פסוק א:הנה ה׳ בוקק וכו׳. יריק את א״י מיושביה כי יגלו ממנה:
פסוק א:ובולקה. גוזר אותה מן הישוב:
פסוק א:ועוה פניה. יעות ויעקר חשובי הארץ:
פסוק א:והפיץ. יפיצם ע״פ הארץ:
פסוק ב:כעם ככהן וכו׳. המשחיתים את הארץ לא ישאו פני גדול אלא כולם יהיו שוין בגזרה כקטן כגדול:
פסוק ב:כקונה כמוכר. בזמן שהעם יושב בטח על נחלתו הקונה שמח והמוכר עצב בעת ימכר מה מאחוזתו אבל בעת ילכו בגולה לא ישמח הקונה והמוכר לא יתאבל על המכירה:
פסוק ב:כמלוה כלוה. דרך המלוה למשול בלוה כמ״ש עבד לוה לאיש מלוה (משלי כ״ב:ז׳) אבל כיון שהשבאי יקח הכל כאלו אין לזה על זה כלום כי הלוה אין לו מה לשלם ולא הפסיד למלוה כי אם היה נשאר בידו היה השבאי נוטל ממנו:
פסוק ב:כנשה. הוא הלוה בדבר זולת הכסף:
פסוק ב:כאשר נשא בו. הוא המלוה את הלוה:
פסוק ג:הבוק תבוק וכו׳. ר״ל בוודאי כן יהיה כי ה׳ דבר וכו׳ ומי יפר דברו:
פסוק ד:אבלה נבלה. נשחתה ונכמשה הארץ:
פסוק ד:אומללה נבלה. נכרתה ונכמשה ארץ ישראל שהוא העיקר למקומות המיושבות:
פסוק ד:אמללו. נכרתו גדולי עם הארץ:
פסוק ה:והארץ חנפה. ר״ל כמו המחניף בשפתיו ולבו בל עמו כן הארץ עושה עשב ואינה עושה קמה מראה קמה ואין חטים בקשיה:
פסוק ה:תחת יושביה. בעבור עון יושביה:
פסוק ה:כי עברו תורות. עברו תורה שבכתב ותורה שבע״פ:
פסוק ה:חלפו חוק. עברו להלן מחוק התורה ולא קיימוה:
פסוק ה:ברית עולם. היא התורה שקבלו בברית לקיימה עד עולם וכפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה:
פסוק ו:על כן אלה. בעבור האלה אשר היתה לשוא לכן כלתה הארץ ושממו יושביה:
פסוק ו:על כן. בעבור עון האלה נשרפו יושבי הארץ ונשאר מהם מעט אנשים:
פסוק ז:אבל תירוש. נשחתו ענבי היין כי אין זומר ועודר:
פסוק ז:אומללה גפן. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ז:נאנחו כל שמחי לב. אף הרגילים בשמחה יאנחו כי נאבד היין המשמח את הלב כמו שכתוב ויין ישמח לבב אנוש (תהילים ק״ד:ט״ו):
פסוק ח:שבת משוש תופים. בטלה השמחה ששמחו בקול תופים:
פסוק ח:שאון עליזים. המיית השמחים:
פסוק ט:בשיר וכו׳. לא ישתו לשמחת משתה ששותים בשיר אלא השכר יהיה מר להשותים כי ישתוהו להפג האבל והצער:
פסוק י:נשברה קרית תוהו. כל עיר תהיה שבורה וקראה קרית תוהו ע״ש סופה כשתהיה נשברת תהיה תוהו וכן אפיתי על גחליו לחם (לקמן מד) שקוראהו לחם ע״ש סופו:
פסוק י:סוגר כל בית מבוא. הבתים יהיו נתוצים ואין מי יבוא בהם כאלו סוגר הבית מבלי תת בא בו:
פסוק יא:צוחה על היין. יצעקו וילינו בחוצות על היין שחסר מהם ולזה חשכה כל שמחה כי היין ישמח לבב ואין להם במה ישמח (ולפי שהשמחה קרויה אור לזה אמר בהעדרה ענין חושך):
פסוק יא:גלה משוש הארץ. השמחה הלכה מהם:
פסוק יב:נשאר בעיר שמה. ר״ל המשוש הלך ונשארה השמה:
פסוק יב:ושאיה. ובעבור השאיה יוכת שער כל עיר כי כן דרך עיר שוממה ששערים כתותים ונתוצים כי אין מי משגיח בתקנתם:
פסוק יג:כי כה יהיה. כי כן יהיה מספר הנשארים בין הנשארים בא״י בין הנשארים בגולה בתוך העמים:
פסוק יג:כנוקף זית. חוזר לתחילת המקרא לומר מספר הנשארים יהיו ככורת פרי אילן זית אשר מעט ישאיר אחריו וכמספר העוללות הנשארים בגפנים כאשר כלה הבציר והמה המעט וכן מעטים יהיו הנשארים מבני ישראל:
פסוק יד:המה ישאו קולם. המה יזכו לגאולה וישאו קולם ברנה:
פסוק יד:בגאון ה׳. בעבור גאון ה׳ יצהלו בקול יותר ממה שצהלו בקול שמחה על הים כאשר שקעו מצרים בעומק הים:
פסוק טו:על כן. הואיל ומובטחים הם על הגאולה לכן אותם הנסתרים בבקיעי הארץ מפחד האויב כבדו את ה׳:
פסוק טו:באיי הים. מלת כבדו משמשת בשתים לומר אותם שגלו לאיי הים כבדו את שם ה׳ וכו׳:
פסוק טז:מכנף הארץ זמירות שמענו. ר״ל אני וחברי הנביאים שמענו בנבואה אשר בעת הגאולה תהיה כריתה והשחתה מקצה הארץ עד קצהו ואחריה יהיה ההדר לכל צדיק וצדיק:
פסוק טז:ואומר. כשמעי הדבר הזה אמרתי הסוד האמור לי מביא רזון לי ואוי לי על השמועה כי הבוגדים יבגדו בישראל וירעו להם:
פסוק טז:ובגד בוגדים בגדו. ר״ל קבוצת בוגדים אשר יבגדו בהבוגדים ההם יבגדו גם המה בישראל ר״ל יהיה תגר ומלחמה בין העכו״ם וכולם יבגדו בישראל:
פסוק יז:פחד וכו׳. ר״ל צרות משונות ותכופות:
פסוק יז:עליך. יבואו עליך ישראל יושב הארץ ההיא:
פסוק יח:והיה הנס. מי שיברח ממקומו מקול הפחד יפול וכו׳ ר״ל מי שינצל מצרה אחד יפול באחרת:
פסוק יח:כי ארבות. אמר במשל כאלו נפתחו חלוני שמים ויורדים דרך בם צרות מרובות:
פסוק יח:וירעשו וכו׳. ר״ל אף החזקים ירעדו מפחד הצרות המרובות:
פסוק יט:רעה וכו׳. כאומר אבל סוף הדבר תהפך הצרה על העכו״ם והארץ תשבר ותפרך לפרורים ותהיה נוטה ליפול והוא משל על מרבית הצרות וכפל הדבר לחזק:
פסוק כ:נוע וכו׳. הארץ תתנועע כשכור המתנעע ולא יוכל לעמוד ביושר מבלי הנעה:
פסוק כ:והתנודדה. תהיה נדה ונעה כסוכת שומר קשואין הנדה ברוח:
פסוק כ:וכבד עליה פשעה. הפשע אשר פשעו בישראל להיצר להם יכבד על הארץ ותפול למטה ולא תוכל לקום עוד רצה לומר העון הזה יקטרג:
פסוק כב:ואספו וכו׳. יהיו מאוספים לקבל תשלומים כדרך שמאספין בלילה את כל האסירים אל בור בית הסוהר וסוגרין אותם במסגר עד הבוקר שיוצאין איש איש לעבודתו ר״ל האסיפה שיתאספו יחד על ה׳ ועל משיחו האסיפה ההיא תהיה לרעתם כאסיפת האסירים:
פסוק כב:ומרוב ימים יפקדו. אז יפקד עליהם פורעניות על העונות שעשו מימים רבים:
פסוק כג:וחפרה הלבנה. אל מול העכו״ם תחפור הלבנה והחמה רצה לומר יחשך מאורם בעיני העכו״ם לפי רוב הצרות הבאות עליהם וכן נאמר במפלת בבל כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם (לעיל יג):
פסוק כג:כי מלך וכו׳. ר״ל כאשר תגלה מלכותו בעשות נקם באנשי גוג:
פסוק כג:ונגד זקניו כבוד. ולנגד זקני עמו יהיה לכבוד ולתפארת מה שהשכילו לדעת מאז שה׳ הוא האלהים:
