פסוק א:הוי היורדים מצרים לעזרה וגומר עד (לב, א) הן לצדק ימלוך מלך. אמר כנגד ישראל אשר בשמרון, אם הייתם אתם דורשים את ה' אלהיכם, כמו שיעשו יושבי ירושלם, היה מציל אתכם מידי סנחריב, אבל בעבור ששמתם בטחונכם על מצרים לעזרה כשל עוזר ונפל עזור, וזהו אומרו הוי היורדים מצרים לעזרה שהם השבטים על סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד, כי היה למצרים רכב רב ופרשים עצומים, ולא שעו על קדוש רוצה לומר לא בקשו ולא התפללו אל הקדוש יתברך, שהיה משגיח בהם ובאבותיהם מימי קדם, ואת ה' שהוא היכול האמתי לא דרשו, והתוכחה הזאת היא מקושרת עם הקודמת למעלה, כי הנה זכרון הצלת ירושלם לא באה, כי אם לעשות לבני ישראל טענה על פשעם ועל חטאתם כמו שזכרתי, ולכן אמר (ב) וגם הוא חכם ויבא רע, רוצה לומר שמבני ישראל, מהם היו חושבים שהשם יתברך לא היה יודע ומשיג הדברים התחתונים, ומהם היו אומרים שאף על פי שידעם, הנה לא יביא את הרע לפי שאין רע יורד מן השמים. ואין דרכו להרע לשום אדם, ואמר הנביא שטענותיהם משלי אפר, כי הנה השם יתברך חכם ויודע הדברים כולם עליונים ותחתונים, וגם הוא פועל הרעות והטובות מהצ' שהם כולם משפט וזה ויבא רע, והנה הביא ראיה על שהוא חכם, מאשר היה מיעד על הדברים שיקרו ויבאו, ומהם איש לא נעדר, וזהו אומרו ואת דבריו לא הסיר, ואמנם מה שאמר ויבא רע ביאר שאין זה עול בחוקו, לפי שהוא כפי הכנת המקבל, וזהו אומרו וקם על בית מרעים שהיא ארץ השבטים שיתנם ביד מלך אשור, והוא על דרך מה שאמר הנביא נחום (א, ב) אל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו, ורש"י פירש על מלך ישראל ואת דבריו לא הסיר, אשר אמר (דברים כח, סח) והשיבך ה' מצרים באניות מדה כנגד מדה שאמרתי לך לא תשוב בדרך הזה עוד, ואתה הלכת מדעתך, סופך ללכת בגלות על כרחך, וזכר מסכלותכם שדרשו עזר מצרים ולא דרשו עזר השם, (ג) בהיות מצרים אדם ולא אל נגזר מאדמה ומוכן למקרים, והראב"ע פירש ולא אל שלא היה במצרים כח להחריב את מחנה אשור, כאשר היה למלאך שהכם, כי המלאך יקרא אל ואלקים, כמו (שופטים יג, כב) מות נמות כי אלקים ראינו ונכון הוא:
פסוק א:וסוסיהם בשר ולא רוח ויחלוש כחם, וה' יטה ידו עליהם וכשל עוזר שהוא מצרים, ונפל עזור שהוא שמרון, ויחדיו כולם יכליון, וכן היה שסנחריב החריב את שמרון ואת מצרים, ולא היה כן לירושלם, כי עם היות סנחריב ומחנהו בא בזדון גדול, הנה כאשר בא עליהם חרון ה' לא עצרו כח, (ד) וזהו אומרו כי כה אמר ה' אלי כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים וגומר, רוצה לומר כמו שהאריה והכפיר כאשר יצעק על הטרף אשר יטרוף, עם היות שאספו עליו קבוץ רועים ויתנו עליו מקולם, הנה הוא מקולם לא יחת, ומהמונם לא יענה. כן יהיה השם יתברך שירד לצבוא על הר ציון ועל גבעתה של ירושלם לטרוף טרף מלך אשור ועמו, ואין מי שימחה בידו, ומלת יקרא לשון זמון כמו כי הקרה ה' אלקיך לפני.
פסוק ה:ועוד זכר המשל ודמוי להצלת ירושלם, באומרו שכמו הצפרים המעופפות שילכו מהלך גדול בזמן מועט וימלטו מן הפח, כן יגן ה' צבאות על ירושלם בעת אחת, גנון והציל שיציל אותם מיד סנחריב, פסוח והמליט, רוצה לומר שירחם עליהם וימלט אותם.
פסוק ו:ולכן אמר הנביא כנגד בני יהודה שובו לאשר העמיקו סרה למרוד בו בני ישראל אחיכם, ואתם לא תעשו כן.
פסוק ז:אבל ביום ההוא ימאסון איש אל אלילי כספו ואת אלהי זהבו, רוצה לומר שיעזבו הע"ז שהיה ביניהם, אשר עשו להם ידיכם חטא, רוצה לומר עצמיכם עשו לכם חטא גדול במעשה הפסילים, כי במקום אשר הושמו הידים באדם לעוזרו, הם עשו לכם חטא ורעה גדולה כזאת, וזכר שראוי היה שימאסו בני יהודה כל האלילים ויבטחו בה', (ח) לפי שיפול אשור בחרב לא איש הוא המלאך שהרג אותם, וחרב לא אדם כי אם חרב אלהי תאכלנו, וגם המלך סנחריב ינוס משם, ועליו אמר ונס לו מפני חרב ובחוריו למס יהיו, (ט) וסלעו ממגור יעבור רוצה לומר סנחריב שהוא סלע אשור ותוקפו, יעבור וינוס מקרב מחנהו מפחד חרב המלאך, וכן וחתו מנס שריו, רוצה לומר כי קצת שריו הנמלטים מהמגפה, יחתו מחמת הנס והפלא ההוא אשר יעשה בלילה אחת על ידי מלאך השם, והנה היה כל זה במצות השם יתברך וגזרתו, והוא אומרו נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם, רוצה לומר שאורו בירושלם כאדם היושב במקום אחד בדירת קבע ששם תנורו ואשו, כן היה השם יתברך דירתו בירושלם ותנורו ואשו לו שם, ולכן בבא עליו סנחריב התעורר להוציאו משם ולגרשו מדירתו, ולדעת יונתן אשר אור לו בציון אורה ושכינה להאיר לישראל ותנור לו בירושלם להרוג ולשרוף באש את מחנה אשור, ואפשר לפרש שובו לאשר העמיקו כנגד בני ישראל, וענינו שובו בני ישראל לאשר העמיקתם מחשבות לסור ממנו, וסרתם מעליו עתה שובו אליו מאשר עשו ידיכם את חטא האלילים, כי אם תשובו אליו יפול אשור בחרב לא איש, וחרב לא אדם תאכלנו, והיה נס סנחריב מפני חרב, והיו בחוריו למס, וסלעו ממגור יעבור, וחתו מנס שריו, לפי שהקדוש ברוך הוא אור לו בציון ותנור לו, בירושלם לשרוף אותו ומחנהו והותרה השאלה הששית.
