פסוק א:ישושום מדבר וציה. ע"ד משל ומ"ם ישושום במקום נו"ן הנוספת בעתידים רבים ישמעון יזכרון או מ"ם במקום בם או עמם כמ"ם בשלם הבשר שהוא כמו בשל להם, רוצה לומר המדבר והציה שהיו שוכנות בהם החיות האלה ישישו בהם כשילכו לשכון בארץ אדום, ויש לפרש מדבר וציה ארץ ישראל שהיתה כמדבר מיום שגלו ישראל ממנה עתה בחרבן ארץ אדום תשיש ותגיל, כי כשתחרב זאת תתישב זאת כמו שפירשנו, וי"ת יחדון דיתבין במדברא בארעא צחיא:
פסוק א:ותפרח כחבצלת. כמו הוורד שתפרח ותתן ריחה:
פסוק ב:פרוח. אף גילת ורנן, תגל גילה אחר גילה, והתי"ו במקום ה"א, וכמוהו רבים, ורנן שם מקור:
פסוק ב:נתן לה. לארץ ישראל:
פסוק ב:המה. בני ישראל בשובם לארצם יראו כבוד ה' בשוב כבודו בירושלם:
פסוק ג:חזקו. פעמים יבא הצווי לא לאדם מיוחד אלא למי שיהיה, כמו ראה ריח בני, אמור למלך ולגבירה, וכן זה חזקו ידים רפות, או אומר זה כנגד הנביאים או כנגד מי שיש להם לב חזק בגלות ובוטחים באל ובוטחים יום יום להביא הישועה, אומר להם שיחזקו ידי הרפים בגלות, וכן ת"י אומר נביא תקיפו ידן דמרשלן:
פסוק ד:אמרו לנמהרי לב. אותם שהיו נבהלים בלבם בצרות גדולות מן הגלות:
פסוק ד:נקם יבא. בנקם יבא, או לעשות נקמה באדום:
פסוק ד:גמול אלהים. ועתה תראו גמול אלהים כי הוא יבא ויושיעכם מהגלות:
פסוק ה:אז תפקחנה. ישראל שהם בגלות כעורים וכחרשים וכפסחים וכאלמים:
פסוק ו:כי נבקעו במדבר מים. הנה אמר מיכה המורשתי כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והנה יהיה זה מהנפלאות שיבקעו במדבר מים:
פסוק ו:ונחלים בערבה. שימצאו מים רבים בדרך בשובם לארצם:
פסוק ז:והיה השרב. מקום השרב ומקום הצמאון יהיה לאגם ולמבועי מים שיהיו נובעים להם בדרכם בלכתם במקום ציה שהוא מקום השרב שאין שם מים מרוב החום, ותרגם אכלני חורב אכלני שרבא:
פסוק ז:בנוה תנים רבצה. מקום שהיה נוה תנים והיו רובצות התנות שם יהיה חציר לקנה וגומא, שיצמחו שם קנה וגומא שאינם צומחים אלא במקום מים:
פסוק ז:חציר. כמו חצר, כמו שפירשנו למעלה, ואמר רבצה כל אחת ואחת מהתנים ותנים אומר על הנקבות כמו שאומר גם תנים חלצו שד:
פסוק ח:והיה שם. שם במדבר שלא היה שם דרך מעולם יהיה עתה מסלול ודרך, ובדרש עכשיו אין דרך במדבר שכולו חול והשיירה אינה הולכת בלילה אלא לאור המזלות, ואז יהיה מסלול ודרך, ומסלול כמו מסלה:
פסוק ח:ודרך הקדש יקרא לה. לאותה הדרך, כי עם קדש ילכו בה:
פסוק ח:לא יעברנו טמא. ר"ל אחד מן הרשעים:
פסוק ח:והוא למו. לישראל לבד יהיה אותו הדרך:
פסוק ח:הולך דרך. בין הולך דרך שהוא רגיל ללכת דרכים בין אוילים לא יתעו באותו הדרך:
פסוק ח:ואוילים. ר"ל אותם שהם אוילים לענין דרכים שלא הורגלו בהם בזה הדרך לא יתעו, אבל ילכו דרך ישר עד ירושלם:
פסוק ט:לא יהיה. לפי שמתחילה היה מדור חיות רעות שהיה מדבר עתה שילכו בה בני ישראל לא יהיה שם אריה ופריץ חיות לא יעלה באותה הדרך ואל תמצא שם חיה רעה, ופי' ופריץ חיות, אפילו הפריץ שבחיות שפורץ מנהג החיות שהולך למקום שבני אדם מצויין אפילו אותה לא תבא שם והלכו שם גאולים בלי פחד:
פסוק י:ופדויי ה' ישובון. ושמחת עולם על ראשם, דרך משל כי ילכו קוממיות ראש נשוא בשמחה:
פסוק י:ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. זהו ישיגו ונסו ושלמטה מזה בפרשת עורי עורי לבשי עוזך ישיגון בנו"ן, נסו, אין וי"ו בראש המלה, והסימן שלא תטעה בהם וי"ו נון, ופירוש הסימן כי הוי"ו קודם לנו"ן, וזה שהוא ישיגו ונסו בוי"ו בסוף ישיגו וי"ו בראש ונסו הוא הראשון, והאחרון נו"ן בסוף ישיגון ונו"ן בתחילה נסו אין שם וי"ו: