מהם כדי שיהיו מעידים לבני אדם בארצותם לגויהם שמשה אמת ותורתו אמת, וכמו שזכרתי בהקדמת הספר הזה ועל זה הענין אחשוב אני שאמר הנביא כאן כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו מלבד מה שכבר פירשתי אני בו ר"ל כל האומות והעמים הנקראים והידועים לא נעשו מאיליהן כי אם בשמי ולכבודי בראתיו, כלומר לא היתה בריאתו לבטלה כ"א לעבוד את השם ולהכיר את שמו ואלהותו ולכבודו ולהללו, ולכן יצרתיו פעם ראשונה בעולם הזה אף עשיתיו פעם שנייה לימות התחייה כי אני ה' אוציא עם עור ועינים יש רוצה לומר אוציא מבטן האדמה ומקברותיהם עם שהיה עור ועתה יהיה לו עינים, ועם שהיה חרש ועתה יהיה לו אזנים, וכל הגוים יקבצו יחדו ויאספו לאומים בזמן התחייה, ולפי שלא יקומו כל המתים בכלל כ"א אותם שירצה השם היותר מפורסמים וראויים לקחת מהם למוד, לכן אמר מי בהם יגיד זאת כלומר יתקבצו ויאספו אותם שיהיו ראויים להגיד זאת ואז אותם הקמים בתחייה ראשונות ישמיענו ר"ל ישמיעו לכל באי עולם אמתת הדברים הראשונים אשר קדמו מבריאת העולם ומעלת התורה ואמתת אמונת האומה, ועל זה אמר יתנו עדיהם שיחיו ממתיהם בכל ארץ וארץ אותם שיעידו להם אמתת הש"י ותורתו, והם יצדקו בדבריהם כי לא ימצא בפיהם לשון תרמית ואז ישמעו האומות והלאומים דבריהם ויאמרו זהו אמת, ושאר הדברים שקר נחלו אבותינו, וכנגדם יאמר השם אתם אומות העולם ואנשי הגוים הקמים בתחייה אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי ולא אמר זה על הנביא כי אם על עם ישראל שנקרא עבד ה' ובחירו וכמ"ש (ישעיה מא, ח) ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, לפי שהקמים בתחייה מהאומות יסכימו עם ישראל באמונתם ויאמרו שדבריהם אמת ואלו ואלו יעידו באלהותו ואמונתו, והנה יהיה כל זה כדי שהעולם וכל יושביו בכללם יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לפניו יתברך תכרע כל ברך כי הוא האלקים אין עוד מלבדו, והוא אומרו למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה ותעזבו כל מחשבותיכם הכוזבות ואמונותיכם השקרות ותשליכו את אליליכם ואת עצביכם.
פסוק ח:ואמנם בפירוש לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה ראיתי אני שלשה דרכים:
פסוק ח:הדרך הראשון הוא שפנים נאמר על השכלים הנבדלים שהם לפני השם כמו שתרגם אונקלוס ופני לא יראו (שמות לג, כג) ודקדמי לא יתחזון, ואחוריים נאמר על הנמצאות כולם העליונות בשמים והשפלות, ועליו אמר וראית את אחורי שהם הדברים המתאחרים ממני וכמו שביאר הרב המורה. ויאמר הכתוב שהנמצאים שהם לפניו וכמה שהם אחריו שהם העליונים והשפלים לא היה ולא יהיה אל שלא יהיה נוצר כי כולם הם נבראים. ויהיה שעור הכתוב לפני ואחרי אל לא נוצר לא יהיה כי לא ימצא בכל הנמצאים זולת הבורא יתברך אל שלא יהיה נוצר. או יאמר שלא נברא אחד מהשכלים הנבדלים אשר לפניו להקרא אל על דרך האומות כי הם יוצרו לעבוד את רבונם ולהשפיע במקבלים כפי רצונו ית', לא להיותם אלוהות שיעבדום בגוים לשם אלוהות. וזהו לפני מאשר לפני לא נוצר אחד מהם לשיהיה אל, ואם באלה לא כוונתי בבריאתם מענין אלהות כ"ש וכ"ש במה שאחרי שהם השפלים שלא יהיה בהם אל:
פסוק ח:והדרך השני בפירוש זה המאמר הוא שאנחנו נשער ונבחין ממנו יתברך שתי מציאיות, המציאות אשר לו בעצמו והמציאות אשר לו בדברים, והנה מציאות בעצמו לא יכילהו רעיון ולא ישלוט בו לשון, והוא נקרא בדברי מרע"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א כי הוא מלשון היות ומציאות, וכולל זה השם כל הזמנים עבר והווה ועתיד וענינו המציאות העליון ההחלטי, כי מציאותו ית' בעצמו הוא תמידי לא סר ולא יסור ואין בהתמדתו המשכות זמני אך הוא מציאות מתאחד, וזהו שם המפורש שהיה נקרא במקדש ככתבו ובמדינה בכנויו, ואמנם מציאותו בדברים הוא במה שהוא בורא ומהוה אותם ג"כ יו"ד ה"א וא"ו ה"א כלומר מהוה ובורא, ולפי שהם שתי בחינות במציאותו יתברך היו שתי השמות האלה נכתבים כאחד בארבע אותיות להיות הנראה בהם ענין מציאותו יתברך, אם לא שהראשון הוא מציאותו בעצמו, ולכן הטיבו אשר דברו שהוא שם העצם, והשם הזה לא יסמך ולא יצטרף לדבר מה כי הוא השם המפורש והנבדל מכל הדברים, ולכן אמרו ששם העצם לא יסמך לפי שהעצמות האלקי אינו מתייחס לדבר מה, אמנם השם השני להיותו מתיחס לנבראים כיחס הבורא לבוראיו היה נסמך ומצורף אליהם ונקרא ה' צבאות ה' אלקי הצבאות ה' אלקי ישראל, כאלו יאמר המהוה והבורא צבאות מעלה ומטה וישראל, וזהו מאמר הנביא הושע (יב, ו) וה' אלקי הצבאות ה' זכרו, כלומר שהשם הנכבד הוא ממציא הצבאות השכליות והשמימיות ומזה הצד שבראם ה' זכרו, רצה לומר שנזכר ונקרא בשם ה', ומזאת הבחינה השנית אמר הנביא כאן למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא רוצה לומר שאני הוא השם שבראתי העליונים ותחתונים ולהיותו נקרא ה' כפי בחינת הבריאה ויצירת הנמצאות, לכן אמר מהבחינה הזאת לפני לא נוצר אל רוצה לומר קודם היותי ה' בורא ויוצר הנמצאות שהיא הבחינה הזאת, ואחרי לא יהיה רוצה לומר אחרי היותי נקרא בשם ה' המהוה והבורא, והענין שקודם שנקרא ה' והוא בבריאת העולם לא נוצר אל יכול מעצמו על הדברים כמו שיורה עליו שם אל, ואחרי הבריאה לא יהיה, וזהו שאמר מיד אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע, ואמנם אומרו אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ראוי שיפורש כמו שפירשוהו חכמים ז"ל בפסיקתא אנכי הגדתי לאבות גלות מצרים אל בניהם אנכי הושעתי ביציאה משם, אני השמעתי התורה בסיני. וכנגד ישראל אמר ואין בכם זר, ואמר כנגד האומות הקמים בתחייה ואתם עדי נאם ה' ואני אל ר"ל שאני האל המוחלט כי הוא"ו תשמש במקום שי"ן פעמים רבות כמו שזכר רבינו יונה וממנו ואל יעצרנה הגשם, ובזה הדרך עצמו יפורש גם מיום אני הוא ואין מידי מציל אפעל ומי ישיבנה לפי שכל זה נאמר בערך פעולותיו לא כפי עצמותו. ומזאת הבחינה נאמר בו אני ראשון ואני אחרון כפי זמן המצאות העולם ובריאתו לא בערך עצמו שלא יצטרך לדבר ולא יתיחס לשום נמצא וזמן.
פסוק ח:עוד ראיתי מדברי החכם המאירי דרך שלישי בפי' הפסוק הזה, והוא שרמז הנביא בזה אל אמונת השניות או השלוש והרבוי, וזה שבעלי השניות יאמינו שמן הנמנע יעמוד האלוה בטל ומתרשל, ועם האמינם שעולם כולו עם השמים ומלאכי עליון הכל נברא שקודם זה לא סר מהיותו פועל בעצמו והפעולה ההיא קדומה בקדמותו אין לו עליה רק קדימת סבה, ויקראוהו נוצר אע"פ שלא סר היותו מצד היותו מסובב אצלו, וגם בעלי השלוש נוגעים לקצת עניני זאת הנבואה, ולפיכך אמר לפני לא נוצר אל ומלת לפני כמו על פני כמו ותעבור המנחה על פניו (בראשית לב, כג) פירושו לפניו או בפניו, וכן נאמר וירקה בפניו (דברים כה, ט) שענינו כמו לפניו, וכן פנים בפנים (שם ה, ד) הוא כמו פנים אל פנים, וכבר ידעת פירוש אומרו לא יהיה לך אלקים (שמות כ, ג) לשום נמצא עם מציאותי, כי הפנים יאמרו במקום מציאות כמו שפירש הרב המורה, וכן נאמר בפני הבית בקיום הבית ובמציאותו, ועל כן אמר ותבינו כי אני הוא כלומר לבדי אחדות גמורה מבלי שניות ולא שלוש ולא רבוי כלל, ובמציאותי לא נמצא דבר עמי מסובב ממני קדמון בקדמותי, ואחרי לא יהיה רצה לומר וגם אחר מציאותי שתאמרו שלזמן הנרצה לפני נתחדש דבר באלהותי מההגשמה וקבלת אנושות, עד שיקרא על זה אחרי גם זה לא יהיה, ובא הכתוב א"כ להרחיק ולמעט כל רבוי וכל צד דמוי והמשל ויצירה והגשמה וקבלת אנושות ובעצמותו חלילה לש"י. ולפי דעתי בענין הפרשה שהוא בתחיית המתים ראויים היו הדברים שיעידו עליהם הקמים בתחייה כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, והוא אומרו אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי רוצה לומר אני הגדתי הישועות קודם בואם והשמעתי תחיית המתים, ושאין בכם זר רוצה לומר אלוה זר, ולפי שהיו בזה שני כתות עדים כת ישראל בתשועה וכת האומות בתחייה לכן אמר כנגדם ואתם עדי נאם ה' ואני אל רוצה לומר שאני האל האמתי, ואומרו גם מיום אני הוא ירמוז ליום התחייה שהוא יום ה' הגדול והנורא, יאמר גם מהיום ההוא והלאה אני בהחלט אהיה ה', ואין מידי מציל ואני אפעל ומי ישיבנה כי הכל יהיה בידי כחומר ביד היוצר. הנה התבארו הפסוקי' האלה באופנים מתחלפים כולם נכוחים למבין והותרו השאלות שנית ושלישית:
פסוק יד:כה אמר יהוה גואלכם וגומר עד ולא אותי קראת יעקב. חשבו המפרשים שהפרשה הזאת כה אמר ה' גואלכם קדוש ישראל למענכם שלחתי בבלה וגומר באה ליעד על כורש שיכבוש את בבל ויחריבה, עד שהוצרך הראב"ע לפרש הנותן בים דרך וגומר שהיתה המלחמה בין הבבליים ובין הפרסיים באניות ובשדה, וזה דבר לא נמצא בשום ספור מהספרים, גם בבל אינו על חוף הים אלא שהוא בדה זה מלבו לישב הכתובים על פי כוונתו ללא אמת, ולי נראה שלא היתה כוונתו כי אם להגדיל הגאולה העתידה, ויזכור ענין בבל לא מפאת עצמו כי אם מכוון כפי דרוש נבואתו, וזהו אומרו כה אמר ה' גואלכם רוצה לומר בגאולה העתידה כל הנסים והגבורות והתשועות שעשיתי עמכם אין ראוי שיזכרו ויערכו אל הגאולה הגדולה העתידה, ורשם הגדולות שבתשועות וזכרם מן האחרונה והוא אומרו למענכם שלחתי בבלה רוצה לומר כדי להציאכם מגלות בבל עשיתי פלא גדול בבבל, ששלחתי שם חיל פרס ומדי, ועם כל חוזק בבל ותקפה וגבורתה הורדתי בריחיה כולם, ובריחים אינו מלשון שוטים שהוריד את הבבליים במשוטות דרך ים גולים, או שהורידם מכבודם לברוח מבבל כפי מה שפירשו המפרשים אבל בריחי' הוא מלשון בריח ודלתים, יאמר שלחתי את כורש ומחנהו על בבל שהעירותי את לבבו לעלות עליה, והדלתים שהיו לבבל סגורים בבריחים הורדתי אותם לארץ באופן שנכבשה לפני כרש, והכשדיי' הלכו באניות צועקים ובוכים, וזהו וכשדיי' באניות רנתם כי הרנה תאמר על הצעקה והבכי כמו קמי רני בלילה (איכה ב, יט). ורש"י פירש באניות רנתם בספינות שהיתה רנתם בהם, (טו) אני ה' קדושכם אשר עשיתי הפלא הזה בורא ישראל מלככם. ויש קוראין שלחתי בבלה בשור"ק כלומר מהרתי כל כך כאלו שולחת לשם, ונראה שרבותינו ז"ל כן היו קוראין אותו בשור"ק, כמו שאמרו (מגילה כט, א) גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר (ישעיה מג, יד) למענכם שולחתי בבלה, ואחרי שזכר להם הפלא הזה זכר להם עוד קריעת ים סוף (טז) כה אמר ה' הנותן בים דרך שהוא ים סוף דרך לעבור גאולים, וכן זכר קריעת הירדן באומרו ובמים עזים נתיבה, ואחרי זה זכר גם כן מפלת סנחריב באומרו (יז) המוצי' רכב וסוס חיל ועזוז כלומר שהוציאם מארצם לעלות על ירושלים, ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו רוצה לומר בלילה אחת שכבו ולא קמו דעכו כמו הפשתה שכבה באש. הנה כל הפליאות הראשונו' האלה (יח) אל תזכרו אות' וגם הקדמוניו' שעשיתי עם האבות ועם הדורות הקדמונים אל תתבוננו, ולא תשימו אליהם לב בערך אל הפליאה העצומה הזאת, (יט) שהיא חדשה עתה תצמח ואין פירושו שמיד בקרוב לזמן הנבואה ההיא תצמח, כי הנה אחר כך ארכו הימים הרבה מאד, אבל פירש עתה תצמח שבעתה אחד והוא חלק קטן מהזמן תצמח בעולם, הלא תדעוה כי כבר ייעדו עליה הנביאים, וכפי סגנון הדברים שאמר אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו הנני עושה חדשה עתה תצמח, אין ספק שאמר זה בבחינת תחיית המתים שתהיה בזמן הגאולה, כי מזאת הבחינה תהיה הפליאה ההיא יותר עצומה מכל אשר נעשו אחרי ששת ימי בראשית, ועליה אמר הנני עושה חדשה שיעשה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו מבלי אמצעי ותצמח בעתה, כי כן כתב החכם שהצורות תחולנה בגשמים בעתה לא בזמן, אף אשים במדבר דרך רוצה לומר ועם זה אקבץ הגליות כי הדרך אשר יעשה במדבר הוא להביא נדחי ישראל ונפוצות יהודה מכנפות הארץ, וכדי שהעם לא יצמאו אשים נהרות כישימון.
פסוק יד:ומאשר זכר החדשה שיעשה ואחריו אמר על הגאולה העתידה אף אשים במדבר דרך ידענו שהפליאה החדשה שיעשה הוא תחיית המתים ועמה קבוץ הגליות וביאתם לארץ, כי שניהם יהיו בזמן אחד, ובפרק קמא דברכות (דף יג, א) אמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תזכרו ראשונו' זו שעבוד מלכיות וקדמוניות אל תתבוננו זה שעבוד מצרים, הנני עושה חדשה עתה תצמח זו מלחמת גוג ומגוג, הנה עשו הדמוי בצרות, וכפי הפשט יהיה בתשועות והנחמות שיעשה בימים ההם ומכל מקום מדבריהם תלמוד שהבינו כוונת הפרשה כמו שפירשתיה אני לענין הגאולה העתידה. ואמנם אומרו אחר זה (כ) תכבדני חית השדה כבר כתבו המפרשים שענין תכבדני חית השדה הוא משל על דרך ישושו' מדבר וציה, כי בהיות במקום המדבר מים ישישו וישמחו החיות וכן התנינים ובנות יענה, כולם יתנו כבוד לבעליהם ויודו לה' כי טוב על ההנאה אשר תגיע אליהם בהיות במדבר מים. ויותר נכון אצלי לפרש זה על האומות שבימים ההם שיראו הפלאות העצומות האלה יכבדו ויהללו וישבחו את ה' הנכבד כל העמים עם היותם בהמיים כחית השדה, ואף הרשעים הרעים שהם כתנים ובנות יענה הארסיים הממיתים כולם יהללוהו וישבחוהו.
פסוק כא:ועם זו ישראל שיצרתי לי והם העיקר בבריאה תהלתי יספרו:
פסוק כב:ולא אותי קראת יעקב וכו' עד כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וגומר: עתה יבאר הנביא שהגאולה והתשועה הזאת לא יזכו אליה ישראל בזכותם כי הם לא קדמו פני בוראם כראוי, אבל יעשה אותה השם יתברך למען שמו לבלתי היות מחולל בגוים, וכדי שבני אדם גם בני איש יכירו וידעו כי יש אלקים שופטים בארץ יעשה ה' התשועות והתחייה אשר זכר, וזהו אומרו ולא אותי קראת יעקב ר"ל לא למענכם אני עושה בית ישראל ולא בעבור מעשיכם הטובים כי אפילו בעת צרותיך לא קראת אותי ולא התפללת אלי, ואמנם אומרו כי יגעת בי ישראל פירשו בו המפרשים כ"ש שלא יגעת בי ישראל. ויותר נכון לפרשו מלשון דלמא, יאמר שמא יגעת בי ישראל בהיותך בארץ, באמת אינו כן (כג) כי אתה לא הבאת לי שה עולותיך וגומר. וכיוצא בזה פי' רבינו שלמה אלא שפי' כי בנחותא מלשון אשר, יאמר ולא אותי קראת יעקב בפנותך אחרי העבודה זרה שיגעת מהר מעבודתי לא הבאת לי שה עולותיך כי אם לע"ז, והעולות הם התמידים בבקר ובערב והזבחים הם השלמים, וגם בדברים לא כבדתני, וכבר היה זה בזמן אחז שסגר דלתות בית ה' ויעש מזבחות בכל פנה בירושלם ובכל ערי יהודה לזבוח ולקטר לאלקים אחרים. או יהיה פירוש וזבחיך לא כבדתני ובזבחיך לא כבדתני ויחסר הבי"ת בכתוב, וכבר התוודה המלך חזקיהו בנו על זה כי מעלו אבותינו ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל (דברי הימים ב כט, ו).
פסוק כב:והתימה מהראב"ע שפירש לא הבאת לי שה עולותיך בבבל, וכן כל הכתוב, ואיך יאמר זה, והנה הם לא היו יכולין לעלות עולות בחוצה לארץ, אבל באמת היא כמו שפירשתי ולכן אמר וגם אני לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה רוצה לומר לא לבד בעולות אבל גם המנחה שהיא מעטה בהוצאה וכלבונה בלבד שהוא מהסמים היותר בזול מהנכנסים בקטרת לא שאלתי ממך ולא העבדתיך בהם, ואולי אמר לבונה על קומץ הלבונה שעל המנחה, ואמר זה על דרך החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב (שמואל א טו, כב) ואם הלבונה שהיתה בזול לא הייתם נותנים לקטרת (כד) כל שכן שלא קנית לי בכסף קנה כי הקנ' בושם לא היה בארץ ישראל והיו מביאים אותו מחוץ וקונים אותו בדמים יקרים, אמנם בשוחר טוב דרשו רז"ל קנמון היה גדל בירושלם ועזים וצבאים היו אוכלים ממנו, וכפי זה יהיה אומרו לא קנית לי בכסף קנה שלא היו צריכים לקנותו בכסף ועם כל זה לא היו מקטירים קטרת לפניו ואמר שהיה הדבר בהפך וזהו אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך שלא הייתי יכול לסבלם וכל זה ממה שיורה (כה) שאנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני כדי שלא יחולל שמי אם אכלה אתכם ולא למענכם אני עושה, והנה לא זכרתי כי אם כללות חטאתיך ועונותיך אבל בפרט מה הם איני רוצה לזוכרם מפני כבודך וזהו וחטאתיך לא אזכור, (כו) ואם תאמר שהרבה דברים עשית לכבודי ושאין אני זוכר אותם הזכירני ונשפטה יחד ויהיה המשפט אם יכבדו החטאות על הזכיות או אם הוא בהפך שצדיק הראשון בריבו דבר אתה ראשונ' למען תצדק אבל מה תאמר כי (כז) הנה אביך הראשון חטא כי אדם הראשון עם היותו יציר כפיו של הקב"ה חטא, ויונתן תרגמו מלכך ירמוז לירבעם שהוא היה המלך הראשון שמלך בישראל או על שאול כי המלכים ראוי שיקראו אבות הארץ וכן מליציך שהם השרים שהיו להליץ בעדם הם גם כן פשעו בי, עד שמפני זה (כח) חללתי שרי קדש והם שרי ישראל ומלכיהם יהויקים יכניה וצדקיהו שהגלם נבוכד נצר וכן הושע בן אלה שהגלהו מלך אשור, ורש"י פירש אביך הראשון אברהם חטא באומרו במה אדע ומליצי פשעו בי אין לך בכל המליצים שאתה סומך על זכותם שלא מצאתי בו פשע, יצחק אהב שונאי ואחלל שרי קדש בשביל עונותיהם עד כאן. ובעבור זה נתתי לחרם יעקב וישראל לגדופים, ויהיה לפי זה ואחלל ואתנה לשון עבר אבל מאשר וי"ו ואחלל פתוחה ווי"ו ואתנה בשב"א הטיבו לראות המפרשים שפירשוהו לעתיד שיחללם השם לאשמת העם ונוקשו ונלכדו בעון דורם עמהם וזהו ואחלל שרי קדש שהם הכהנים ואתנה לחרם יעקב וגומר, ועם היותם רעים וחטאים וראויים לעונשים וגדופים מתמידים אעפ"י כן ואעש למען שמי.