פסוק א:הנה בוקק. כמו מריק וכמוהו גפן בוקק (נחום ב' י'):
פסוק א:ובולקה. בטעם מחריבה, ואחות זאת המלה בספר הזה:
פסוק ב:והיה. כל האדם יהיו שוים ברעה הזאת וכאשר יתחברו שנים כפי"ן היא דרך קצרה וכן הוא האדון כעבד והעבד כאדוניו:
פסוק ב:כמלוה. הוא הנותן משלו חנם:
פסוק ב:כנושה. הוא בעל הממון:
פסוק ב:ואשר נושא בו. הוא הלוקח ממון על משכונו:
פסוק ג:הבוק. מגזרת בוקק, והוא שם הפועל מהפעלים הכפולים. תבוק. כמו תסוב (תהלים קי"ד ג') וככה הבוז תבוז, ואחר שהשם גזר זאת לא תשאר תפארת לאדם על חביריו:
פסוק ד:אבלה וגו'. הטעם על מלך אשור שהשחית ממלכות רבות:
פסוק ד:נבלה. מבנין נפעל כמו ונבקה רוח (ישעיהו י"ט ג') ורחבה ונסבה (יחזקאל מ"א ז'), ויתכן היות נבלה השני כמו נבול תבול (שמות י"ח י"ח), מהבנין הקל:
פסוק ד:אומללו. יושבי מרום הארץ:
פסוק ה:והארץ חנפה. תורות, שקול הדעת שכל בני אדם משתוי' בו:
פסוק ה:חלפו חוק. כרתו כמו כליל יחלוף (ישעיהו ב' י"ח):
פסוק ה:חק. הם חוקי השם כפי התולדת, וזה הוא טעם 'ברית עולם':
פסוק ו:על כן [אלה]. באלה, חסר בי"ת כמו כי ששת ימים (שמות כ' י"א), ויש אומרים כי תחסר מלת תחת, כמו ונשלמה פרים שפתינו (הושע ל"ד ג'):
פסוק ו:חרו. כמו וחרה נחשתה (יחזקאל כ"ד י"א), כמו נשרפו:
פסוק ז:אבל תירוש אמללה גפן. כי אין זומר ועודר:
פסוק ז:שמחי לב. כי היין ישמח לב:
פסוק ח:שבת משוש תופים. מבית המשתה:
פסוק ח:שאון עליזים. כאשר ישתכרו:
פסוק ט:בשיר לא ישתו יין. בניגון כי אם לצורך כי ימר השכר, ולפי דעתי שמלת ימר מפעלי הכפל כמו יקל [ותקל? בראשית ט"ו ה'] והוא מבנין נפעל:
פסוק י:נשברה [קרית תהו]. הטעם כל קריה שהולכים יושביה אחרי התוהו:
פסוק י:סוגר כל בית מבוא. כי יצא כל אדם למסלות מרוב הצער:
פסוק יא:על [היין]. מקום היין:
פסוק יא:ערבה. מגזרת ערב (בראשית א' ה') כמו חשכה:
פסוק יב:נשאר. ושאייה. שם מגזרת שואה (ישעיהו י' ג'):
פסוק יב:והנביא אמר נשאר על דרך בן אדם להבין השומעים, וכן טוב משניהם (קהלת ד' ג'):
פסוק יג:כי. כנוקף זית. כנוער זית וקרוב מטעם ונקף סבבי היער (ישעיהו י' ל"ד):
פסוק יג:כעוללו'. והטעם מעט, כי אם כלה בציר ישארו עוללו':
פסוק יד:המה וגו'. כל המפרשים הסכימה דעתם כי מפרשת הנה יי בוקק הארץ הוא לעתיד על מלחמת גוג ומגוג, ולדעת רבי משה הכהן שידבר על מלך אשור, ומשתה שמנים (ישעיהו כ"ה ו') על מות מחנה סנחריב ועדיו הוי עטרת גאות (ישעיהו כ"ח א'):
פסוק יד:ירונו. הרמת קול ומגזרת ותעבר הרנה (מלכים כ"ב ל"ו) .מים. ההולכים בים, וכן מלת צהלו והעד צהלת הסוס:
פסוק טו:על. באורים. יש אומרת גבולות וכמוהו מאור כשדים (בראשית י"א ל"א), ויש אומר בבקעים, והראשון הוא הנכון:
פסוק טו:באיי הים. כבדו את יי כי כבדו מושך אחר [עמו]:
פסוק טז:מכנף. יתכן היות טעם המה הצדיקים ובעבור שהארץ היא עגולה אמר מכנף הארץ, והטעם ממקום רחוק:
פסוק טז:צבי. פאר או מתרגום ארמית, ומלת ואומר דברי כל גוי, וכן שמענו:
פסוק טז:רזי. מגזרת וישלח רזון בנפשם (תהלים ק"ו ט"ו) וטעם פעמים בכל רגע:
פסוק טז:בוגדים בגדו. כי כל אדם בוגדים בגד אחר בגד:
פסוק יז:פחד וגו'. ובעבור זה בא הרע לכל עם והנה כאשר תפחד הנפש, והפחת שהיא כמו בור קרובה, ונלכדה רגלו בפח, מיד יפול:
פסוק יח:והיה. כי ארובות. כמו חלונות, והטעם גזרות שמים:
פסוק יט:רעה. מגזרת תרועם (תהלים ב' ט') וזאת הלשון ידועה בארמית:
פסוק יט:פור התפוררה. כטעם שבר כמו שלו הייתי ויפרפרני (איוב י"ד י"ב) וככה אתה פוררת בעזך ים (תהלים ע"ד י"ג):
פסוק כ:נוע. הטעם על יושבי הארץ שינוסו ממקום למקום, ויתנודדו כמלונה כי השומר יחליף מקום מלונו:
פסוק כ:וטעם וכבד. כי יבקשו להתנועע ולברוח ויכבד פשעם עליהם, ויפלו:
פסוק כ:קום. שם הפעל, וככה ומלך אלקום עמו (משלי ל' ל"א):
פסוק כא:והיה וגו'. יש רבים שפירשו זה על קדרות המאורות, והנכון שהם שמלאכים שהם עומדים לעזור לגוי ולהיות לגוי אחר לשטנם, וזה מבואר בספר דניאל (דניאל י' י"ג וכ'). על כן אמר ועל מלכי האדמה באדמה, כי מלכות המלכים דבקה עם מלכות המלאכים:
פסוק כב:ואספו אספה [אסיר]. כאסיר, כאשר יובא המון האסירים אל בור לסגור עליהם ויעזבום ימים רבים, וכן 'יפקדו' לתת להם מחיה, והטעם כי תמשך זאת הרעה, ויתכן היותו כמו ומימים רבים תפקד (יחזקאל ל"ח ח'), וזאת הפקידה לרעה:
פסוק כג:וחפרה. טעם הלבנה והשמש כי הם מושלים, והנה מלכי אדמה יבושו גם תקדר השמש והלבנה, אז תראה מלכות השם בהר ציון, אז יהיה כבוד לדבקים בשם, ויש אומרים כי הטעם על עובדי המאורות ואיננו דבק בטעמי הפרשה:
