פסוק א:הוי. כמו אוי, ליורדים מצרים שלא ראו זאת התשועה והלכו להנצל, ושם ימותו:
פסוק א:ולא שעו. שלא הרפו עצמם לבטוח בשם, מגזרת שעו מני (ישעיהו כ"ב ד'), והאומר כי שעו חסר נו"ן איננו נכון:
פסוק ב:וגם. גם השם ידע מחשבותם והביא רע עליהם:
פסוק ב:ואת דברו לא הסיר. לא בטל:
פסוק ג:ומצרים. ולא רוח. מלאך כמו יי אלהים שלחני ורוחו (ישעיהו מ"ח ט"ז):
פסוק ג:ויחדו. מצרים והבורחים אליהם, והטעם כי מלך אשור השחית מצרים בבואו אל ירושלם:
פסוק ג:יכליון. שלם כמו יחסיון (תהלים ל"ו ח'):
פסוק ד:כי. יהגה, כטעם ישאג:
פסוק ד:אשר יקרא. זה אל זה להתחבר להלחם עם האריה:
פסוק ד:מלא. כלם, שלא יחסר רועה שלא יבא:
פסוק ד:ומהמונם לא יענה. מגזרת עני (דברים כ"ד י"ב) גם לענות (שמות י' ג'), וכמוהו זמיר עריצים יענה (ישעיהו כ"ה ה'):
פסוק ה:כצפרים. מלת צפרים נקבה, ואם היא במ"ם כפילגשים לעולם לשון נקבה, על כן עפות:
פסוק ה:עפות. שם תואר בפועל כמו רצות ושבות (יחזקאל א' י"ד):
פסוק ה:יגן. יסתיר מגזרת מגן (בראשית ט"ו א'), והטעם על בני הצפרים שיגנו עליהם ויצילום:
פסוק ה:והציל. שם הפועל אף על פי שהוא בחירק:
פסוק ה:פסוח. מגזרת ופסח יי על הפתח (שמות י"ב כ"ג):
פסוק ו:שובו. אלה דברי הנביא שובו לשם אתם בני ישראל שהעמקתם לו סרה, מגזרת סורר (דברים כ"א י"ח):
פסוק ז:כי. ידיכם, רמז לעושים:
פסוק ז:וטעם חטא. שאין חטא למעלה ממנו:
פסוק ח:ונפל. בחרב לא איש רק ביד המלאך וחרבו השלופה, ואם הוא כדרך משל להבין השומעים:
פסוק ח:ובחוריו. הנמלטים ילקחו בדרך:
פסוק ט:וסלעו וגו'. יעבור סלעו הוא גבול מלכותו, מרוב פחדו, וזה טעם ממגור, והטעם כי יברח ולא ישען על סלעו, [וחתו] מכל נס שיראו שריו הנמלטים או הנשארים בארצו:
פסוק ט:אור ותנור. רמז למזבח, או דרך משל כאשר הזכיר למעלה ולהב אש אוכלה: