פסוק א:ישושום. יש אומרים שהמלה חסרת בי"ת, וכן הוא ישושו בם, ואין זה נכון כי מה טעם בם והאמת כי המ"ם תחלת נו"ן נוסף בפעלים כמו פדיום (במדבר ג' י"ט), והטעם כי ארץ אדום תהיה לבדה חרבה רק ארץ ישראל להפך, ולדעת רבי משה הכהן שהיא ירושלם הנמלטת:
פסוק ב:פרוח תפרח. ארץ ישראל או ירושלם:
פסוק ב:אף גילת ורנן. והנה התי"ו כמו גילת לב, ויש אומרים כי לה שב אל לבנון בעצמו:
פסוק ב:המה. יושבי ירושלם:
פסוק ג:חזקו ידים. לפי דעת כל המפרשים שהוא לעתיד ולדעת רבי משה הכהן על השבים בימי חזקיהו במות מלך אשור:
פסוק ג:וטעם וברכים בעבור ההליכה:
פסוק ד:אמרו לנמהרי לב. שלא היו מאמינים לראות כפלא הזה, לעשות נקם באדום או באשור:
פסוק ה:אז תפקחנה עיני עורים. כראותם זה הפלא, גם כן השומעים:
פסוק ו:אז ידלג. לשוב אל ירושלם:
פסוק ו:ותרון. דרך משל, כי ימצאו מים בכל מקום, הפך דבק לשון יונק (איכה ד' ד'):
פסוק ז:והיה השרב. מקום חורב, וכן לא יכס שרב ושמש (ישעיהו מ"ט י') וכן תרגום אכלני (בראשית ל"א מ') חורב בארמית:
פסוק ז:בנוה. אשר היתה רבצה בנוה תנים, והוא מקום ציה:
פסוק ז:לקנה וגומא. שיצמחו סביבות הנהרים:
פסוק ח:והיה. אף על פי שיגדלו נחלים בדרך, יהיה שם מסלול דרך מסלה:
פסוק ח:ודרך הקדש. בעבור שובם אל ירושלם:
פסוק ח:לא יעברנו. כל גוי טמא, אף על פי שהדרך להם היה, יפחדו שיעברו עליו, והלכו במסלול הגאולים ועוד כי ההולך בדרך ואוילים, שלא ידעוהו לא יתעו כי יהיה מסלול:
פסוק ט:אריה. ולא פריץ חיות שיזיק עד שיפחדו הרוצים לשוב, והנה ילכו השבים גאולים מאויבים ומחיות:
פסוק י:ופדויי וגו'. אלה השבים, יבואו אל ציון ברנה, ושמחת נצח על ראשם, כי כח הנשמה בראש, וי"א כי הם כדמות מסך על ראשם גם הוא נכון:
פסוק י:ששון ושמחה ישיגו. אותם, ויש אומרים כי הם ירדפו אחרי הששון וישיגוהו: