פסוק א:משא מדבר ים. הוא בבל, כי זה המשא עליה, והוא מערב כנגד פרס ומדי, או פירושו ים כמשמעו:
פסוק א:ממדבר בא. האויב ולא מהים:
פסוק א:ומארץ נוראה. ארץ מדי ופרס:
פסוק ב:הוגד לי. דברי הנביא:
פסוק ב:[הבוגד וגו']. מי שירצה למרוד ולבגוד יוכל והרוצה להיות שודד יוכל לשוד:
פסוק ב:עלי עילם. היא מדינת פרס:
פסוק ב:צורי. כמו וצרת עליה (דברים כ' י"ב), ובאה המלה מלרע כמו שובי נפשי (תהלים קט"ז ז'):
פסוק ב:כל אנחתה השבתי. יש אומר אנחת ישראל ויש אומרים אין מי שיאנח על בבל, ויש אומרים נשבתה כל אנחתה שעשתה, ולפי דעתי כי מתחלת כל אנחתה עד סוף הפרשה הם דברי הנביא על לשון בלשצר המלך, כי הכל יודע שהנביא ישמח במפלת בבל, ואיך יאמר על כן מלאו [פסוק ג'], והנה ככה ידבק הטעם, אמר המלך כאשר שמעתי קול עלי עילם כמנהג אנשי המלחמה להזכיר שם ארצם, אנחתה של בבל השבתיה במיני השיר, שהובאו כלי בית יי ושתה בהם, ובבל במצור ובמצוק:
פסוק ג:על וגו'. שב על עלי עילם, כאשר שמעתי כן לא אשמע ולא אראה מרוב הפחד:
פסוק ד:תעה. פלצות. מן ויכרות אסא את מפלצתה (מלכים א' ט"ו י"ג) כדמות תפארת, שהיו הפרסיים מתפארים על כן נבעתי, או רעדה כמו יתפלצון (איוב ט' ו'):
פסוק ד:את נשף חשקי. הלילה ששתה בכלים ופחד כאשר קרא לו דניאל הכתב (דניאל ה' ג'):
פסוק ה:ערוך. צפה הצפית. לפי דעתי אין ריע לו וטעמו נגוני':
פסוק ה:וטעם קומו השרים וגו', שנהרג בלשצר באותו הלילה ומשחו דריוש הזקן למלך, ונקרא המלך מגן כי הוא יגן על העם, וכן מגיננו ראה אלהים (תהלים פ"ד י'):
פסוק ו:כי. אלה דברי הנביא:
פסוק ו:העמד המצפה. בדרך נבואה:
פסוק ז:וראה. הטעם אם ראה רכב צמד פרשים או רכב חמור או רכב גמל יקשיב וירבה להקשיב מה שמועה בפיהם:
פסוק ח:ויקרא וגו'. דרש כי אריה הוא חבקוק בגימטריא, והנכון בעיני שהוא חסר כ"ף כמו אש אוכלה הוא (דברים ד' כ"ד), והטעם ויקרא המצפה כאריה בקול גדול:
פסוק ח:על מצפה אדני אנכי עומד תמיד. והטעם לבקש חזון:
פסוק ט:והנה זה בא וגו'. והנה רכב איש עם צמד פרשים:
פסוק ט:ויאמר נפלה נפלה. פעמים שלא נשארה לה פליטה:
פסוק ט:שבר. המשבר לארץ, כמו אשר ילדה אותה ללוי (במדבר כ"ו נ"ט):
פסוק י:מדושתי. והנה בבל מדושה, והיו"ד סימן השם או הנביא, או דבר רכב איש, כי גם אני דשתיה והיתה כבן גרן, ויתכן היות בן הגורן הבר שישאר, וזה רמז לישראל:
פסוק יא:משא דומה. כמו ומשמע ודומה ומשא (בראשית כ"ה י"ד):
פסוק יא:אלי קורא משעיר. ידבר על לשון דומה כאילו (הוא) בא מרגל משעיר לחקור ארץ דומה, והוא שואל לשומרים אמר לי אתה שומר מה מלילה, מה מליל. והטעם כאילו השואל הוא מאנשי דומה ויש לו צורך לקום בלילה ללכת לדרך או להתעסק בשד', כמנהג רוב המקומות, וטעם פעמי' שישאל לרבים, והנכון בעיני שזאת המלה לראות אם השומרים ישנים:
פסוק יא:מה מליל. ראוי להיות סמוך, וכמוהו ביין חלבון (יחזקאל כ"ז י"ח) כיין הטוב (שיר השירים ז' י'), יחסר שם מקום, ויאמר הגאון שומר מה עבר מהלילה שומר מה נשאר, ולפי דעתי שהוא כמו בליל שודד עד מואב (ישעיהו ט"ו א') והטעם בליל כך מהשבוע:
פסוק יב:אמר שומר. כמה בקר ולילה עברו ואתם בני שעיר, שאתה מהם, לא באתם למלחמה:
פסוק יב:אם תבעיון. מתרגום ארמית ובא למ"ד הפועל שלם, כי היו"ד תמורת ה"א, גם בעיו כמו ויאמר שלחו (מלכים ב' ב' י"ז), אם תבקשו לבא בקשו:
פסוק יב:שובו. לשולחים אתכם ובאו כולכם:
פסוק יב:ובאה מלת אתיו זרה ויתכן שנקמץ האל"ף בעבור שהוא מהגרון:
פסוק יב:ויתכן להיות השומר השליט על הארץ, כי כמה שליטים לא יוכלו לסבול רעות וימסרו מקום שלטונם:
פסוק יג:משא בערב. כמו מלכי הערב (ירמיה כ"ה כ"ד), ממשפחות קדר וכן ביער בערב:
פסוק יג:דדנים. כמו שבא ודדן (בראשית י' ו'), והטעם שארצם חמה ויבשה והיא חסרת מים:
פסוק יד:והנה הנביא יוכיחם שיעשו חסד עם הארחות להשקותם מים כאשר הוכיח מואב (דברים כ"ג ה')
פסוק יד:לקראת צמא וגו'. ה"א התיו תחת אל"ף:
פסוק יד:תימא. כמו חדד ותימא (בראשית כ"ה ט"ו):
פסוק יד:בלחמו. שב אל הצמא והטעם עשו חסד עמו, כי מנהגו היה להאכיל כל נודד אליו:
פסוק יד:וטעם גדמו הוא ואנשיו או חבריו:
פסוק טו:כי. אלה הנודדים והם שברחו מפני מלך אשור:
פסוק טו:נטושה. יש אומרים כי הנו"ן תחת הלמ"ד, ואיננו נכון רק הוא כמו והנם נטושים (שמואל א' ל' ט"ו):
פסוק טז:כי. בעבור זה העון שלא עשו חסד, כטעם על דבר אשר לא קדמו אתכם (דברים כ"ג ה'):
פסוק טז:בעוד שנה. וכלה כל כבוד קדר. וזאת השה חשובה היא, שהיא ארוכה כשני שכיר:
פסוק יז:ושאר. טעם ושאר לאות, כי הרוב יאבד: