א יְשֻׂשׂ֥וּם מִדְבָּ֖ר וְצִיָּ֑ה וְתָגֵ֧ל עֲרָבָ֛ה וְתִפְרַ֖ח כַּחֲבַצָּֽלֶת׃ ב פָּרֹ֨חַ תִּפְרַ֜ח וְתָגֵ֗ל אַ֚ף גִּילַ֣ת וְרַנֵּ֔ן כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ נִתַּן־לָ֔הּ הֲדַ֥ר הַכַּרְמֶ֖ל וְהַשָּׁר֑וֹן הֵ֛מָּה יִרְא֥וּ כְבוֹד־יְהוָ֖ה הֲדַ֥ר אֱלֹהֵֽינוּ׃ ג חַזְּק֖וּ יָדַ֣יִם רָפ֑וֹת וּבִרְכַּ֥יִם כֹּשְׁל֖וֹת אַמֵּֽצוּ׃ ד אִמְרוּ֙ לְנִמְהֲרֵי־לֵ֔ב חִזְק֖וּ אַל־תִּירָ֑אוּ הִנֵּ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ נָקָ֣ם יָב֔וֹא גְּמ֣וּל אֱלֹהִ֔ים ה֥וּא יָב֖וֹא וְיֹשַׁעֲכֶֽם׃ ה אָ֥ז תִּפָּקַ֖חְנָה עֵינֵ֣י עִוְרִ֑ים וְאָזְנֵ֥י חֵרְשִׁ֖ים תִּפָּתַֽחְנָה׃ ו אָ֣ז יְדַלֵּ֤ג כָּֽאַיָּל֙ פִּסֵּ֔חַ וְתָרֹ֖ן לְשׁ֣וֹן אִלֵּ֑ם כִּֽי־נִבְקְע֤וּ בַמִּדְבָּר֙ מַ֔יִם וּנְחָלִ֖ים בָּעֲרָבָֽה׃ ז וְהָיָ֤ה הַשָּׁרָב֙ לַאֲגַ֔ם וְצִמָּא֖וֹן לְמַבּ֣וּעֵי מָ֑יִם בִּנְוֵ֤ה תַנִּים֙ רִבְצָ֔הּ חָצִ֖יר לְקָנֶ֥ה וָגֹֽמֶא׃ ח וְהָיָה־שָׁ֞ם מַסְל֣וּל וָדֶ֗רֶךְ וְדֶ֤רֶךְ הַקֹּ֙דֶשׁ֙ יִקָּ֣רֵא לָ֔הּ לֹֽא־יַעַבְרֶ֥נּוּ טָמֵ֖א וְהוּא־לָ֑מוֹ הֹלֵ֥ךְ דֶּ֛רֶךְ וֶאֱוִילִ֖ים לֹ֥א יִתְעֽוּ׃ ט לֹא־יִהְיֶ֨ה שָׁ֜ם אַרְיֵ֗ה וּפְרִ֤יץ חַיּוֹת֙ בַּֽל־יַעֲלֶ֔נָּה לֹ֥א תִמָּצֵ֖א שָׁ֑ם וְהָלְכ֖וּ גְּאוּלִֽים׃ י וּפְדוּיֵ֨י יְהוָ֜ה יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
ישושום. ישישו עליהם כמו ישושו מהן, כמו בני יצאוני (ירמיהו י׳:כ׳) שפתרונו יצאו ממני וכן בשלם הבשר (מלכים א י״ט:כ״א) בשל להם הבשר:
פסוק א:
מדבר וציה. ירושלי' הקרוי' ציה וציון הקרוי' מדבר הן ישושו על מפלתם של גבורי שעיר (ובצרה):
פסוק א:
ותגל ערבה. של ירושלים:
פסוק ב:
ורנן. כמו ולרנן:
פסוק ב:
הלבנון. בית המקדש:
פסוק ב:
הדר. כבודו לציון:
פסוק ג:
חזקו ידים רפות. כל הנביאים מבשרי ישועה נחמו את ישראל וחזקו את ידיהם הרפות, חזקו ל' משקל כבד ופתרונו חזקו את אחרים ואם היה בא לומר חזקו אתם שידכם רפות היה לינקד חזקו ואמצו (דברי הימים ב ל״ב:ז׳) עכשיו שאומר להם לחזק ולאמץ אחרי' נקוד חזקו אמצו חזקו אל תיראו. זה נקוד חזקו ל' קל חזקו אתם מאליכם כמו שיאמר ליחיד חזק ואמץ (יהושע א׳:ו׳) ולא יאמר חזק:
פסוק ד:
לנמהרי לב. שממהרין את הגאולה ומצירין על איחורה:
פסוק ד:
נקם יבא. כמו בנקם יבא:
פסוק ד:
גמול אלהים. על הרשעים הוא יבא ואתכם יושיע:
פסוק ה:
עיני עורים. אותם שהיו עד הנה עורים מהכיר את מורא זו עליהם:
פסוק ה:
ואזני חרשים. שלא היו שומעים לקול נביאים עד הנה תפקחנה ותפתחנה כי אתן להם רוח נכון ליראה אותי ועל ישראל הוא אומר שקראם עורי' וחרשים כענין שנאמר החרשים שמעו וגו':
פסוק ו:
אז ידלג כאיל פסח וגו'. ישראל שהם עכשיו פסחים וחלשים מצינו שקוראם פסחים חלשים כמו שנאמר פסחים בזזו בז (לעיל לג):
פסוק ו:
ותרון. בישועתי:
פסוק ו:
לשון אלם. לשונם של ישראל שהיו בין הכשדים אלמים שומעי' חרפות ואינם משיבים:
פסוק ו:
כי נבקעו במדבר מים. כי תשמחם ישועתו ויפרחו כמדבר ציה הצמאה למים ומעיינות נבקעי' בתוכה כלומר כי יצמח ישע לנדכאים:
פסוק ז:
והיה השרב. להם לאגם. התאב לתשועה יהא נושע והנביא דבר בלשון משל:
פסוק ז:
בנוה תנים רבצה וגו'. בנוה מקום שהיה מדבר ציה שהוא נוה מרבץ תנין יהיה לח מקום חציר הנעשה לקנה וגומא ואין דרך קנה וגומא גדלים אלא במקום מים כענין שנאמר היגאה גומא בלי בצה (איוב ח׳:י״א):
פסוק ז:
רבצה. שם דבר הוא כמו מרבץ שהרי אינו מפיק ה"א:
פסוק ח:
והיה שם מסלול. לעוברים ושבים:
פסוק ח:
לא יעברנו. לאותו דרך שום טמא כלומר לא יהיה עוד לאומות:
פסוק ח:
והוא למו. והוא הדרך של אותן עורים וחרשים ופסחי' ואלמים הנזכרים למעלה והיה הלוך אותו דרך ואפילו הם אוילים לא יתעו כי איישירנו לפניהם:
פסוק ט:
ופריץ חיות. חזיר מיער (תהילים פ׳:י״ד) אין לך פריץ בחיות כחזיר הבר וגם אריה מסובכו (ירמיהו ד׳:ז׳) הוא נבוכדנצר לא ימצא שם:
פסוק ט:
בל יעלנה. לאותה הדרך דרך משמש לשון זכר ולשון נקבה כדכתיב את הדרך אשר ילכו בה (שמות י״ח:כ׳) הרי נקבה, בדרך אחד יצאו אליך (דברי' יח) הרי זכר:
פסוק ט:
לא תמצא. חיה רעה שם:
פסוק י:
ושמחת עולם. שמחה אשר מעולם שהיתה להם כבר בדרך יציאתן ממצרי' וה' הולך לפניהם יומם (שמות י״ג:כ״א):
פסוק י:
ונסו. היגון והאנחה מהם: