פסוק א:משא מדבר ים. נבואה זו נאמרה על בבל ואף על פי שכבר נתנבא עליה באמרו משא בבל שנה ושלש עליה לפי שהרעו לישראל יותר מדאי, וכן נתנבא על מפלת מלך אשור כמה פעמים וקרא בבל מדבר ים לפי שמדי ופרס היו במזרחית צפונית של בבל כמו שאמר העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש, והנה בבל מערב למדי ופרס והמערב יקרא ים, ואמר מדבר כי מדבר יש בין בבל למדי ופרס, וי"ת מטלן משרין דאתו ממדברא כמי ימא:
פסוק א:כסופות בנגב. כמו רוח סערה בנגב, במדבר, במקום יבש שהוא שם תמיד הרוח כן יצאו מדי ופרס להלוך אל בבל, וי"ת בנגב דרום, ואתן בארח דרומא מדברן ואתין ממדברא, והוא מה שפי' שארץ מדי ופרס מזרחית צפונית לבבל, אם כן בבל לה מערבית דרומית ים ונגב:
פסוק א:מארץ נוראה. מארץ רחוקה, והוא מדי ופרס שהם רחוקים מבבל, והרחוק יקרא נורא לפי שהאדם ירא הרחוק שלא ידע גבורתו ומנהגו יותר מן הקרוב שידע גבורתו ומנהגו, ויונתן תרגם מארעא דאתעבידא בה חסינין:
פסוק ב:חזות קשה. אמר הנביא נבואה קשה לבבל נאמר לי מאת השם, ומה היא הנבואה הבוגד בוגד מי שהיה בוגד יבא בוגד שיבגוד בו ומי שהיה שודד יבא שודד שישדדנו, ומי הוא הבוגד והשודד זה מלך בבל שהיה בוגד באומות שהיו בשלום עמו ושודדן כי היא הבגידה שהיה שודד אותה ולא היה שומר להם ברית כן יבא לו בוגד שיבגוד בו ושודד שישדדנו והוא כורש:
פסוק ב:עלי עילם צורי מדי ופרס. ואמר כל הנבואה כנגד עילם ומדי שיעלו לבבל ויצורו עליה:
פסוק ב:כל אנחתה השבתי. פירוש אנחת בבל, ר"ל מה שהיו נאנחים מפחדה, כי הכנוים בשמות יפלו על הפעל ועל הפעול, כמו מנגד נגעי יעמודו, הסר מעלי נגעך, בבית תפלתי, שמעתי את תפלתך, נסכתי מלכי, ואלהי מלכי מקדם, וה"א אנחתה רפה ומשפטה במפיק, וכמוהו רבים, כמו ושערה לא הפך לבן, ורחמה הרת עולם, ראמה בתה עונה בה, ויאמר לה בעז והדומים להם:
פסוק ג:על כן. הנביא מדבר בלשון כל אחד מבני בבל, או בלשון בלשצר המלך:
פסוק ג:נעויתי משמוע. משמוע הפורענות הבא לבבל כל שכן שאבהל כשאראנה:
פסוק ד:תעה. חשקי, בחיריק החי"ת, הנביא מדבר בלשון בלשצר שעשה משתה רב בלילה והיה אותו הלילה נשף חפצו וחשקו ותאותו שהוקם מלך והיה שמח עם עבדיו ושם לו הקב"ה אותו הנשף בחרדה בכתב שכתב המלאך בכותל ההיכל חרד מאד על הכתב ההוא כמו שכתוב אדין מלכא זיווהי שנוהי ורעיונוהי יבהלוניה וקטרי חרציה משתריין וארכובתיה דא לדא נקשן:
פסוק ד:פלצות. ענין רעדה, כמו שכתוב דא לדא נקשן:
פסוק ה:ערוך השולחן. בעת שהיו עורכים השלחנות היו אומרין צפה הצפית שיצפה הצופה, כי היו מפחדים מעם מדי ופרס ובעת שהיו אוכלים ושותים היו אומרים קומו השרים משחו מגן כלומר צחצחו המגינים למלחמה, וכן תרגם יונתן צפה הצפית אקימו סכואין, ותרגם משחו מגן מריקו וצחצחו זיינא, תרגם יונתן מגן זיינא, ר"ל כלי זיין כגון השריונות והכובעים כי גם הם מגן על האדם במלחמה, ויש מפרשים משחו מגן משחו המלך כי המלך מגן העם לפי שבאותו הלילה מת בלשצר, כמו שכתוב ביה בלילא אתקטיל בלשצר מלכא, אמר הנה מת מלככם משחו אחר תחתיו, ובב"ר צפה הצפית סדר מנרתא אית אתרא דקרייא מנרתא צפיתא:
פסוק ו:כי כה אמר. כאלו הנביא בבבל, ואמר על לשון שרי בבל שיאמרו זה לזה שיעמידו המצפה לראות אם בא חיל מדי ופרס ויגיד אשר יראה:
פסוק ז:וראה רכב. וראה המצפה רכב צמד פרשים רכב שרוכבים עליו זוג פרשים:
פסוק ז:וראה גם כן רכב חמור רכב גמל: והקשיב קשב רב קשב. יקשיב אם הם קרובים אם ישמע קול פרסותם, ויונתן תרגם ויחזי רתך אינש ועמיה זוג פרשים וגומר:
פסוק ח:ויקרא. וקרא המצפה אריה על המצפה המשיל מדי ופרס לאריה העומד על המצפה ומביט אילך ואילך אנה יטרוף, אמר הנביא בלשון קריאה בראותו זה:
פסוק ח:אדני אנכי עומד תמיד. יומם ולילה על משמרתי אנכי נצב כל הלילות, כלומר ביום ובלילה אני עומד ומצפה מתי יהיה זה שיבא חיל מדי ופרס ויחריבו בבל לפי שהרעו לישראל, ובדרש כי אריה אמר על חבקוק הנביא, אמר ישעיהו כי חבקוק עתיד לומר זה אנכי עומד תמיד יומם ולילה שעג עוגה ועמד בתוכה כמו שמפרש בתרגום תפלה לחבקוק וקרא חבקוק אריה כי כן היא בגמטריא חשבון חבקוק כחשבון אריה, וי"ת הפסוק כן אמר ישעיה נבואה קל משרין וגומר:
פסוק ט:והנה זה. בעוד שהיה המצפה מקשיב הנה בא החיל כמו שהיה רואה קרבו אל העיר:
פסוק ט:ויען המצפה ויאמר נפלה נפלה בבל, הכפל לחזק:
פסוק ט:שבר. פירוש המשבר ויונתן תרגם נפלה נפלה נפלת אף עתידה למיפל בבל ר"ל, שתי נפילות ראשונה על ידי מדי ופרס ושניה על ידי שמים, שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה, וזה היתה לעולם כי אותה בבל לא נתישבה עוד לעולם כמו שפירשנו למעלה במשא בבל:
פסוק י:מדשתי ובן גרני. יאמר הנביא בלשון האל בבל היא מדשתי שאדוש אותה בחיל מדי ופרס כמו שדשין התבואה ובן גרני, כפל ענין במלות שונות, כי הבר והתבן יקרא בן גרן לפי שיודש בגורן:
פסוק י:אשר שמעתי. אמר הנביא זאת הנבואה אשר שמעתי על בבל הגדתי לכם כמו ששמעתיה ואמר אלהי ישראל לפי שבעבור ישראל יביא האל הפורעניות לבבל:
פסוק יא:משא דומה. דומה היא מבני ישמעאל כמו שכתוב ומשמע ודומה ומשא, אמר הנביא אלי קורא קול הנבואה כי משעיר יבא להם המחריב ארצם ובקרוב תבא אליהם הרעה וישימו שומרים בחומות העיר, אומר שיקימו בני אדם מרוב פחדם ויסובבו בעיר וישאלו לשומרים מה מלילה, וכפל הדבר כדרך השואלים:
פסוק יא:מה מליל. בא על דרך הסמיכות, וכמוהו בא אל חזקיהו בחיל כבד:
