א ה֣וֹי הַיֹּרְדִ֤ים מִצְרַ֙יִם֙ לְעֶזְרָ֔ה עַל־סוּסִ֖ים יִשָּׁעֵ֑נוּ וַיִּבְטְח֨וּ עַל־רֶ֜כֶב כִּ֣י רָ֗ב וְעַ֤ל פָּֽרָשִׁים֙ כִּֽי־עָצְמ֣וּ מְאֹ֔ד וְלֹ֤א שָׁעוּ֙ עַל־קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃ ב וְגַם־ה֤וּא חָכָם֙ וַיָּ֣בֵא רָ֔ע וְאֶת־דְּבָרָ֖יו לֹ֣א הֵסִ֑יר וְקָם֙ עַל־בֵּ֣ית מְרֵעִ֔ים וְעַל־עֶזְרַ֖ת פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃ ג וּמִצְרַ֤יִם אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וְסוּסֵיהֶ֥ם בָּשָׂ֖ר וְלֹא־ר֑וּחַ וַֽיהוָ֞ה יַטֶּ֣ה יָד֗וֹ וְכָשַׁ֤ל עוֹזֵר֙ וְנָפַ֣ל עָזֻ֔ר וְיַחְדָּ֖ו כֻּלָּ֥ם יִכְלָיֽוּן׃ ד כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְהוָ֣ה ׀ אֵלַ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֶהְגֶּה֩ הָאַרְיֵ֨ה וְהַכְּפִ֜יר עַל־טַרְפּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר יִקָּרֵ֤א עָלָיו֙ מְלֹ֣א רֹעִ֔ים מִקּוֹלָם֙ לֹ֣א יֵחָ֔ת וּמֵֽהֲמוֹנָ֖ם לֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה כֵּ֗ן יֵרֵד֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לִצְבֹּ֥א עַל־הַר־צִיּ֖וֹן וְעַל־גִּבְעָתָֽהּ׃ ה כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּסֹ֥חַ וְהִמְלִֽיט׃ ו שׁ֗וּבוּ לַאֲשֶׁ֛ר הֶעְמִ֥יקוּ סָרָ֖ה בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ז כִּ֚י בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִמְאָס֗וּן אִ֚ישׁ אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וֶאֱלִילֵ֖י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָכֶ֛ם יְדֵיכֶ֖ם חֵֽטְא׃ ח וְנָפַ֤ל אַשּׁוּר֙ בְּחֶ֣רֶב לֹא־אִ֔ישׁ וְחֶ֥רֶב לֹֽא־אָדָ֖ם תֹּֽאכֲלֶ֑נּוּ וְנָ֥ס לוֹ֙ מִפְּנֵי־חֶ֔רֶב וּבַחוּרָ֖יו לָמַ֥ס יִהְיֽוּ׃ ט וְסַלְעוֹ֙ מִמָּג֣וֹר יַֽעֲב֔וֹר וְחַתּ֥וּ מִנֵּ֖ס שָׂרָ֑יו נְאֻם־יְהוָ֗ה אֲשֶׁר־א֥וּר לוֹ֙ בְּצִיּ֔וֹן וְתַנּ֥וּר ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
הוי. ועל סוסים ישענו, על סוסי מצרים:
פסוק א:
ולא שעו על קדוש ישראל. ולא בטחו, וכן ישעה האדם על עושהו:
פסוק ב:
וגם הוא חכם. וגם האל חכם ויודע מחשבותם כי לא דרשו אל ה' וירדו אל מצרים לעזרה בעבור כי דעתם ומחשבותם כי לא ייטיב ה' ולא ירע, ולכן לפי מחשבתם הביא עליהם רע להראותם כי ייטיב וירע ולא תועיל להם מה שחשבו להעזר במצרים:
פסוק ב:
ואת דבריו לא הסיר. מה שנבאו הנביאים בשמו לא הסיר אותם הדברים אלא הקים אותם למען ידעו כי האל משגיח בעניני בני אדם ומדבר עם הנביאים ושולח אותם להוכיח בני אדם, ובראותם שיבא עליהם הרע שדברו להם הנביאים בשם ה' ידעו כי רואה אותם:
פסוק ב:
וקם על בית מרעים. אלו ישראל:
פסוק ב:
ועל עזרת פועלי און. אלו מצרים:
פסוק ג:
ומצרים אדם ולא אל. אין בידם לעזור אם לא ירצה האל כי אין בידו הטוב או הרע שיבא לו כי האדם אומר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה:
פסוק ג:
וסוסיהם. גם כן שהיו בוטחים בהם ישראל בשר ולא רוח, ופי' ולא מלאך ושקר הסוס לתשועה ואיך יעזרום מצרים והם לא יעזרו לעצמם כי ה' יטילהו עליהם:
פסוק ג:
וכשל עוזר. מצרים:
פסוק ג:
ונפול עזור. ישראל:
פסוק ג:
ויחדו. הוא מלך אשור ושבט אפו ומטה זעמו כי גם בזו נשבה מלך אשור ובאותו השבי והבזה בא ירושלם כשחנה עליהם, ועל זה נאמר יגיע מצרים וסחר כוש וגו', וי"ת ולא אל ולא רוח:
פסוק ד:
כי כה אמר ה'. הנה אשור ומצרים יכליון באשר לא ידעוני והנה תדעו כי יריע השם לאשר ירצה, וכן יטיב לאשר ירצה והם יושבי ירושלם, כי מלך אשור שהשחית את ישראל ויהודה ומצרים ובא להשחית ירושלם ולא יהיה כח בידו לפי שלא ירצה האל:
פסוק ד:
כי כה אמר ה' אלי. אמר הנביא כי כן אמר לו האל כי יבא האל על המחנה ההוא כמו הארי על טרפו ויהגה כמו ישאג:
פסוק ד:
אשר יקרא כתרגומו דמזדמן:
פסוק ד:
מלא רעים. אסיפת רועים, כמו קראו אחריך מלא, והדומים לו, ענין אסיפה וקבוץ ולשאג האריה יבאו הרועים מפה ומפה להציל הטרף מידו אם יוכלו, והוא האריה מקול הרועים לא יחת ולא יעזוב בעבורם טרפו:
פסוק ד:
ומהמונם לא יענה. פי' לא יכנע, כמו לענות מפני, והדומים לו:
פסוק ד:
כן ירד ה' צבאות. על המחנה שבא לצבא על הר ציון ועל גבעתה, וציון הוא לשון נקבה, כמו ציון היא דורש אין לה, או פירוש לצבא כי האל ירד עליה לצבא צבא כנגד צבא מחנה אשור:
פסוק ה:
כצפרים עפות. לשון נקבה, כמו כל צפור טהורה, וכתב אאז"ל המשיל מלאך ה' אשר הכה מחנה אשור לאריה בגבורתו ולצפרים עפות למהירותו:
פסוק ה:
והציל. מקור החירק הה"א, וכן והמליט, וכמו כן למען הרגיע את הארץ, והדומים לו כתבו בספר מכלל:
פסוק ו:
שובו. אומר כאשר העמיקו לעשות סרה שובו, והם בני ישראל שהרשיעו לעשות שובו מדרככם הרעים שובו טרם בא היום שתשובו על כל פנים כאשר תראו המעשה הגדול שיעשה האל במחנה אשור ויותר יהיה לכם גמול טוב אם תשובו קודם לכן ותאמינו לדברי הנביא:
פסוק ז:
כי ביום ההוא. שיכה האל מחנה אשור ויראו כי לא בחרב איש יפול ידעו כי יד ה' עשתה זאת וימאסו כל איש אלילי כספו וידעו כי הבל המה וה' הוא האלהים ואין עוד, והאלילים שעשו לכם ידיכם תכירו שהוא חטא ושגיאה גדולה שעלתה בדעתיכם כי הם לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה ולא הצילו המחזיקים בהם שהרי נתפשו כל ערי יהודה ונצלה ירושלם לפי שהחזיקו בה' והתפללו לפניו שיושיעם מיד מלך אשור:
פסוק ח:
ונפל. כי המלאך לא איש ולא אדם:
פסוק ח:
ונס לו מפני חרב. פי' ונס לו מלך אשור כמפני חרב כאלו שולפי חרב ירדפו אחריו כשיראה המגפה הגדולה במחנהו ינוס לו:
פסוק ח:
ובחוריו. המעט הנותרים, למס יהיו, שימס לבבם מפני פחדם:
פסוק ט:
וסלעו. ואל סלעו ומגדלו החזק יעבור כי לא יבטח בעצמו עד היותו שם מרוב פחד, ויש מפרשים אפילו סלעו יעבור מרוב פחד ויברח לו יותר רחוק, והראשון נכון, וי"ת ושלטנוהי מן קדם דחלא יעדון:
פסוק ט:
וחתו מנס שריו. כמו מנס שיפחד אדם ויחת כשיראה נס החיילות כן יחתו שריו השרידים מהמגפה אשר יראו:
פסוק ט:
אשר אור לו. זה האור וזה התנור יש לו בירושלם שישרפם, וי"מ אשר אור לו בציון ותנור על המזבח שהוא בבית המקדש, כלומר לכבוד מזבחו ומקדשו יהיה זה: