משל הציפור לעומת משל הארי
כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־ יְהוָ֣ה ׀ אֵלַ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֶהְגֶּה֩ הָאַרְיֵ֨ה וְהַכְּפִ֜יר עַל־ טַרְפּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר יִקָּרֵ֤א עָלָיו֙ מְלֹ֣א רֹעִ֔ים מִקּוֹלָם֙ לֹ֣א יֵחָ֔ת וּמֵֽהֲמוֹנָ֖ם לֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה כֵּ֗ן יֵרֵד֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לִצְבֹּ֥א עַל־ הַר־ צִיּ֖וֹן וְעַל־ גִּבְעָתָֽהּ׃
כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן יְ-הוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּסֹ֥חַ וְהִמְלִֽיט׃
(ישעיה לא ד-ה)
המשל לארי אינו רצוי כל כך לנביא, מפני שלארי יש שמחה בטרפו, והטירוף(=ציד) היא אצלו התכלית. מה שאין כן אצל הקב"ה אשר אינו שמח כביכול בשעה שמכלה בריותיו, וכאומרם ז"ל: "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"(מגילה י:) לזאת מוסיף הנביא המשל ציפורים עפות המגינות על עצמן ומכות בכנפיהן, שאין הכאה זו אצלן שמחה, ולא תכלית, אלא ההגנה היא התכלית. וכן התכלית בכליון חיל אשור אצל ה' היא בעיקר ההגנה על ירושלים – "כֵּ֗ן יָגֵ֛ן יְ-הוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם".
ונראה לומר שיש קשר חיצוני המקרב שני המשלים, שהארי 'הוגה' על טרפו, כלשון הנביא בפרקנו, וגם הציפור, היונה החלשה העפה ומגינה על עצמה 'הוגה' בעת צערה, כמו שיכתוב בפרק ל"ח(ישעיה לח יד).