פסוק א:הנביא שב לגנות את החיזורים אחר מצרים: הוֹי, הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, לקבל סיוע צבאי ומדיני, עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ. הסוסים המצריים נחשבו כמובחרים. הם היו כעין מונופול של הממלכה המצרית. וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב מצרים כִּי רָב, וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד, וְלֹא שָׁעוּ, פנו עַל אל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ. עיסוקם הפוליטי הסיח את דעתם מלפנות אל ה' ולשמוע אל דברו.
פסוק ב:כנגד חכמתם ותחבולותיהם של אלו, מזהיר הנביא: וְגַם הוּא — קדוש ישראל, חָכָם, ולכן לא יוכלו להערים עליו ולעמוד כנגדו, וַיָּבֵא רָע, בכוחו להביא את הרעות שבהן איים, וְאֶת דְּבָרָיו, דברי אזהרותיו לֹא הֵסִיר. וְקָם, והוא יכול להסתער עַל בֵּית מְרֵעִים, וְעַל עֶזְרַת, עוזרי פֹּעֲלֵי אָוֶן, פושעים.
פסוק ג:וּמנגד מִצְרַיִם אינם אלא אָדָם וְלֹא אֵל, וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ. כוחותיהם ארציים ביותר. ואם רק ה' יַטֶּה, יושיט, או יפנה מהם את יָדוֹ — וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר, וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן, יאבדו. המצרים אינם די חזקים להחזיק את עצמם, כל שכן להוות משענת לאחרים.
פסוק ד:כִּי כֹה אָמַר ה' אֵלַי: כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה, ינהם הָאַרְיֵה, וְהַכְּפִיר, אריה צעיר וחזק יהמה עַל טַרְפּוֹ, אֲשֶׁר, ואם יִקָּרֵא, יוזעק עָלָיו מְלֹא, קיבוץ רֹעִים, להקים רעש גדול ממרחק בטוח כדי להבריחו — מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת, יפחד, וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה, יגיב, או: ייכנע — כֵּן יֵרֵד ה' צְבָאוֹת לִצְבֹּא, לחנות כנגד צבא אשור המאיים ולגונן עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ, ואין מוחה בעדו.
פסוק ה:ובדימוי אחר מעולם החי: כְּצִפֳּרִים עָפוֹת, המעופפות ומגוננות על קניהן, כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ, מדלג על מקומות אחדים, או: חונן וְהִמְלִיט, וממלט אחרים.
פסוק ו:כיוון שה' הוא המגונן ורק עליו אפשר להישען — שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה, על הדברים הרעים שהשתרשו בכם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק ז:כִּי, אכן בַּיּוֹם הַהוּא, שבו יתגלה ה' בכוחו, יִמְאָסוּן אִישׁ את אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם, שהם מעשי חֵטְא.
פסוק ח:ובאשר לפחדכם מאשור — המאמצים להיעזר במצרים לא ישנו דבר כי לבסוף — וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ, וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכֲלֶנּוּ. חרב שאיננה אנושית תכלה אותו. וְנָס לוֹ אשור מִפְּנֵי חֶרֶב הרודפת, וּבַחוּרָיו ייתפסו ולמַס עובד יִהְיוּ.
פסוק ט:וְסַלְעוֹ, תוקפו של אשור מִמָּגוֹר, מחמת האימה יַעֲבוֹר, ייעלם. וְחַתּוּ, יפחדו מִנֵּס, מפני דגל המלחמה שָׂרָיו, נְאֻם ה', אֲשֶׁר אוּר לוֹ, שהאש שלו בוערת בְּצִיּוֹן, וְתַנּוּר לוֹ במקום המקדש בִּירוּשָׁלִָם. בידו עצמתן של אש ולהבה, והוא שיגן על עירו ועל ביתו.