פסוק יב: אמר. ענה להם השומר אתא בקר, כלומר הבקר יבא, אבל מה תועילו כי גם הלילה יבא אחריו שתצטרכו לשמור עוד מפחד האויב:
פסוק יב:אם תבעיון בעיו. אם תשאלו שאלו:
פסוק יב:שובו אתיו. לשאול, כלומר עוד הלילות תשאלו בזה כי אין לכם בטח מן האויב וא"א ז"ל פירש כי עתידים בני שעיר להחריב דומה וקורא הנביא שומר וצופה והנביא מדבר כאלו בני שעיר קוראים אליו ושואלים לו מה מלילה כלומר מה מלילותם וימותם של דומה, כלומר אם הגיע זמן קיצן עדין ונלך עליהם, והנביא משיב להם כבר נשלמו הימים והלילות ובא בקר מפלתם שובו עתה עליה ותצליחו, ותרגם יונתן כן מטל כס דלוט וגומר, ובדברי רבותי' ז"ל בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב משא דומה משא רומי:
פסוק יב:אלי קורא משעיר, אמר רבי יוחנן אלי קורא מפני שעיר:
פסוק יב:שומר מה מלילה. אמרו לישעיה רבינו ישעיה וכי מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה אמר להם המתינו לי עד שאשאל כיון ששאל חוזר אצלם אמרו לו שומר מה מליל, שומר העולמים, אמר להם לא כשאתם סבירין אלא בקר לצדיקים ולילה לרשעים בקר לישראל ולילה לאומות העולם אמרו לו אימתי אימת דאתון בען הוא בעי אם תבעיון בעיו, ואומרים להם ומי מעכב אמר להם תשובה שובו אתיו:
פסוק יג:משא בערב. נבואה זו נאמרה על ערב והם בני קדר, ובי"ת בערב במקום על, כמו כן ינתן בו כי אם הבהמה אשר אני רוכב בה כמו עליה:
פסוק יג:ביער בערב תלינו ארחות דדנים. אומר כנגד שיירות בני דדן שהיו עוברים ושבים בערב, אמר עתה בחרבן ערב תלינו ביער כי לא תמצאו אהלים ללון שם כי חרבו אהלי קדר, ויונתן תרגם בחורשא ברמשא תביתון, תרגם בערב כמו בערב:
פסוק יד:לקראת צמא התיו מים. התיו כמו אתיו, אומר דרך משל למים שיבאו לקראת הצמא כי בני קדר יהיו גולים ונודדים במדבר ולא ימצאו מים לשתות ויושבי ארץ תימא כשימצאם גולים ונודדים צריך שיקדמום בלחמם:
פסוק טו:כי מפני חרבות. ואם תשאלום מפני מה הם נודדים מפני חרבות שפשטו בארצם מפני חרב נטושה שפשטה בארצם, וכן וינטשו בלחי, כמו ויפשטו, ויש מפרשים כמו לטושה, ויונתן תרגם שליפא:
פסוק טז:כי כה אמר ה' בעוד שנה, שנאמרה אלי נבואה זו: וכלה כל כבוד קדר, כשני שכיר, שהם מצומצמים, ומדקדק בזמנו לצאת כמו שאומר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו, וכן זאת השנה תהיה מצומצמת:
פסוק יז:ושאר מספר קשת. מה שישארו מהם רובי קשת שיברחו ויהיו מתי מספר:
פסוק יז:ימעטו. יהיו הולכים ומתמעטים:
פסוק יז:כי ה' אלהי ישראל דבר. לפי שהרעו לישראל כשהגלם מלך אשור, אולי באו בני קדר עם מלך אשור והרעו לישראל בעת שהיו מוליכים אותם בשביה, או שעברו ישראל דרך ארצם בגלותם והרעו להם:
