פרשנים על הפרק
📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל23 פסוקים📜
רש"ירש״י41 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא50 פסוקים📜
רד"קרד"ק48 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל20 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי11 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר75 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר55 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי5 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם25 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם23 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ23 פסוקיםמאמרים על הפרק
אברבנאל
אברבנאל
פסוק א:
הנבואה העשרים תחילתה (כד, א) הנה ה' בוקק הארץ וגומר, עד (כח, א) הוי עטרת גאות שכורי אפרים, ויש בה חמשה עשר פרשיות. האחת, (כד, א) הנה ה' בוקק הארץ, השנית, (כד, טז) מכנף הארץ זמירות שמענו, השלישית, (כד, כא) והיה ביום ההוא יפקוד ה' וגומר, הרביעית, (כה, א) ה' אלהי אתה ארוממך, החמישית, (כה, ו) ועשה ה' צבאות לכל העמים, השישית, (כה, ט) ואמר ביום ההוא, השביעית, (כו, א) ביום ההוא יושר השיר הזה, השמינית, (כו, יא) ה' רמה ידך, התשיעית, (כו, טז) ה' בצר פקדוך, העשירית, (כו, כ) לך עמי בוא בחדריך, האחת עשר, (כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה, השנים עשר, (כז, ב) ביום ההוא כרם חמד ענו לה, השלשה עשר, (כז, ז) הכמכת מכהו הכהו, הי"ד, (כז, יב) היה ביום ההוא יחבוט ה', הט"ו (כז, יג) והיה ביום יתקע בשופר גדול, והנה ראיתי להעיר בנבואה הזאת ששת השאלות:
פסוק א:
השאלה הראשונה אם היתה פרשת הנה ה' בוקק הארץ וגומר על גלות עשרת השבטים כדברי המפרשים או לא, ואם נאמר שהוא כן שעליו נאמרה, יקשה אומרו (כד, ד) אבלה נבלה הארץ אומללה נבלה תבל, ואיך יקרא תבל וכללות הארץ את שמרון ובנותיה, ויקשה עוד אומרו בסוף הפרשה (כד, יג) כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים והנה ישראל הוא עם אחד ואיך יאמר עליו עמים, גם כן מה שאמר (כד, טו) על כן באורים כבדו ה' באיי הים אי אפשר לנו לפרשו על השבטים, כי הם לא היו באיי הים, וזה כולו מה שיורה שהפרשה ההיא אי אפשר שתפורש על השבטים, ומשבח אני את מפרשי הנוצרים שפירשו הפרשה הזאת לעתיד לבא.
פסוק א:
השאלה השנית באומרו בפרשה השנית (כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון וגומר, כי הנה הבושה והכלמה אי אפשר שתפול על החמה והלבנה כי הם בלתי בעלי חומר, ולכן לא יאמר בהם הגנות והחטא, ולא יפול עליהם בושה וכלימה, כי הם מהללים לקונם בשפה ברורה ובנעימה קדושה.
פסוק א:
השאלה השלישית באומרו (כה, ו) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים, כי הנה משתה שמנים הוא משתה טוב ומשתה שמרים הוא משתה רע, ואיך יקבץ הטוב והרע יחד, ולא תחוש לדברי מי שפירש שמשתה שמנים הוא ג"כ רע, למה שהדברים השמנים הם נמאסים ורעים לשתיה, כי הנה משתה נאמר על המאכל כמו שאמר באחשורוש (אסתר א, ג) עשה משתה לכל שריו ועבדיו, גם מה שפירשו אחרים שיתן השם לפניהם בראשונה משתה שמנים שהוא דבר טוב, ואחר כך מרה תהיה באחרונה כי ישתו בסוף משתה שמרים שהוא הסם הממית, הוא דבר שאין לו שחר.
פסוק א:
השאלה הרביעית באומרו (כה, ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, ואיך יהיה זה שבזמן הגאולה יבלע המות ולא ימותו עוד, כי הנה הכתוב אומר (ישעיה סה, כ) כי הנער בן מאה שנה ימות והמות אין להמלט ממנה בשום זמן, ומה שפירשו זה על ההריגה והמות המקרית הנה פשט הכתוב לא יסבלהו.
פסוק א:
השאלה החמשית באמרו (כו, יד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, ומיד אמר סותר אליו (כו, יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון וגומר, ואין ראוי שנפרש אחד מהם על האומות, והאחר על ישראל מאחר שלא נזכר בכתוב התנאי או הנושא.
פסוק א:
השאלה הששית (כז, א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים, שלא ימלט אם שנאמר שהלויתן הזה הוא אחד או שנים, ואם הוא אחד כמו שיתואר תמיד בכתוב בשם אחד, איך אמר על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון ויורה שהם שנים, ואם שנים הם, איך אמר והרג את התנין אשר בים, והיה לו לומר את התנינים, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולם.
פסוק א:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת לדעתי היא לבאר ולהודיע חרבן האומות שיהיה לעתיד לבוא, וגאולת ישראל העתידה להיות בימות המשיח, וגם פליאת תחיית המתים אשר יעשה השם יתברך, אך אמנם ראוי שתדע שהסכימו המפרשים כולם, שהפרשה הראשונה הזאת עד מכנף הארץ תדבר בגלות עשרת השבטים, ושאר הפרשיות הם לעתיד לבוא, וכן נראה מדברי חכמים ז"ל, והוא דעת יונתן גם כן שפירש מכנף הארץ על ביאת משיח צדקנו במהרה יגלה, וחרבן האומות על ידו, ולא ידעתי מי הביאם לפרש הנבואה הזאת לשיעורין, רוצה לומר הנה ה' בוקק הארץ, ואם מפני שאמר הבוק תבוק הארץ וגו', אבלה נבלה הארץ, והארץ חנפה תחת יושביה, על כן אלה אבלה הארץ, הנה הפסוקים האלה כולם אפשר שיפורשו ג"כ על חרבן האומות, כל שכן באומרו בסוף הפרשה המה ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים על כן באורים כבדו ה' באיי הים וגו', ולא יוכל לפרש זה על השבטים, כי אינם באיי הים, והנה מצינו פסוקים אחרים דומים לאלו בפרשת מכנף הארץ באומרו פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ וגומר, רועה התרועע' ארץ פור התפורר' ארץ מוט התמוטטה הארץ, נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום, וכמו שהמפרשים עצמם לא פירשו הפסוקים האלה על עשרת השבטים, כי אם על האומות בכלל, כן ראוי שתפורש הנבואה כולה בהם גם כן, וכמו שיתבאר בפסוקים.
פסוק א:
הנה ה' בוקק הארץ ובולקה וכו' אחרי אשר זכר הנביא השפלת צור, ושתשכח ע' שנה ואחריהם תפקד ותשוב לאתננה כמו שזכר בנבואה הקודמת, באה אחריה הנבואה הזאת, הנה ה' בוקק הארץ, רוצה לומר מה שזכרתי מהשפלת צור בנבואה הנזכר, הנה הוא דבר מועט בערך מה שיהיה אחר כך, כי הנה יבאו עליה ועל כל שאר הארץ צרות רבות ורעות ומפלה וחרבן מוחלט, ואמר זה כנגד ארץ ישראל ויהודה ועמון ומואב וצידון ומצרים ושאר האומות אשר ניבא עליהם ירמיהו שנחרבו על ידי נבוכדנצר וכמו שיבאו ביאורו בהגיעי לשם בעזרת הצור, ועליהם אמר כאן הנה ה' בוקק הארץ ובולקה, וענין בוקק מלשון רקות, כמו (הושע י, א) גפן בוקק ישראל, רוצה לומר שיריק הארץ מיושביה ויחריבה, וכן פירוש בולקה פותח אותה שיצאו אנשיה ממנה, ואמר ועוה פניה רוצה לומר יהפוך בני הארץ שהם העשירים והנכבדים, כי יהיו מעותים ומבוהלים לא ידעו מה יעשו מפחד האויב, והפיץ יושביה הם כלל המון העם שיתפזרו, (ב) וזכר שתהיה רעתה כל כך שלא תהיה מעלה לנכבד על הפחות כי ישא אותם האויב יחד, והוא אומרו והיה כעם ככהן כעבד כאדוניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר, שהקונה נכבד מהמוכר והוא בענין הקרקעות, וכן יהיה המלוה כלוה בענין הממונות והמטלטלים, לפי שהאויב לא יחלוק כבוד לזה על זה כי ישחית הכל יחד.
פסוק ג:
וזהו אומרו הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז רוצה לומר תדע לך למה יהיו שוין הנכבד והפחות, ולא יהיה שום יתרון לאדם על אדם, הנה הוא לפי שהארץ תעזב מהם, ותהיה בוקה וריקה והאנשים ילכו בבזה, כי ה' דבר ומי יפר.
פסוק ג:
ואמר שלא תהיה זה פרטי בעיר אחת בלבד, כי אם כולל בכל מחוזות הארץ, (ד) והוא אומרו אבלה נבלה הארץ אומללה נבלה תבל אומללו מרום עם הארץ, רוצה לומר שתבל בכללה תבוא לכריתה וחרבן, וגדולי הארץ שהם מרום עם הארץ כלם יכרתו, ונתן הסבה למה יבא העונש כללי בכל הארץ, (ה) באומרו והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפי חק הפרו ברית עולם, רוצה לומר שלשלש סבות נתחייבו בני העולם בעונש הזה, האחת לפי שלא היתה אחת מהם שומרת את תורתה ונמוסיה בענין המשפט והיושר כראוי, וזה עברו תורות, והסבה השנית היא שחלפו חוק שהוא חק שבע מצות בני נח הכוללים לכל אדם, והסבה השלישית לפי שהפרו ברית עולם והוא שהעולם כולו נברא כדי שהמין האנושי יכיר את בוראו ויעבדהו, וכמו שאמר (ישעיה מג, ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, והנביא אמר (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ומפני שכלל האומות נפסדו באמונותיהם, ודתיהם מדומות כוזבות ואת דתי המלך השם צבאות אינם עושים, לכן אמר על זה הפרו ברית עולם, ורמז גם כן בזה שרוב האומות היו אחים לישראל, כגון עמון ומואב ישמעאל ואדום, וכולם הרעו עמו ונשתעבדו בו עבודת פרך, ולא זכרו ברית אחים ובעון זה ג"כ יתמו חטאים מן הארץ.
פסוק ו:
והוא אומרו על כן אלה אבלה הארץ ויאשמו יושבי בה על כן חרו יושבי הארץ, וחרו הוא כמו נשרפו מלשון עצמי חרה, רוצה לומר על כן נשרפו יושבי הארץ, ובמקום שהיו בראשונה עמים רבים ישארו עתה מהמלחמות והדבר אנשים מעטים, והוא אומרו ונשאר אנוש מזער, וזכר שתהיה הצרה כל כך שתענוגי בני האדם יבדלו מקרב הארץ, (ז) והוא אומרו אבל תירוש אומלל גפן נאנחו כל שמחי לב, (ח) שבת משוש תופים, וגם (ט) בשיר לא ישתו יין, כלומר שלא ישתו היין בשירים ורננות כמו שהיה מנהגם, כמו שאמר (ישעיה ה, יב) והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, כי תהיה הצרה כל כך גדולה בין העמים, עד שימר השכר לשותיו, כלומר שהיין עם כל מתיקותו ימר להם, וזכר שלא לבד יהיה זה החרבן בכפרים, אבל גם כן בכל מדינה חזקה שהיא יותר נשגבה ובטוחה מהאויבים לרוב המונה ושבה ימצאו יותר התבואות, תשבר ותחרב ג"כ ויתבטלו התענוגים כולם, (י) וזהו נשברה קרית תוהו שקראה כן על שם סופה שתהיה לתוהו ולשמה, סוגר כל בית מבוא רוצה לומר שיסוגרו הבתים מבוא בהם שום אדם כי איננו, ובמקום שהיו קודם לכן בזמן משושם על היין משוררים בחוצות עתה לא יהיה כן, (יא) כי תהיה צוחה על היין בחוצות מרוב צרתם, ובכלל אמר ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ, ובמקום השמחה שהיה בעיר, (יב) נשאר בה שמה ושאייה יוכת שער, רוצה לומר שתשאר אחד מעיר ושנים ממשפחה ולכן יהיה בעיר שמה ושאייה לפי ששער העיר יוכה בכשיל וכלפות שהוא המביא לחרבנה, ויהיה נשאר בלשון זכר במקום נשארה, שהדברים אשר כאלה פעמים יאמרו בלשון זכר ופעם בלשון נקבה.
פסוק יג:
ונתן הסבה למה העיר תשאה שממה, באומרו כי זה יהיה בקרב הארץ בתוך כל עם ועם מהעמים, כאדם הנוקף וחובט הזית לראות אם נשארו בו הזתים מועטים ובענפים ובעוללות הכרם אשר יכלה הבציר שישארו שנים שלשה גרגרים בראש אמיר, ככה ישארו מהעמים בכל עיר ועיר אחד מעיר ושנים ממשפחה, וזה הפסוק מורה שלא נאמרה על השבטים זאת הנבואה, כי אם על הגוים, וזכר שאותם המעטים שישארו מהאומות יקבלו אמונת הש"י ויכירו אלהותו, (יד) והוא אומרו המה ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים כי קרא הגאולה העתידה, גאון ה' על דרך (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש, ואמר צהלו מים, אפשר לפרש מ"ם מים שהוא מ"ם היתרון, שיצהלו וירונו קולם יותר מהמית הים, ויותר נכון לומר שלא בלבד אנשי המזרח ירונו בגאון ה', כמו שנזכר למעלה בפרשת (ישעיה יח, א) הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש, אבל גם אנשי מערב ישאו קולם בגאון השם, וזהו צהלו מים כלומר מצד המערב, לפי שכבר זכרו למעלה כמו שאמרתי, ואמרו (טו) על כן באורים כבדו ה' הוא אצלי מלשון אש, כי היה המנהג בימים הקדמונים, וגם בימים האלה בהתחדש בארץ חדוש גדול יעשו כל הלילה אורים גדולים להודיעו למרחוק מעיר לעיר ומממלכה אל עם אחר, וכן אמרו במסכת ראש השנה פרק שני (כב, ב) שבראשונה היו משיאין משואות להודיע לכל ישראל יום קביעות ראש חדש, ועל זה אמר כאן על כן באורים כבדו ה', וגם באיי הים יכבדו שם אלקי ישראל לפי שבזמן הגאולה תתפשט האמונה האלקית בכל מרחקי ארץ, ואפשר לפרש צהלו מים מלשון ים ממש, יאמר המה ישאו קולם ירונו בגאון ה', ותהיה רנתם בהמיית קול כדי שישמע קולם אל יושבי הים ויצהלו משם וירונו גם כן, ולפי שהקול אינו כל כך נשמע למרחוק, לכן ראוי שבאורים שהם משואות של אש יכבדו ה', באופן שמתוך אותו אש שיראו אותם למרחוק, גם באיי הים יכבדו שם ה' אלקי ישראל, והותרה בזה השאלה הראשונה.
פסוק טז:
ואמנם פרשת מכנף הארץ ראוי לפרשה באחד משני אופנים, האופן הראשון שנאמרה על קבוץ גליות כאלו אמר הנביא (במדבר כד, יז) אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב מכנף הארץ ותכליתה באחרית הימים, זמירות שמענו שיהיה צבי לצדיק שהוא ישראל או מלך המשיח, ואמנם מתי יהיה זה לא אוכל לאומרו, כי רזי לי רזי לי סוד מיוחד הוא לעצמי, ופירש רש"י מכנף הארץ זמירות שמענו מאחרי הפרגוד שמענו שעתידין להעלות זמירות לארץ ישראל מכנפות הארץ, ומה הם הזמירות צבי לצדיק שעתיד להיות צבי לצדיק שהוא ישראל רזי לי רזי לי ב' רזים רז פורענות ורז תשועה, והרי תרחק הישועה עד שיבאו בוזזים אחר בוזזים, והענין כולו שהיה מועד הגאולה סתום, אבל הודיע בזה ה' דברים, האחת שקודם הצבי והתשועה ההיא יעברו עלינו צרות רבות ועצומות בגלות, והוא אומרו אוי לי בוגדים בגדו והם המחריבים את ארץ ישראל, ובגד בוגדים שהם אשר החריבו את המחריבים, כאלו תאמר פרס שהחריבה לבבל, ויון שהחריבה לפרס, ורומי שהחריבה ליון, גם הם בגדו בישראל, עוד אודיעך שנית שגם אותם ששלחו יד בעם ה' להחריבו ולהצר לו בגלותו רעה תבוא אליהם, (יז) וזהו אומרו פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ, ואמר זה כנגד בבל ופרס ויון שלשת המלכיות שבאו זה אחר זה, שזה החריב את זה.
פסוק יח:
וזהו שאמר והיה הנס מקול הפחד יפול אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח, ושזה כולו יהיה בהשגחה אלקית, כי ארובות ממרום נפתחו וגומר, וזכר שבהתחדש כל אחת מהמלכויות האלה תחרב המלכות הקודמת לה (יט) וזהו אומרו רועה התרועעה הארץ, וזה כנגד בבל, ורוע הוא מענין שבר כמו (תהלים ב, ט) תרועם בשבט ברזל, ואמר פור התפוררה ארץ על פרס ומדי כשלכדו אות' היונים, ולפי שמלכות אלכסנדרוס נחלקה לכמה חלקים אחרי מותו, לכן אמר פור התפוררה ארץ אשר כבר נעשית פירורים, ואמר מוט התמוטטה ארץ על היונים כשכבשה מלכות רומי והשפילה מעלתם מטה מטה.
פסוק כ:
ואמנם על חרבן מלכות רומי העתיד אמר נוע תנוע ארץ כשכור, רוצה לומר שהארץ עם היותה מרכז העולם יסוד נח בלתי מתנועע ממקומו שהוא משל לחוזק מלכות אדום וקיומה, תתנועע כשכור המתנועע מזן אל זן, והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום שלא אמר כן על הנשארות.
פסוק כא:
עוד הודיע שלישית שבזמן הגאולה העתידה יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה ופירש ה"ר אברהם אבן עזרא זה על המלאכים שרי האומות שלא ישפיעו עליהם, כי הש"י ישדד כחם והשפעתם, וכתב שיש אומרים שנאמר זה על קדרות המאורות ודבוקי הכוכבים אשר יתחדשו בימים ההם, ולפי דעתי הודיע הנביא בזה שיהיה ה' למלך על כל הארץ אלהי כל הארץ יקרא, וכל העמים אליו יעבודו לא לשר ומזל בשמים, וגם מלכי האדמה יחדלו ממלכותם, וכמו שניבא זה הנביא עצמו (לעיל ב, יז - יח) ושח גבהות האדם וגו', והאלילים כליל יחלוף, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, הנה על זה עצמו נאמר כאן יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה, ולפי שהיה כל זה מהנביא ייעוד התשועה העתידה שאמר עליה זמירות שמענו צבי לצדיק, (כב) לכן השלים הנביא לספר ענין הגאולה באומרו ואוספו אסיפת אסיר על בור וגו', ר"ל שיאספו אסיפה ויתקבצו אותו עם, שהוא עתה אסיר אל בור הגלות, שסוגרו על מסגר הם יתקבצו בזמן הגאולה, ובהיותם מרוב ימים בגלות יפקדו לתשועה, ולפי שכלל אנשי העולם נכללים עתה בבני ישמעאל שמושלת הלבנה עליהם ובבני אדום שמושלת עליהם החמה, לכן אמר (כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה לפי שיתבטל הוראותיהם והשפעתם על אותם האומות, או הוא על דרך (איוב ג, ט) יחשכו כוכבי נשפו, משל על מפלתם, לפי שהקדוש ברוך הוא בהשגחתו הפרטית ימלוך בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו יהיה הכבוד, ולא נגד זקני שאר האומות, ורש"י פירש ואוספו אסיפת אסיר על האומות הצובאים על ירושלם שיאספו שמה לרעתם להכשל בסיר המהומה, ואחר כך וסוגרו על מסגר בגיהנם, ומרוב ימים יפקדו בעונותיהם שלימים רבים יפקדו עליהם וגם נכון הוא, והצד השוה בפירושים האלה שנאמרו הכתובים על קבוץ הגליות.
פסוק כא:
והאופן השני הוא היותר נכון ויותר אמתי אצלי בפירושה, הוא שנאמרה על תחיית המתים העתידה כי מפני שאמר למעלה על האומות, המה ישאו קולם ירונו בגאון ה' וגומר, על כן באורים כבדו ה' באיי הים שם ה' אלקי ישראל, ביאר הנביא הנבואה הזאת איכה ואיככה יהיה הדבר הגדול הזה, שהאומות בכל קצוות הארץ ואיי הים יבואו אל השגת הש"י, ואמר שיהיה זה מפאת תחיית המתים שתהיה בימים ההם, ויקומו בכל מחוז ומחוז מארצות האדמה רבים מישני אדמת עפר, ומהם יתבהלו בני אדם, והמה יגידו וילמדו דרך ה', ובאופן הזה העולם כולו יחד ידעו אותו למקטנם ועד גדולם, והנה מכנף הארץ זמירות שמענו הוא מאמר האומות שזכר למעלה, וכבר ידעת ששם כנף יאמר על הסתר, מלשון (דברים כג, א) ולא יגלה כנף אביו, כמו שפירש הרב המורה, ויהיה אם כן מאמרם מסתר הארץ ומתחת הקרקע, רוצה לומר מאותם המתים שיקומו בתחייה זמירות שמענו שהם אומרים צבי, כי אותם אשר יקומו יגידו לבני אדם אך פרי לצדיק ישראל, ואמונתו ותורתו אמת, ולכן תאמר כל אומה אחרי שהדבר כן, וכי שקר נחלו אבותינו, ושעליו נידונים בעונשים נמרצים בעולם הנשמות כדברי המתים, אם כן רזי לי רזי לי אוי לי, ורזי הוא מענין כחישות ודלות, ויתנו הסבה על האוי והרזון שלהם, באומרם בוגדים בגדו, והוא כנגד הנביאים שהיו להם שהטעו אותם באמונתם הכוזבת וחכמיהם הבאים אחריהם שבפיהם ירצו סלה, וזהו ובגד בוגדים בגדו.
פסוק כא:
ומפני זה יהיה להם פחת ופחד ופח, כי יפחדו מעונשי הקדוש ברוך הוא שיבואו עליהם, אם בעולם הזה שהוא עולם הפחד, והנס מקול אותו פחד, רוצה לומר מי שינצל מעונשי העולם הזה, יפול אל הפחת שהוא עונש גיהנם אחר המות בהכנס האדם בקבר ומי שלא יקבל שם כל עונשו יפול בפח שהוא העונש שיקבלו בתחיית המתים, כמו שאמר (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגומר, ולכן אמר והעולה מתוך הפחת, כי זכר לשון עלייה מהפחת לפי שהוא הקבר, והקמים בתחייה יהיו עולים מקבריהם על דרך (שמו"א כח, יג) אלקים ראיתי עולים מן הארץ, ולפי שבתחייה תשוב הנפש מהעולם העליון לחול בגוף, ויתהוה הגוף מהיסודות כמו שהיה, לכן יאמרו כי ארובות ממרום נפתחו להוריד הנשמות מהסדור העליון, וירעשו מוסדי ארץ שהם ארבע יסודות לשיתהוה מהם הגוף כאשר היה בתחילה, ולכן יהיו אותם האומות תמהים בעצמם צועקים ישאו קולם, איך נשתנו עליהם סדרי בראשית שהארץ תפתח בעצמה ויתנועעו חלקיה זה לזה בהתהוות והעדר הגופות לתחיה, והוא אומרו רועה התרועעה הארץ, לפי שתשבר ותפתח האדמה את פיה להוציא את המתים מתוכה, פור התפוררה ארץ שיתפרדו חלקיה ויעשו חלקים קטנים פירורים, כדי שידבק כל אחד מהם באותו גוף שהיה בראשונה, מוט התמוטטה ארץ, רוצה לומר שאם היה על דרך משל הזרוע במקום אחד, והזרוע במקום אחר תמוט ותטה מצד אל צד להדבק כל חלק בחלקי גופו, ובכלל אמר נוע תנוע ארץ כשכור כי היו התנועות ההם לארץ כדי להדבק חלקי הגופות המתיחסים זה לזה, עוד יספרו מתכלית התחייה ויאמרו שחלקי מאותה הארץ שהם הרשעים והפושעים שיקומו בתחיה, לא יתענגו בשכר התחייה, כי הם אחרי שיחיו ויספרו גדולת ה' ואמתתו, יכבד עליהם פשעם יפלו ולא יוסיפו קום, לפי שיהיו נדונים בעונש נמרץ לדור דורים, כמו שאמר (דניאל יב, ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון, ואמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וגומר, והנה המשיל הרשעים בארץ הכבדה, באומרו וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום, להגיד שהם כולם חומר ירד מטה מטה, ולא יעלו במעלות השלמות השכל הנפשיי מעלה מעלה, ומפני שתחיית המתים לא תהיה בדרך טבע מפאת הסדור השמימיי, גם שבזמנה יתבטלו מלכיות המלכים והשרים בכל הארץ כמו שביארתי, לכן אמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגומר.
פסוק כא:
והמשיל ענין המתים בתחייה בשובם בגופותיהם ובמומיהם כאשר היו לאסירים שהיו בכור ובמסגר כאלו לא היו מתים, כי אם אסורים ומסוגרים תחת הארץ במסגר, ושיצאו משם במצות השופט שצוה לאוסרם, והוא אומרו ואוספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר שהוא כולו רמז לקבר, ומרוב ימים יפקדו לחיות ולקום מקברם, ולפי שכמו שזכרתי מפני תחיית המתים תוסר עבודת אלקים אחרים מבני אדם, לכן אמר וחפרה הלבנה ובושה החמה, רוצה לומר שלא יעבוד אדם עוד ללבנה ולחמה, או רמז בלבנה אומת הישמעאלים הנמשכים אחריה, והחמה רמז לאומת הנוצרים שמונין לה והחמה מושלת עליהם, והענין ששני האומות האלה הכוללים היום רוב ישוב בני אדם, כולם יבושו ויחפרו כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם, והוא יהיה למלך על כל הארץ לא אלוה אחר, ובעבור שזכר למעלה מן הרשעים שיקומו בתחייה, באומרו וכבד עליה פשעה וגומר, זכר כאן גם כן שכר הצדיקים אשר יקומו בה, והוא אומרו ונגד זקניו כבוד וכמו שאמר לדניאל (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, הנה התבארה הפרשה בזה האופן השני מהפירוש, שיהיו הדברים כולם כפשוטם, רועה התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ וגומר, ואינו רחוק שיעיין בה הנביא לשני הפירושים יחד, כי הדברים האלקיים זה דרכם לרמוז בדברים אחרים על כוונות שונות, כמו שהדברים הטבעיים בחכמת בוראם יש לכל אחת מהן סגולות רבות מתחלפות זו מזו, וחכמים ז"ל בפרק שמיני (סנהדרין צד, א) דרשו מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק על חזקיהו, שפתחה הארץ את פיה ואמרה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אני אומרת שירה תחת צדיק זה, עשהו משיח שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, ואומר רזי לי רזי לי אוי לי, אמר שר העולם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם עשה צביונו לצדיק, יצתה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי עד מתי יצתה בת קול ואמרה בוגדים בגדו וגומר, ובמאמר ישועות משיחו אשר עשיתי, בחלק השני עיון ראשון פרק שלישי בארתי המאמר הזה כי יש בו עומק רב, וכפי דרכו פירשתי שם הפרשה הזאת באופן אחר יפה מאד יעויין משם, וכפי מה שפירשתי וחפרה הלבנה ובושה החמה הותרה השאלה השנית אשר העירותי בנבואה הזאת.