חדירת צבא פרס לבבל, וחשש האדומים

הנביא מציג לפנינו מפלת בבל בשתי תמונות:

בתמונה הראשונה, לפנינו חיל פרס בפתח שערי בבל; לפני ההסתערות תקף את החיל מורך לב, אולם הנביא הצליח לעודד את רוחם בידיעות על המצב הפרוע בקרב בבל, וההסתערות הוחלטה.

בתמונה השניה, שר אחד משרי בבל שעלז במשתה האחרון של בלשצר, מוסר לנו שרטוטים מהחיזיון הטראגי עת חדרה אל אולם העליזים הד ההסתערות המוצלחת של האויב.

מַשָּׂ֖א מִדְבַּר־יָ֑ם כְּסוּפ֤וֹת בַּנֶּ֙גֶב֙ לַֽחֲלֹ֔ף מִמִּדְבָּ֣ר בָּ֔א מֵאֶ֖רֶץ נוֹרָאָֽה׃
(ישעיה כא א)

מִדְבַּר־יָ֑ם הוא פרס, כי בארץ פרס השתרע אז מדבר, והעד "מִמִּדְבָּ֣ר בָּ֔א". וכינה אותה "מִדְבַּר־יָ֑ם" משום שמצד אחד היה הים, גבול פרס. או שלמדבר עצמו קרא ים, משום שמדבר-חול גדול דומה לים, וכן קוראים למדבר סהרה 'ים של חול'.

כְּסוּפ֤וֹת בַּנֶּ֙גֶב֙ לַֽחֲלֹ֔ף – מצייר את מהירות תנועת חיל פרס לבבל.

חָז֥וּת קָשָׁ֖ה הֻגַּד־לִ֑י הַבּוֹגֵ֤ד ׀ בּוֹגֵד֙ וְהַשּׁוֹדֵ֣ד ׀ שׁוֹדֵ֔ד עֲלִ֤י עֵילָם֙ צוּרִ֣י מָדַ֔י כָּל־אַנְחָתָ֖ה הִשְׁבַּֽתִּי׃
(ישעיה כא ב)

הנביא מתאר כי לב חיל פרס ברגע האחרון מהסס אם להסתער או לא, והנביא מחזק את רוחם בידיעות פנימיות על מצבם הרעוע של בבל. כי חָז֥וּת קָשָׁ֖ה לו משם: "הַבּוֹגֵ֤ד ׀ בּוֹגֵד֙ וְהַשּׁוֹדֵ֣ד ׀ שׁוֹדֵ֔ד".

וחותם "עֲלִ֤י עֵילָם֙ צוּרִ֣י מָדַ֔י" כי הנצחון הוא בטוח;

"כָּל־אַנְחָתָ֖ה הִשְׁבַּֽתִּי׃" – הנביא מודיע אודות הרושם שעשו דבריו. כי הצליח להשבית על ידם האנחה ששררה עד הנה בחיל פרס מתוך יראתם מפני תוצאת ההסתערות.

עַל־כֵּ֗ן מָלְא֤וּ מָתְנַי֙ חַלְחָלָ֔ה צִירִ֣ים אֲחָז֔וּנִי כְּצִירֵ֖י יֽוֹלֵדָ֑ה נַעֲוֵ֣יתִי מִשְּׁמֹ֔עַ נִבְהַ֖לְתִּי מֵרְאֽוֹת׃
תָּעָ֣ה לְבָבִ֔י פַּלָּצ֖וּת בִּֽעֲתָ֑תְנִי אֵ֚ת נֶ֣שֶׁף חִשְׁקִ֔י שָׂ֥ם לִ֖י לַחֲרָדָֽה׃
(ישעיה כא ג-ד)

שר אחד משרי בבל שהשתתף במשתה האחרון של בלשאצר מוסר לנו את רשמי הבהלה שתקפה אותו כאשר הגיעה השמועה על הסתערות הפרסים.

עָרֹ֧ךְ הַשֻּׁלְחָ֛ן צָפֹ֥ה הַצָּפִ֖ית אָכ֣וֹל שָׁתֹ֑ה ק֥וּמוּ הַשָּׂרִ֖ים מִשְׁח֥וּ מָגֵֽן׃
(ישעיה כא ה)

"הַצָּפִ֖ית" היא קנה הראות(=משקפת) שבעדה צופה המצפה.

כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר אֵלַ֖י אֲדֹנָ֑י לֵ֚ךְ הַעֲמֵ֣ד הַֽמְצַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר יִרְאֶ֖ה יַגִּֽיד׃
(ישעיה כא ו)

דברים אלו באים לחזק את רושם ההפתעה; כי הוא מצידו לא היה מעמיד כלל מצפה(=תצפיתן), כי לא פילל שיבוא אויב. אולם אדוניו הגבוה ממנו, ואולי הכוונה למלך, כן ציווה עליו ליתר בטחון. ונאמר "אֲדֹנָ֑י" בלשון רבים, כמו "אדוני יוסף", "אם אדוניו ייתן לו אשה", "ביד אדונים קשה"(ישעיה יט ד) כי מדבר אליו בלשון כינוי, כמו שמצאנו אצל אברהם והמלאכים: "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך"(לפי מי שסובר ש"אדוני" כאן הוא לא כינוי של ה').

וְרָ֣אָה רֶ֗כֶב צֶ֚מֶד פָּֽרָשִׁ֔ים רֶ֥כֶב חֲמ֖וֹר רֶ֣כֶב גָּמָ֑ל וְהִקְשִׁ֥יב קֶ֖שֶׁב רַב־קָֽשֶׁב׃
(ישעיה כא ז)

"רֶ֗כֶב" הוא "רֶ֣כֶב אִ֔ישׁ" האמור בפסוק ט'. ונראה שהיא מרכבה רתומה לסוסים דוהרים, ובה ניצבים חיילים מורים בקשת. והם היו הראשונים בשעת ההסתערות ואחריהם הפרשים. והמאסף הן המרכבות הרתומות לחמור וגמל ומוליכות את הכבודה.

רֶ֥כֶב חֲמ֖וֹר רֶ֣כֶב גָּמָ֑ל וְהִקְשִׁ֥יב קֶ֖שֶׁב – אף על פי שבעיניו ראה רק צמד פרשים, אולם אזנו כבר הקשיבה קול המולה כקול מחנה.

וַיִּקְרָ֖א אַרְיֵ֑ה עַל־מִצְפֶּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֗י אָנֹכִ֞י עֹמֵ֤ד תָּמִיד֙ יוֹמָ֔ם וְעַל־מִ֨שְׁמַרְתִּ֔י אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב כָּל־הַלֵּילֽוֹת׃
וְהִנֵּה־זֶ֥ה בָא֙ רֶ֣כֶב אִ֔ישׁ צֶ֖מֶד פָּֽרָשִׁ֑ים וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר נָפְלָ֤ה נָֽפְלָה֙ בָּבֶ֔ל וְכָל־פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֶ֖יהָ שִׁבַּ֥ר לָאָֽרֶץ׃
(ישעיה כא ח-ט)

טרם שהמצפה(=תצפיתן) מוסר הפרטים הוא מקדים להתנצל לפני אדוניו כי אין האשם בו אם לא הרגיש עד עתה באויב; ולפי העניין בוודאי רצה להתנצל בזה, שאיש לא פילל להסתערות מצד נהר פרת. המלך כורש משך בסתר את מימיו לצד אחר ופינה בכך הדרך לפני חילו, כידוע מסיפורי דברי הימים. אולם תוך כדי דיבורו עינו בחנה והנה הסתערות האויב הצליחה, והוא מפסיק מתוך קריאה מיואשת: "נָפְלָ֤ה נָֽפְלָה֙ בָּבֶ֔ל וְכָל־פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֶ֖יהָ שִׁבַּ֥ר לָאָֽרֶץ׃".

מַשָּׂ֖א דּוּמָ֑ה אֵלַי֙ קֹרֵ֣א מִשֵּׂעִ֔יר שֹׁמֵר֙ מַה־מִלַּ֔יְלָה שֹׁמֵ֖ר מַה־מִלֵּֽיל׃
אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ׃
(ישעיה כא יא-יב)

"דּוּמָ֑ה" היא עיר הגבול של שעיר, ושם משמר בלילות לבל יתגנב האויב בחשכת הליל. ומצייר הנביא מצוקת לב בני שעיר אשר אך דמדם הבוקר והם כבר מסתערים על השומר בשאלות: "שֹׁמֵר֙ מַה־מִלַּ֔יְלָה שֹׁמֵ֖ר מַה־מִלֵּֽיל׃"? וחרדת לב השומר גם היא כל כך גדולה עד שתשובתו היא: "אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה", כלומר, הקדמתם לבוא, שאף על פי שבא הבוקר, עדיין לילה כי לא האיר היום והסכנה טרם עברה. ואם תרצו להיות בטוחים מפחד רעה, שובו ובואו לשאול אותי כשיכון היום.