פסוק א:הִנֵּה ה' בּוֹקֵק, בוקע ומרוקן את הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ, שובר ומוחץ אותה. וְעִוָּה, מעוות, מעקם את פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ מרוב בהלה.
פסוק ב:וְהָיָה אז כָעָם כַּכֹּהֵן, גורל ההמון יהיה כגורל הכוהנים, ללא הבדלי מעמדות — כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו, כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ, גורל העשירים יהיה כגורל העניים — כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר, כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה, כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ, כמו מי שנושים בו, החייב.
פסוק ג:הִבּוֹק תִּבּוֹק, תתמוטט הָאָרֶץ, וְהִבּוֹז תִּבּוֹז, תיבזז, כִּי ה' דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.
פסוק ד:אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ, אֻמְלְלָה, נשברה נָבְלָה תֵּבֵל. עם מהומת הארץ המומים גם תושביה — אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם הָאָרֶץ, גדולי העם.
פסוק ה:וְהָאָרֶץ חָנְפָה, הושחתה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ, כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת, חָלְפוּ, עברו על חֹק, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם שכרת עמם ה'.
פסוק ו:עַל כֵּן אָלָה, קללה אָכְלָה את האֶרֶץ, וַיֶּאְשְׁמוּ, נשאו עונש אשמה, או: שממו יֹשְׁבֵי בָהּ. עַל כֵּן חָרוּ, נשרפו ונצטמקו יֹשְׁבֵי אֶרֶץ, וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר. מעט אנשים יישארו בה.
פסוק ז:אָבַל, שמם תִּירוֹשׁ, יין הגפנים, אֻמְלְלָה גָפֶן, ומפני כן נֶאֶנְחוּ כָּל שִׂמְחֵי לֵב, שותי היין. וגם מן הכיוון השני: הואיל ואין שמחה בלבות האנשים, אין שותי יין ואין עוסקים בגפנים; על כן הן שוממות. השמחה והפעילות החברתית תיעדר:
פסוק ח:שָׁבַת מְשׂוֹשׂ, פסקה שמחת תֻּפִּים, חָדַל שְׁאוֹן, רעש עַלִּיזִים, שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר.
פסוק ט:בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן, שתיית היין, אם תהיה, לא תבוא מתוך שמחה אלא להפגת הצער. יֵמַר, יהיה מר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו.
פסוק י:נִשְׁבְּרָה העיר ונגלתה כקִרְיַת תֹּהוּ, כעיר ריקה. סֻגַּר כָּל בַּיִת מִבּוֹא אנשים אל תוכו.
פסוק יא:צְוָחָה נשמעת עַל היעדר הַיַּיִן בַּחוּצוֹת, עָרְבָה, בטלה כָּל שִׂמְחָה, גָּלָה מְשׂוֹשׂ, שמחת הָאָרֶץ.
פסוק יב:נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה, שממה, וּשְׁאִיָּה, הרס וחורבן יֻכַּת, יוכה השָׁעַר. הנעימה המסתורית העולה ממלות הנביא ומתוכנן מוסיפה לדרמטיות של דבריו: הוויות הרע והפגעים ישלטו בעולם. הם ינועו בעולם וישחיתו את כל הנקרה בדרכן.
פסוק יג:כִּי כֹה יִהְיֶה, יישאר בהווייתו בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים, כְּנֹקֶף זַיִת, כזיתים הבודדים הנותרים על העץ לאחר הכאתו בעת המסיק. כְּעוֹלֵלֹת אִם, כאשר כָּלָה בָצִיר, כשארית הענבים בכלות הבציר.
פסוק יד:ולמרות שממת הארץ הֵמָּה — השרידים יִשְׂאוּ קוֹלָם, יָרֹנּוּ, ישירו בּהתגלות גְאוֹן ה', צָהֲלוּ, ישמיעו קולות שמחה מִיָּם, יושבי ארץ המערב או: איי הים.
פסוק טו:עַל כֵּן בָּאֻרִים, בהדלקת אורות ומדורות אש כַּבְּדוּ את ה', בְּאִיֵּי הַיָּם, במרחקים — ייזכר שֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שעשה את כל אלה. ואולם מרכז העולם יהיה כולו שממה.
פסוק טז:הנביא שב על דבריו בתמצית: מִכְּנַף, מקצה הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ: תנו צְבִי, יופי והדר לַצַּדִּיק, לצדיקו של עולם, ה', או: לצדיקים שיישארו. וָאֹמַר: רָזִי לִי, רָזִי לִי. סוד לי, סוד לי. כל ההתרחשויות הללו יהיו נסתרות וסודיות. אוֹי לִי, בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ. הכול יבגדו בכול, ואף בבוגדים יימצאו נבגדים. האיזון החברתי יופר, ולא יהיה אפשר לסמוך על איש. כך ייווצר מעגל של שחיתות, שאין בו מנצחים.
פסוק יז:כל שיישאר הוא — פַּחַד וָפַחַת, בור, שוחה וָפָח, מלכודת, עָלֶיךָ, יוֹשֵׁב הָאָרֶץ. העולם יימלא מהמורות ומכשולים.
פסוק יח:וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד, מקולם של המפוחדים יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח, כִּי אֲרֻבּוֹת המזרימות צרות לעולם מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ, וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי, יסודות אָרֶץ.
פסוק יט:רֹעָה הִתְרֹעֲעָה, התערערה, נזדעזעה הָאָרֶץ. מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ. דבר לא יהיה יציב. גם הארץ המוצקה תתמוטט מתחת כפות הרגליים.
פסוק כ:נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר, וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה, כסוכת שומר הנעה ברוח, וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ, וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף לקוּם.
פסוק כא:הדין יפגע בכל המציאות, בשמים ובארץ: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם, וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה.
פסוק כב:וְאֻסְּפוּ מלכי האדמה אֲסֵפָה כאַסִּיר עַל בּוֹר, במרתף כלא וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר, ייכלאו לזמן בלתי מוגבל וּמֵרֹב יָמִים, לאחר ימים רבים יִפָּקֵדוּ. אין מדובר באירוע אחד אלא בערעור מתמשך. גם מאורות השמים יחווירו:
פסוק כג:וְחָפְרָה, תיכלם הַלְּבָנָה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם, ונוכח מלכותו תתאפס כל מלכות וממשלה אחרת. המקום היחידי שיישאר לפלטה הוא הר ציון, מקום מלוכתו של ה', וְשם יינתן נֶגֶד זְקֵנָיו, לזקניו של ה' כָּבוֹד.
