פסוק א:וכנגד האויבים אשר העבידו אותם בגלות אמר הוי שודד ואתה לא שדוד וגומר, אוי לך האויב שאתה תמיד שודד ואינך שדוד, אבל דע לך כי כאשר תכלה להיות שודד את האחרים והם בני ישראל אשר בגלות תושד גם אתה ויבגדו בך, רמז אל העונש אשר ישיגם בזמן הגאולה:
פסוק ב:יהוה חננו לך קוינו וכו', עד שמעו רחוקים אשר עשיתי, לפי שזכר הנביא אורך הגלות והגאולה העתידה בפרשה הקודמת, התפלל לשם שיחון וירחם עליהם בגלות, והוא אומרו ה' חננו לך קוינו, ושבכל שם יום יעיר בבקר בבקר להיות זרועם וחזקם של ישראל בענין שלא יתמו בגלות, והוא אומרו אף ישועתנו בעת צרה, רוצה לומר שיחזקם בגלות וכשתקים עליהם צרה יושיעם ממנה (ג) כי מקול המון הגאולה, ינדדו עמים והם אומות האויבים, ונדדו הוא עבר במקום עתיד, ומרוממותך יפיצו אז הגוים המצרים לישראל ואמר מדבר כנגד האומות ההם, (ד) ואוסף שללכם אוסף החסיל, רוצה לומר שיאוסף שללם על ידי ישראל כאוסף החסיל והוא הארבה הבא לאכול את הזרעים שיוצאים בני אדם ומאספים אותם לאוכלם, ויהיה גם כן כמשק גבים רוצה לומר, כנהמת המקוואות הגדולות של מים שמעלים נהמה והמיה כאשר יאספו בם המים, כך ינהום וישוקק ישראל על השלל ההוא, כי יעלה העם קול המיה גדולה באספו אותו שלל, וגבים, הם מקוואות כמו על גבים ולא מצאו מים (ירמיה יד, ג), ואפשר לפרש כמשק גבים שוקק בו, כהליכה על הארבע ילכו בו, רוצה לומר כשלל כי גבים הוא מלשון ארבה וכן הוא בלשון התרגום ארבה גובה, ומשק ושוקק לשון הלוך ופסיעה כמו בן משק ביתי.
פסוק ה:ואמר נשגב ה' כי שוכן מרום וגומר, להגיד כי במפלת האויבים יתגדל ויתקדש השם יתברך ויהיה שמו נשגב, ותמלא ציון משפט וצדקה.
פסוק ו:וכנגד ישראל אמר והיה אמונת עתך וגומר, רוצה לומר שאז יהיה אמונת קיום זמן הצלחתם וחוסן ישועתם לא בחרב ובחנית, רק בחכמה ודעת ויראת ה' היא אוצרו, וכאלו אמר הנה בהיותך בגלות לא יהיה לך רגע מבלי פגע ושעה מבלי צרה, אבל בזמן הישועה תהיה אמונת עתך חוסן ישועות, גם בהיותך בגלות היו אנשיך רודפים אחרי התאוות ואחרי קבוץ הממונות, אבל אז יהיה כל זמנם בקנין החכמה והדעת, גם בזמן הגלות מפני צרותיהם היו בועטים באלהיהם, אבל בזמן הגאולה יראת ה' תהיה אוצרו של ישראל ואפשר לפרש והיה אמונת עתך, כנוי לשי"ת יאמר שעת הגאולה וזמנה לא יהיה בעת הגלות וזמנו שהיה עת צרה ליעקב, אמנם בזמן הגאולה יהיה להם יראת השם יתברך עת חוסן ישועות וחכמה ודעת ויראת ה', שיערה עליהם ממרום כי היא אוצרו של הקב"ה, כמו שאמר (ישעיה יא, ב) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', ובדברי רז"ל (ברכות לג, א) אמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר שמעון אין לו להקדוש ברוך הוא בתוך גנזיו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר יראת ה' היא אוצרו והענין כולו שהשלמיות האלה באים מאתו יתברך, ולכן אמר היא אוצרו והותרה בזה השאלה השנית. וחז"ל דרשו והיה אמונת עתך, על האמונה שהאמנת בהקב"ה בעתים שעברו עליך צרות בגלות וצפית לישועה (ז) ודרשו הן אראלם צעקו חוצה, על המזבח שנקרא אריאל שצעקו על חורבנו, ויותר נכון אצלי לפרש שזכר הנביא שראוי היה לש"י שירחם על ישראל ויגאלם מאורך גלותם אם מפני שמלאכי עליון היו צועקים על גלותם לפי שהיו ישראל חוצה מארץ אחוזתם ומלאכי שלום והם השכלים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות מר יבכיון על גלות ישראל וצרתם וע"כ הי' ראוי שהשי"ת למלאות שאלתם ובקשתם יגאל את ישראל.
פסוק ח:עוד זכר סבה שנית מחייבת הגאולה, והוא אומרו נשמו מסלות שבת עובר אורח הפר ברית, רוצה לומר שנשמו הדרכים ושבתו האנשים העוברים ארחות בארץ ישראל, וכמאמר ירמיהו בקינות (איכה א, ד) דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד, עד שמפני זה מפר ברית, רוצה לומר שהפר השם יתברך בריתו עם ישראל, או יהיה אומרו הפר ברית על האויב שהפר בריתו שהיה לו עם ישראל, וכן פירשו רש"י, מאס ערים כלומר, מאס את ערי יהודה וישראל, לא חשב אנוש כלומר, אינו משגיח באדם מהם, ואם כן מפני ישראל שקבלו עלבון גדול כזה היה ראוי שיתעורר השם יתברך לגאלם.
פסוק ט:עוד זכר סבה שלישית, והיא מפאת הארץ אשר דורש אותה תמיד עיני הקב"ה, ועתה אומללה ארץ, ואמר אבל אומללה ארץ כמו דרכי ציון אבלות, החפיר לבנון קמל, רוצה לומר הוביש והחפיר ולבש כלימה הלבנון שהוא ירושלם, קמל רוצה לומר נכרת, מגזרת קנה וסוף קמלו (ישעיה יט, י) והיה השרון בערבה, רוצה לומר ארץ ישראל שהיא שרון ומישור דשן ושמן היה בערבה ציץ יבשה, וכמו שאמר (ירמיה יז, ו) והיה כערער בערבה, ונוער בשן וכרמל, רוצה לומר כי הבשן והכרמל שהוא משל לארץ ישראל היה משיר ומנער פירותיו ותבואותיו ונופלים ממנו, מלשון וינער ה' את מצרים (שמות יד, כז), ואמר זה לפי שאחר הגלות ידוע ומבואר שארץ ישראל לא היתה נותנת פירותיה כימי קדם, הנה א"כ רשם בזה שלשה סבות מעוררות הגאולה, האחת מפאת מלאכי עליון המליצים טוב על ישראל וצועקים על צרתם, והשנית מפאת העם ועלבונם, והג' מפאת הארץ עצמה וכמ"ש (ויקרא כו, מב) והארץ אזכור.
פסוק י:ולכן אמר כנגדם עתה אקום יאמר ה' עתה ארומם עתה אנשא, כי הוא אמר עתה אקום יאמר ה' כנגד הסבה הראשונה, ועתה ארומם כנגד השנית, ועתה אנשא כנגד השלישית, רוצה לומר עתה אקום מכסאי מפני צעקת העליונים, ואתה ארומם לנקום את נקמת עמי, ועתה אנשא לחמול על ארצי ועל נחלתי, והותרה בזה השאלה השלישית. ואפשר לפרש נשמו מסלות אבל אומללה ארץ שהיא הצעקה והקינה שהיו אומרים מלאכי עליון לפניו יתברך, והיתה התשובה עתה אקום יאמר ה'.
פסוק יא:ואמר כנגד האויבים תהרו חשש תלדו קש, רוצה לומר בעולם הזה האמנתם אמונות כוזבות ודבר שאין בו ממש, ולכן בהכרח תלדו קש והוא שיהיה הסוף שלכם אבדון והפסד כקש, כי בעולם הנשמות רוחכם אש תאכלכם, ואפשר לפרש רוחכם על המחשבות והאמונות, ולפי שנאמר בדניאל (ז, יא) על החיה הד' ואתיהיבת ליקידת אשא, שהוא רמז על החורבן והכליה הכוללת אשר יקרו אותם, (יב) אמר בכאן והיו עמים משרפות סיד, רוצה לומר שכמו שהאבנים אשר הם בתכלית החוזק כשישרפו אותם לסיד, וכן הקוצים הכסוחים, רוצה לומר כרותים ויבשים, אלו ואלו באש יצתו רוצה לומר ישרפו במהרה ויהיו נעשים כקש, כן יהיו העמים והאומות אויבי ישראל בזמן הגאולה, והנה הכתובים כולם ברעה הזאת על האומות נאמרו:
פסוק יג:שמעו רחוקים אשר עשיתי וכו', עד קרבו גוים לשמוע, רש"י פירש הפסוקים האלה על צדיקי ישראל שקראם הנביא רחוקים שהיו מאמינים בני מאמינים והיה שלמות אמונתם מן הדורות הרחוקים, וקראם קרובים שהתקרבו לש"י בתשובה ובמעשים טובים, (יד) ושעליהם אמר פחדו בציון חטאים וגומר, מי יגור לנו אש אוכלה השם, אמנם ה"ר אברהם בן עזרא פירש הנבואה הזאת כולה על בני יהודה וירושלם עם מלך חזקיהו אחרי מפלת סנחריב, ולי נראה כי הפרשה הזאת אמרה הנביא כנגד האומות והעמים שהיה מדבר עמהם למעלה באומרו תהרו חשש תלדו קש וגומר, וכנגדם אמר שמעו רחוקים רוצה לומר שמעו והתבוננו בדברים הרחוקים אשר עשיתי בזמנים הראשונים, ואז תדעו גבורתי בדברים העתידים אשר אעשה בקרוב, והדברים הרחוקים אשר תתבוננו הוא מה שקרה לעם ישראל, ומזה תולידו ותלמדו מה שיקרה אליכם שהיא גבורתי אשר אעשה, והוא אומרו מדבר בלשון האומות פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו וגומר, רוצה לומר אם בהיות ציון בשלותה פחדו החטאים מעונשי השם ואחזה אותם רעדה ועונש גדול, אם כן קל וחומר אלינו גויי הארצות כי מי יגור לנו רוצה לומר, מהו הדבר אשר ישכון ויתחבר עמנו כי אם אש אוכלה ומה יתחבר לנו כי אם מוקדי עולם, והם עונשי השם יתברך אשר זכר רוחכם אש תאכלכם והיו עמים משרפות סיד, ויהיה יגור מלשון דירה כמו (תהלים טו, א) מי יגור באהליך, או מלשון חבור וקיבוץ כמו יגורו עליו אימים, או יהיה מגזרת פחת כמו (במדבר כב, ג) ויגר מואב יאמר אם היה שפחדו בציון חטאים אם כן איפה מי יגור לנו מה הפחד אשר יהיה לנו כי אם אש אוכלה ומוקדי עולם שהם עונשי השם יתברך.
פסוק טו:ואמנם מי שישובו יהיה הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות, הנה הוא לא יירא ולא יפחד נכון לבו בטוח בה' וזה יהיה שכרו שהוא מרומים ישכון וגומר, וה"ר אברהם בן עזרא פירש, שיפחדו בני יהודה בראותם גברותו במחנה אשור ויאמרו מי יגור לנו עם השם שהוא אש אוכלה והנביא משיב הולך צדקות וגומר, כי מי שיעשה כן אין לו ליירא, (טז) לפי שהוא מרומים ישכון, והתבונן מאמרו כי בעבור שהיו פעולות המעלה בשלשה מינים, אם בפעולות המעשיות ואם בדבר שפתים ואם במחשבות הלב, וכמו שאמר אדונינו משה עליו השלום בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל, יד), לכן אמר כנגד שלשתם הולך צדקות שהוא כנגד המעשים, ודובר משרים שהוא דבר שפתים, ומואס בבצע מעשקות שהוא כנגד המחשבות הטהורות, וקרוב הוא שאמר כל זה על המלך המשיח שהוא יהיה כלול בכל השלמיות האלה, וספר היותו מרוחק מכל שוחד ועושק אדם באומרו נוער כפיו מתמוך בשוחד וגומר. וענין זה אצלי אפשר לפרשו כולל על מדות המלכים כי מהם שכל רשעתם הוא בעושק ונלוז לשלול שלל ולבוז בז ועליו אמר נוער כפיו מתמוך בשחד, ומהם שרשעתם היתה בקבלם לשון הרע ועליו אמר אוטם אזנו משוע דמים, ומהם שרשעתם בהיותם בעלי כעס משחיתים ועליו אמר ועוצם עיניו מראות ברע.
פסוק טו:ואפשר לפרש הפסוק כלו על השוחד בפרט, וענינו שהאדם כשיתן השוחד לשופט או לשר, פעמים שיתחבר אליו ויגש ידו אל ידו וישים הממון בידו בהחבא מבלתי שיאמר לו דברים, ופעמים שידבר אליו הענין בדבור וידור לו נדר השחד לאמר אם תעשה לי זה אני אתן לך דמים ומעות כך וכך, ופעמים שלא יוכל הבעל דין לגשת אל השופט לתת בידו השוחד, וגם לא יהיה לו מקום לדבר באוזנו את נדרו להיותו בפרסום במקום המשפט מרוחק במצבו ממנו, אבל יעשה לו סימן והוראה מהמקום אשר הוא יושב בו שיראה אותו השופט ויבין כוונתו בשחד שיתן לו ויהיה לו זה מקום נדר כאלו אמרו באזנו, וכנגד השלשה המינים האלה אמר כאן נוער כפיו מתמוך בשחד, רוצה לומר שמלך המשיח או האיש הצדיק לא יקח שחד אפילו שיתנוהו בידו כי לא יחזיק בו וינער כפיו ממנו וזהו כנגד המין הראשון אשר זכרתי, ואמנם כנגד המין השני אמר אוטם אזניו משמוע דמים, רוצה לומר שאם ירצו לדבר לאזנו לנדור לו השחד יסתום אזניו ולא ישמעהו, וכנגד המין השלישי אמר ועוצם עיניו מראות ברע, ר"ל שלא יראה ולא יביט בדבר רע לא בשחד ולא בדבר אחר מקולקל, וזכר שהאיש אשר כזה מוכתר בשלמיות כולם לא יירא ולא יפחד מפני אויב, כי הוא מרומים ישכון, רוצה לומר כאלו הוא במגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, וכמו שאמר מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים, כי לא יכזבו ולא תפסק הצלחתו, והנה דמה הענין הזה לשומרי המגדלים, כי המלך לא יתן הארמון והמגדל החזק והגבוה לשום אדם כי אם לצדיק תמים שימאס בבצע מעשקות והבט אל עמל לא יוכל, והאיש אשר כזה הוא מרומים ישכון רוצה לומר שיתנו בידו המגדל המרומם ומצדות הסלעים ולא יראו ממנו שיפשע ויעשה בעצמו דבר שקר ומפני זה יהיה לחמו נתן מימיו נאמנים כי יתנו לו הנוה העליון עם לחם רב ומים אשר לא יכזבו בבטחון ובנאמנות גדולה שלא יפשע במלכו אבל שתמיד תהיה יראתו על פניו לבלתי יחטא, (יז) והוא אומרו מלך ביופיו תחזנה עיניך, רוצה לומר האיש השלם אשר כזה תמיד יהיה לנגד עיניו המלך אשר נתן בידו הארמון וזה ביופיו ושלמותו, ואפילו שיהיה המלך בארץ מרחקים תמיד יראה אותו לעיני שכלו כאלו נגדו לעבוד עבודתו כעבד נאמן להקים את כל דבריו. וי"מ הוא מרומים ישכון על השכר הרוחני שהוא מרומים תחת כסא הכבוד, ועליו אמר לחמו ניתן מימיו נאמנים, שהוא רמז אל העונג הנפשיי ולפי שעקר אותו תענוג הוא ליהנות מזיו השכינה לכן אמר מלך ביופיו תחזינה עיניך וגו'.
פסוק טו:ואפשר לפרש עוד, והוא מרומים ישכון שמלך המשיח ישכון בירושלם כי היא העליונה שבארצות ברוממות ובמעלה מצדות סלעים שהיא מצודת ציון תהיה משגבו ולא יוכל אדם להלחם בו, ולפי שהמקום גם בהיותו חזק ומבצר גבוה אפשר שיכבש מצד רעב ומצד חוסר מים לזה אמר שהוא לא יהיה כן, כי לחמו יהיה נתן, ר"ל מאכלו יהיה שם לשובע ומימיו יהיו נאמנים וקיימים שלא יפסקו, ולפי שהיה הייעוד הטוב הזה לישראל אמר כנגדם מלך ביופיו תחזינה עיניך, ר"ל מלך משיח ביופיו ובשלמותו, זה תחזנה עיניך עם היות שעתה יראו עיניך ארץ מרחקים בגלות (יח) ולכך שהיה מתירא והוגה אימה תמיד מכובד המסים שהיית פורע בגלות לאמר איה סופר והוא הכותב גולגלותם, ואיה שוקל הכסף מידינו, ולפי שבעלי המגדלים הם הממונים על זה באומות לכן אמר איה סופר את המגדלים או שקרא מגדלים העשירים להכבדם במס, עתה לא יהיה כן (יט) כי את עם נועז לא תראה, ויש מפרשים שהיו ישראל בגלות מקוננים על חכמי ישראל גדולי הדור שספו תמו חכמיהם, ועליהם היו אומרים איה סופר וחכם בספר התורה איה שוקל הדברים בדעת ותבונה איה סופר גם כן את המגדלים ר"ל כותב על ספר הדברים הגדולים והרשומים כעזרא ושאר גדולי ישראל, וקרוב לזה פירשוהו בפרק ב' דמגילה והענין שיאמר הנביא הנה כל זה מהעצבון שהיה לך בגלות לא תוסיף לראותו עוד, והוא אומרו את עם נועז והוא כמו לועז ויגיד עליו רעו, עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה, שמהם לשונות הגוים הלועזים שאינם מדברים לשון הקדש, או קראם עם נועז להיותם עזים ואכזרים ואמר שלא יראה אותם עוד, (כ) אבל יראה את ציון וירושלם והוא אומרו, חזה ציון קרית מועדינו ר"ל הקריה שיאספו אליה כל ישראל שלש רגלים בשנה, ועיניך תראינה את ירושלם שיהיה נוה שאנן ושקט אהל בל יצען, ר"ל כמו האהל הקיים שלא יתנועע כמו שאמר המתרגם ודלא מתפרק, וזהו בל יסע יתדותיו לנצח ר"ל שיתדות האהל האלקי יהיו קיימים לנצח נצחים, וחבלי האהל ההוא אשר הוא מתקיים בהם בל ינתקו, הנה אם כן האהל מצד עצמו והיתדות והחבלים יהיו כולם קיימים, ורמז באהל אל עם ירושלם וביתדותיו הכהנים והלויים וחבליו הם הנביאים שיהיו כולם קיימים ולא יהיו אחר זה עוד בגלות.
פסוק טו:והרב אברהם אבן עזרא פירש איה סופר איה שוקל, אל מלאכי מלך אשור שהיו באים לגבות את המס שהיה נותן אליו אחז וגם חזקיהו בתחלת מלכותו, ועליהם אמר את עם נועז לא תראה שהם האסורים אבל תחזה ציון קרית וגו', שיהיה אהל בל יצען ובהיות שם אדיר ה' והשגחתו לא יעבור שם אני שיט ולא יבוא שם שוד מלך אשור, אבל מלך ביפיו תחזינה עיניך שהוא חזקיהו ומלך מלכי המלכים, והוא אומרו כי ה' מלכנו ה' מחוקקינו וגו', וגם נכון הוא.
פסוק כא:ולפי דרכי יאמר כי אם שם אדיר ה' לנו רוצה לומר, כי כיון שיהיה שם בירושלם אדיר ה', רוצה לומר שכינת ודבקות השפעתו, מקום נהרים יאורים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט, רוצה לומר במקום הנהרים והיאורים גדולים רחבי ידים הסובבים את ארץ ישראל לא ילך באותו מקום אני שיט, רוצה לומר הדוגיאות הנקראות גאליאש, וצי אדיר והם הספינות הגדולות, לא יעבור באותם הנהרים ולא ילחמו האויבים עם ישראל מצד הים, (כב) לפי שה' שופטנו ה' מחוקקינו ה' מלכנו הוא יושיענו, ורש"י פירש מקום נהרים יאורים שירושלם תהיה לעתיד לבוא מקום נהרים יאורים שיולדו בה, וכמו שאמר (זכריה יד, ח) יצאו מים חיים מירושלם, והנה תאר השם יתברך בשלשת התארים האלה שופטנו מחוקקנו מלכנו לומר, שבדרך דין ומשפט ה' יהיה שופטנו, ובדרך הידיעה והחכמה הוא יהיה מחוקקנו וחונן לאדם בינה ומחוקק אותה בלבו, ואם בדרך מלחמה הוא יהיה מלכנו והוא יושיענו, ובסבתו ומיראתו (כג) נטשו חבליך בל יחזקו, רוצה לומר אוהל ירושלם בל יסע יתדותיו וכל חבליו בל ינתקו, אבל אני שיט וצי אדיר כי יבוא ויעבור בנהרים וביאורים להלחם עם ישראל חבליהם יהיו נפסקים ונטושים באופן שלא יהיה להם חוזק כלל, כן תרנם בל פרשו נס, והוא העץ הגדול אשר בתוך האניה הנקרא תורן, ואמר שהתורן בעבור שהחבלים אשר הוא נאחז הם נטושים לא יוכל לפרוש הנס, והיא היריעה הגדולה אשר בסבת הרוח הנושבת בם תתנועע האניה, ואז כשהאניה לא תוכל להתנועע חולק עד שלל מרבה, רוצה לומר יבואו אנשי הארץ לחלק העד שהוא הבזה והשלל הרב אשר יהיה באני שיט וצי אדיר, ואפילו הפסחים שבישראל ילכו לשלול שלל ולבוז, והוא אומרו פסחים בזזו בז, ואמרו עד שלל הוא כמו עד ושלל ויחסר וי"ו, והוא כמו ראובן שמעון לוי (שמות א, ב), שמש ירח (חבקוק ג, יא).
פסוק כד:וזכר שכל כך יהיה השלל אשר יקחו שמה שלא יאמר שכן חליתי, רוצה לומר לא יאמר שכן אחד מכל ארץ ישראל לא אוכל ללכת שם לשלול ולבוז, כי כולם ילכו והחלש יאמר גבור אני ובעוש' ובשלל הזה לא יהיה להם עון ואשמה כי הוא שלל אויביהם, ועל זה אמר העם היושב בה נשוא עון כי אחרי שהאויבים היו באים עליהם היו יושבים על אדמתם הנה בשללם אותם לא יחשב להם לעון. ונכון לומר שאני שיט וצי אדיר הוא משל לאויבים אשר יבאו ובפרט למלחמת גוג ומגוג, ורש"י פירש ובל יאמר שכן חליתי לא יאמר שכן של ישראל חליתי בשביל האומה הזאת באתני רעה, כי עם ישראל היושב בה יהיה נשוא עון ובפ' שני דייני אמרו (כתובות קיא, א) היה ר' מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל א"י מכפרת לו שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון ורמז בזה שלמות הארץ לעתיד, והותרה בזה השאלה הד': ואין לתמוה מאשר באו לדברי' בפרשיות האלה פעם בלשון נכח ופעם בלשון נסתר כי כן דרך הנביאים בנבואותיהם, ואמנם המפרשים פירשו הפרשה הזאת כולה על חזקיהו ועל סנחריב בבואו על ירושלם ואין המשך הדברים מורה כן: