א ה֣וֹי הַיֹּרְדִ֤ים מִצְרַ֙יִם֙ לְעֶזְרָ֔ה עַל־סוּסִ֖ים יִשָּׁעֵ֑נוּ וַיִּבְטְח֨וּ עַל־רֶ֜כֶב כִּ֣י רָ֗ב וְעַ֤ל פָּֽרָשִׁים֙ כִּֽי־עָצְמ֣וּ מְאֹ֔ד וְלֹ֤א שָׁעוּ֙ עַל־קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃ ב וְגַם־ה֤וּא חָכָם֙ וַיָּ֣בֵא רָ֔ע וְאֶת־דְּבָרָ֖יו לֹ֣א הֵסִ֑יר וְקָם֙ עַל־בֵּ֣ית מְרֵעִ֔ים וְעַל־עֶזְרַ֖ת פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃ ג וּמִצְרַ֤יִם אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וְסוּסֵיהֶ֥ם בָּשָׂ֖ר וְלֹא־ר֑וּחַ וַֽיהוָ֞ה יַטֶּ֣ה יָד֗וֹ וְכָשַׁ֤ל עוֹזֵר֙ וְנָפַ֣ל עָזֻ֔ר וְיַחְדָּ֖ו כֻּלָּ֥ם יִכְלָיֽוּן׃ ד כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְהוָ֣ה ׀ אֵלַ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֶהְגֶּה֩ הָאַרְיֵ֨ה וְהַכְּפִ֜יר עַל־טַרְפּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר יִקָּרֵ֤א עָלָיו֙ מְלֹ֣א רֹעִ֔ים מִקּוֹלָם֙ לֹ֣א יֵחָ֔ת וּמֵֽהֲמוֹנָ֖ם לֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה כֵּ֗ן יֵרֵד֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לִצְבֹּ֥א עַל־הַר־צִיּ֖וֹן וְעַל־גִּבְעָתָֽהּ׃ ה כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּסֹ֥חַ וְהִמְלִֽיט׃ ו שׁ֗וּבוּ לַאֲשֶׁ֛ר הֶעְמִ֥יקוּ סָרָ֖ה בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ז כִּ֚י בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִמְאָס֗וּן אִ֚ישׁ אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וֶאֱלִילֵ֖י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָכֶ֛ם יְדֵיכֶ֖ם חֵֽטְא׃ ח וְנָפַ֤ל אַשּׁוּר֙ בְּחֶ֣רֶב לֹא־אִ֔ישׁ וְחֶ֥רֶב לֹֽא־אָדָ֖ם תֹּֽאכֲלֶ֑נּוּ וְנָ֥ס לוֹ֙ מִפְּנֵי־חֶ֔רֶב וּבַחוּרָ֖יו לָמַ֥ס יִהְיֽוּ׃ ט וְסַלְעוֹ֙ מִמָּג֣וֹר יַֽעֲב֔וֹר וְחַתּ֥וּ מִנֵּ֖ס שָׂרָ֑יו נְאֻם־יְהוָ֗ה אֲשֶׁר־א֥וּר לוֹ֙ בְּצִיּ֔וֹן וְתַנּ֥וּר ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הוי. כמו אוי, ליורדים מצרים שלא ראו זאת התשועה והלכו להנצל, ושם ימותו:
פסוק א:
ולא שעו. שלא הרפו עצמם לבטוח בשם, מגזרת שעו מני (ישעיהו כ"ב ד'), והאומר כי שעו חסר נו"ן איננו נכון:
פסוק ב:
וגם. גם השם ידע מחשבותם והביא רע עליהם:
פסוק ב:
ואת דברו לא הסיר. לא בטל:
פסוק ג:
ומצרים. ולא רוח. מלאך כמו יי אלהים שלחני ורוחו (ישעיהו מ"ח ט"ז):
פסוק ג:
ידו. מכתו:
פסוק ג:
ויחדו. מצרים והבורחים אליהם, והטעם כי מלך אשור השחית מצרים בבואו אל ירושלם:
פסוק ג:
יכליון. שלם כמו יחסיון (תהלים ל"ו ח'):
פסוק ד:
כי. יהגה, כטעם ישאג:
פסוק ד:
אשר יקרא. זה אל זה להתחבר להלחם עם האריה:
פסוק ד:
מלא. כלם, שלא יחסר רועה שלא יבא:
פסוק ד:
ומהמונם לא יענה. מגזרת עני (דברים כ"ד י"ב) גם לענות (שמות י' ג'), וכמוהו זמיר עריצים יענה (ישעיהו כ"ה ה'):
פסוק ד:
ירד. רמז למלאך:
פסוק ה:
כצפרים. מלת צפרים נקבה, ואם היא במ"ם כפילגשים לעולם לשון נקבה, על כן עפות:
פסוק ה:
עפות. שם תואר בפועל כמו רצות ושבות (יחזקאל א' י"ד):
פסוק ה:
יגן. יסתיר מגזרת מגן (בראשית ט"ו א'), והטעם על בני הצפרים שיגנו עליהם ויצילום:
פסוק ה:
והציל. שם הפועל אף על פי שהוא בחירק:
פסוק ה:
פסוח. מגזרת ופסח יי על הפתח (שמות י"ב כ"ג):
פסוק ו:
שובו. אלה דברי הנביא שובו לשם אתם בני ישראל שהעמקתם לו סרה, מגזרת סורר (דברים כ"א י"ח):
פסוק ז:
כי. ידיכם, רמז לעושים:
פסוק ז:
וטעם חטא. שאין חטא למעלה ממנו:
פסוק ח:
ונפל. בחרב לא איש רק ביד המלאך וחרבו השלופה, ואם הוא כדרך משל להבין השומעים:
פסוק ח:
ובחוריו. הנמלטים ילקחו בדרך:
פסוק ט:
וסלעו וגו'. יעבור סלעו הוא גבול מלכותו, מרוב פחדו, וזה טעם ממגור, והטעם כי יברח ולא ישען על סלעו, [וחתו] מכל נס שיראו שריו הנמלטים או הנשארים בארצו:
פסוק ט:
אור ותנור. רמז למזבח, או דרך משל כאשר הזכיר למעלה ולהב אש אוכלה: