פסוק א:הוי שודד. אוי לך סנחריב השודד כל האומות שלא היית עד עתה שדוד ממי ואתה הוא הבוגד בכולם ועדיין לא בגדו בך:
פסוק א:כהתימך. כאומר לא כן תהיה לעולם כי כאשר תשלים לשדוד אחרים אז תושד גם אתה:
פסוק א:כנלותך. כשתכלה לבגוד באחרים אז הם יבגדו בך:
פסוק ב:ה׳ חננו. לבל תשלוט בנו יד סנחריב כי לך נקוה ולא נבטח במצרים כאשר בטחו עשרת השבטים:
פסוק ב:היה זרועם לבקרים. בכל יום היה לחוזק להמקוים לך:
פסוק ב:אף ישועתנו בעת צרה. אף היה לנו לישועה אם כבר באה הצרה:
פסוק ג:מקול המון. ר״ל וכן היה לנו לישועה כי מקול המיית המלאך המכה בהם נדדו העמים מן העולם:
פסוק ג:מרוממתך. מהרוממות שלך אשר נשגבת עליהם נפצו הנשארים מן המגפה:
פסוק ד:ואוסף שללכם. השלל שתקחו מאת מחנה אשור יהיה מאוסף באין מוחה ומבלי פחד כדרך האסיפה שמאספים את החסיל כשנחים על האדמה שיוצאים בני העיר ומאספים אותם בכליהם לבל ישחיתו תבואת האדמה:
פסוק ד:כמשק גבים. כקול נהמת מים הנאספים ונופלים בבורות כן ישמעו קול נהמת שוללים במחנה אשור:
פסוק ה:נשגב ה׳. המקום נתחזק עליהם כי הוא שוכן מרום בשמים ממעל ואף אם החלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש חזק ממעל:
פסוק ה:מלא ציון. בהנס הזה מילא את ציון משפט וצדקה כי מאז בעבור פלאי הנס יעשו משפט וצדקה:
פסוק ו:והיה אמונת עתיך. קיום זמנך וחוזק ישועתך יהיה על ידי חכמה ודעת ויראת ה׳ שהיא אוצרו של אדם ר״ל היא לו למבטח כאוצר בעת הצורך וכאומר הנה באה לכם הישועה ואתם בשלום ואם תרצו שתהא קיום לזמן מרובה וישועה חזקה התעסקו בחכמה בדעת ויראו את ה׳:
פסוק ז:הן אראלם. אמר הנביא ראוים המה לרחמים כי כבר קבלו גמול העון כי כל מלאך השלוח מאתם הנה כולם בחוצות במקום מהלכם צעקו בקול מר:
פסוק ז:מלאכי שלום. השלוחים ההולכים לבשר שלום העיר הנה בכו במר נפש על חורבנה:
פסוק ח:נשמו מסלות. הדרכים נעשו שממה כי נשבת עוברי דרך מפחד האויב:
פסוק ח:הפר ברית. האויב הפר הברית שכרת עם ישראל ומאס עריהם מלהניחם על תלם כי הרסם עד היסוד:
פסוק ח:לא חשב אנוש. לא חשב אותנו לבני אדם:
פסוק ט:אבל. השחית הארץ ונכרתה:
פסוק ט:החפיר. הוביש ומאס את הלבנון וכרת האילנות:
פסוק ט:היה השרון. מקום המרעה נעשה שממה כמדבר:
פסוק ט:ונוער וכו׳. מקומות השמנים השירו והפילו פירותיהן ר״ל אין מגדל שם פירות:
פסוק י:עתה אקום. ר״ל הואיל וקבלו עונש כזה לכן יאמר ה׳ עתה אקום להפרע ממלך אשור:
פסוק י:עתה ארומם. כי כשהמקום עושה דין בעכו״ם הוא מרומם ומנושא:
פסוק י:עתה אנשא. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:תהרו חשש. קרא אל המחשבה הריון ואל המעשה לידה רצה לומר מה שחשבתם לכבוש את ירושלים לא תצליחו בה והנה המחשבה הבל והמעשה כמוה:
פסוק יא:רוחכם. מחשבותיכם תהיה אש אשר תאכל אתכם ר״ל המחשבה ההיא היתה סיבה להביא עליכם האבדון:
פסוק יב:והיו עמים. מחנה סנחריב ידמו אל האבנים הנשרפים להיות סיד:
פסוק יב:קוצים כסוחים. ידמו אל הקוצים הנכרתים שהמה יבשים וכשמציתין בהם האש נשרפים מהרה וכן מחנה סנחריב מהר יכלו:
פסוק יג:שמעו רחוקים. היושבים ממרחק שמעו את אשר עשיתי במחנה אשור:
פסוק יג:ודעו קרובים. אותן שהיו במחנה אשור תנו לב לדעת את גבורתי:
פסוק יד:פחדו בציון. אז בבוא אשור על ציון הצדיקים בטחו בה׳ אבל החטאים פחדו:
פסוק יד:אחזה וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יד:מי יגור לנו. ר״ל וכה אמרו מי הוא מעמנו שיכול לגור ולהתקיים פה מול מחנה אשור שהוא כאש אוכלה:
פסוק יד:מי יגור וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יד:מוקדי עולם. ר״ל אשר שרפו והחלישו כל בני עולם:
פסוק טו:הולך צדקות. כאילו רוח הקודש משיב זהו המתקיים מי שהולך בדרך צדקות ומדבר מישרים ממאס בחמדת עושק:
פסוק טו:נוער כפיו. מנער כפיו מתמוך בשוחד ולא יאבה לקחתו:
פסוק טו:אוטם. סותם אזנו משמוע דברים המסיתים לשפוך דם:
פסוק טו:ועוצם. סוגר עיניו מראות דבר האסור לראות:
פסוק טז:הוא. העושה כל אלה ישכון בטח כאלו היה במקום מרום אשר לא תשיג אותו יד האויב:
פסוק טז:מצדות. כאלו היו מבצרי סלעים לו למשגב:
פסוק טז:לחמו נתן. מן השמים יספיקו לו צרכיו:
פסוק טז:מימיו נאמנים. לא יפסק מי בארו:
פסוק יז:מלך ביפיו. בעיניך תראה את המלך חזקיה ביפיו ובגדולתו ולא תהיה גולה מארצך:
פסוק יז:תראינה ארץ מרחקים. מלת מלך האמור בתחלת המקרא עומדת במקום שתים כאלו אמר תראינה מלך ארץ מרחקים ור״ל העינים שראו עד הנה מלך ארץ אשור הנה עתה תראינה את המלך חזקיהו ביפיו ובגדולתו:
פסוק יח:לבך יהגה אימה. לבך שהיה חושב אימה ואומר איה סופר המלך עתה יבוא עלינו ויכתוב המס ואיה שוקל כסף המס מידינו ואיה הסופר את מגדלי העיר והבתים הגבוהים כי לפי מספר המגדלים היה המס:
פסוק יט:את עם נועז וכו׳. ר״ל הנה מעתה לא יהיה כן כי לא תראה בעיניך את העם החזק והוא אשור:
פסוק יט:עם עמקי שפה. העם אשר שפת לשונם עמוק וקשה להבין:
פסוק יט:נלעג לשון. מי שאינו מכיר הלשון ידמה לו שמדבר בהפך תכונת הדבר ואין הבנה לדבריו ומוסב לתחלת המקרא לומר לא תראה עוד את העם הזה והענין כפול במ״ש:
פסוק כ:חזה ציון. אבל תראה את ציון ולא תגלה ממנה:
פסוק כ:קרית מועדנו. העיר אשר אנחנו מתוועדים ומתכנסים שמה ברגל:
פסוק כ:נוה שאנן. שיהיה מדור שקט ואוהל אשר לא יהיה נע ממקומו כי יעמוד תחתיו ועד זמן רב לא יהיו נעקרים יתדות האהל וכל חבלי האהל הקשורים ביתדות לא יהיו נעתקים מן היתדות:
פסוק כא:כי אם שם וכו׳. כי באמת שם בירושלים ה׳ האדיר יהיה לנו ובעזרתנו:
פסוק כא:מקום נהרים. יהיה ירושלים כאילו סביב לה מקום הנהרים ויאורים רחבי׳ עד שלא תוכל לילך שם ספינה השטה ע״פ המים ואף ספינה חזקה וגדולה לא תוכל לעבור את הנהר ור״ל תהיה שמורה מאשור כאלו היה מהאי אפשר לבוא שמה:
פסוק כב:כי ה׳ שופטנו. הוא יקח משפטנו מיד אשור אשר הרע לנו מאז:
פסוק כב:ה׳ מחוקקנו. ה׳ הוא מושל בנו והוא מלך עלינו והוא יושיענו מיד אשור וכאשר יאות למלך להושיע לעמו:
פסוק כג:נטשו חבליך. לפי שהמשיל את ירושלים כאלו היו נהרות סביב לה אחז במשל ההוא לומר לא תוכל לבוא לכבשה כי יהיה כאלו מוליכי הספינה עזבו החבלים שמושכים בהם הוילון להפנותה אל מול הרוח:
פסוק כג:בל יחזקו. לא יוכלו להחזיק כראוי את תורן הספינה ולא יוכלו לפרוש הוילון אל מול הרוח:
פסוק כג:אז. ביום מפלת אשור יחולק שללו הרב:
פסוק כג:פסחים. אף הפסחים ההולכים על משענתם יבוזו שלל כי מפלתו יהיה סמוך אל העיר ואף הפסחים ילכו שמה לשלול שלל:
פסוק כד:ובל יאמר שכן חליתי. השוכן בירושלים לא יאמר מעתה הן נחליתי מרוב הצרות כי העם היושב בה יהיה נשוא ומכופר עון ולא יבוא עוד צרות ולא יהיו חולים: