א מַשָּׂ֖א מִדְבַּר־יָ֑ם כְּסוּפ֤וֹת בַּנֶּ֙גֶב֙ לַֽחֲלֹ֔ף מִמִּדְבָּ֣ר בָּ֔א מֵאֶ֖רֶץ נוֹרָאָֽה׃ ב חָז֥וּת קָשָׁ֖ה הֻגַּד־לִ֑י הַבּוֹגֵ֤ד ׀ בּוֹגֵד֙ וְהַשּׁוֹדֵ֣ד ׀ שׁוֹדֵ֔ד עֲלִ֤י עֵילָם֙ צוּרִ֣י מָדַ֔י כָּל־אַנְחָתָ֖ה הִשְׁבַּֽתִּי׃ ג עַל־כֵּ֗ן מָלְא֤וּ מָתְנַי֙ חַלְחָלָ֔ה צִירִ֣ים אֲחָז֔וּנִי כְּצִירֵ֖י יֽוֹלֵדָ֑ה נַעֲוֵ֣יתִי מִשְּׁמֹ֔עַ נִבְהַ֖לְתִּי מֵרְאֽוֹת׃ ד תָּעָ֣ה לְבָבִ֔י פַּלָּצ֖וּת בִּֽעֲתָ֑תְנִי אֵ֚ת נֶ֣שֶׁף חִשְׁקִ֔י שָׂ֥ם לִ֖י לַחֲרָדָֽה׃ ה עָרֹ֧ךְ הַשֻּׁלְחָ֛ן צָפֹ֥ה הַצָּפִ֖ית אָכ֣וֹל שָׁתֹ֑ה ק֥וּמוּ הַשָּׂרִ֖ים מִשְׁח֥וּ מָגֵֽן׃ ו כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר אֵלַ֖י אֲדֹנָ֑י לֵ֚ךְ הַעֲמֵ֣ד הַֽמְצַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר יִרְאֶ֖ה יַגִּֽיד׃ ז וְרָ֣אָה רֶ֗כֶב צֶ֚מֶד פָּֽרָשִׁ֔ים רֶ֥כֶב חֲמ֖וֹר רֶ֣כֶב גָּמָ֑ל וְהִקְשִׁ֥יב קֶ֖שֶׁב רַב־קָֽשֶׁב׃ ח וַיִּקְרָ֖א אַרְיֵ֑ה עַל־מִצְפֶּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֗י אָנֹכִ֞י עֹמֵ֤ד תָּמִיד֙ יוֹמָ֔ם וְעַל־מִ֨שְׁמַרְתִּ֔י אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב כָּל־הַלֵּילֽוֹת׃ ט וְהִנֵּה־זֶ֥ה בָא֙ רֶ֣כֶב אִ֔ישׁ צֶ֖מֶד פָּֽרָשִׁ֑ים וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר נָפְלָ֤ה נָֽפְלָה֙ בָּבֶ֔ל וְכָל־פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֶ֖יהָ שִׁבַּ֥ר לָאָֽרֶץ׃ י מְדֻשָׁתִ֖י וּבֶן־גָּרְנִ֑י אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗עְתִּי מֵאֵ֨ת יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הִגַּ֥דְתִּי לָכֶֽם׃ יא מַשָּׂ֖א דּוּמָ֑ה אֵלַי֙ קֹרֵ֣א מִשֵּׂעִ֔יר שֹׁמֵר֙ מַה־מִלַּ֔יְלָה שֹׁמֵ֖ר מַה־מִלֵּֽיל׃ יב אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ׃ יג מַשָּׂ֖א בַּעְרָ֑ב בַּיַּ֤עַר בַּעְרַב֙ תָּלִ֔ינוּ אֹֽרְח֖וֹת דְּדָנִֽים׃ יד לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם יֹשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד׃ טו כִּֽי־מִפְּנֵ֥י חֲרָב֖וֹת נָדָ֑דוּ מִפְּנֵ֣י ׀ חֶ֣רֶב נְטוּשָׁ֗ה וּמִפְּנֵי֙ קֶ֣שֶׁת דְּרוּכָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י כֹּ֥בֶד מִלְחָמָֽה׃ טז כִּי־כֹ֛ה אָמַ֥ר אֲדֹנָ֖י אֵלָ֑י בְּע֤וֹד שָׁנָה֙ כִּשְׁנֵ֣י שָׂכִ֔יר וְכָלָ֖ה כָּל־כְּב֥וֹד קֵדָֽר׃ יז וּשְׁאָ֧ר מִסְפַּר־קֶ֛שֶׁת גִּבּוֹרֵ֥י בְנֵֽי־קֵדָ֖ר יִמְעָ֑טוּ כִּ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל דִּבֵּֽר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
מדבר ים. ר״ל על בבל היושבת אחר המדבר במערבו של פרס ומדי הבאים עליה למלחמה:
פסוק א:
כסופות. כרוח סופה המתהפך בארץ נגובה ויבשה שמעלה אבק רב:
פסוק א:
לחלוף. כן יהיה מרבית האבק לעת יחלוף צבא רב להלחם על בבל:
פסוק א:
ממדבר בא. מדרך המדבר יבוא מארץ נוראה. כן יקרא המדבר שהוא מקום נחשים ועקרבים המייראים את העובר בו וכמ״ש המדבר הגדול והנורא (דברים א׳:י״ט) וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:
חזות. נבואה קשה נאמר לי על בבל:
פסוק ב:
הבוגד בוגד. כל הרוצה לבגוד בוגד בו וכל הרוצה לשדד משדד אותו:
פסוק ב:
עלי עילם. את עילם עלי למלחמה ואת מדי שימי עליה מצור:
פסוק ב:
כל אנחתה. כל האנחות שהיתה בבל מאנחת את העכו״ם במה שהטילה עליהם עול כבד הנה עתה בבוא מפלתה בטלתי כל האנחות:
פסוק ג:
על כן. בעבור גודל הצרה:
פסוק ג:
מלאו מתני חלחלה. הנביא אמר בלשון בבל:
פסוק ג:
צירים אחזוני. כאבים אחזו אותי כמו כאבי יולדת:
פסוק ג:
נעויתי משמוע. נתעקם גופי מקול השמועה ונבהלתי מראיית פלאי האבדון:
פסוק ד:
תעה לבבי. לא ידע לבבי מה לעשות מרוב צער:
פסוק ד:
פלצות בעתתני. חרדה הבעיתה והפחידה אותי וכפל הדבר במ״ש לגודל החרדה והפחד:
פסוק ד:
את נשף חשקי. הלילה שהייתי חושק ומתאוה לה לעשותה משתה ושמחה על אשר נצחו את חיל פרס כמ״ש ביוסיפון:
פסוק ד:
שם לי לחרדה. מי שבידו להשים שם לי הלילה ההיא לחרדה כי בה נהרג בלשאצר ונכבשה בבל ומלך בה דריוש כמפורש בדניאל:
פסוק ה:
ערוך השלחן. בעת שהיו עורכים השלחן על המשתה אמרו אלו לאלו צפה הצפית ר״ל יעמוד הצופה על המצפה לראות אם באים חיל פרס ומדי:
פסוק ה:
אכול שתה. בעוד שהיו אוכלים ושותים אמרו אלו לאלו קומו השרים ומשחו המגן לרדת אל המלחמה:
פסוק ו:
לך העמד המצפה. הנביא יאמר על לשון שרי בבל שיאמרו זה לזה לך העמד המצפה שיגיד את אשר יראה:
פסוק ז:
וראה. כאלו העומד על המצפה ראה רכב שרוכבים עליו זוג פרשים וראה ג״כ רכב חמור וכו׳ ר״ל אחד רוכב על חמור ואחד רוכב על גמל ר״ל ראה הרבה מיני בעלי מלחמה:
פסוק ז:
והקשיב קשב. הקשיב באזניו אשר רב הקשב ר״ל קול המון העם היה נשמע מאוד ויורה שיש המון רב:
פסוק ח:
ויקרא אריה על מצפה. ר״ל העומד על המצפה קרא לאמר הנה בא האריה והמשיל פרס ומדי לארי הטורף או שקרא לאמר הנה האריה על מצפה והמשיל פרס ומדי לאריה העומד על מצפה ומביט אילך ואילך אנה יטרוף:
פסוק ח:
אד׳ אנכי עומד וכו׳. כשראה הנביא את כל זה במראה הנבואה אמר אתה ה׳ הנה אנכי עומד תמיד בכל יום ומצפה מתי תחרב בבל על שהרעו לישראל:
פסוק ח:
ועל משמרתי. ר״ל כאדם היושב ומשמר שאינו זז ממקומו כן לא זזתי מלצפות:
פסוק ט:
והנה זה בא. ר״ל זמן רב הייתי מצפה לה ועתה הנה זה בא רכב המיוחד לאיש ועליו זוג פרשים ר״ל באו פרס ומדי המחריבים את בבל:
פסוק ט:
ויען ויאמר. המלאך הדובר בי אמר עתה נפלה בבל וכפל המלה לחזק הענין:
פסוק ט:
שבר. המשבר שבר אותם והפילם לארץ:
פסוק י:
מדושתי. גם אלה דברי המלאך שאמר שבבל תהיה מדושתי ר״ל אני אדוש אותה כמו שדשים התבואה:
פסוק י:
ובן גרני. התבואה נקרא בן גורן לפי שיונח ונדש בגורן וכפל הדבר במ״ש:
פסוק י:
אשר שמעתי. אמר נביא הדבר אשר שמעתי מאת ה׳ וגו׳ אותה הגדתי לכם:
פסוק יא:
דומה. הוא מבני ישמעאל כמ״ש ומשמע ודומה ומשא (בראשית כ״ה:י״ד):
פסוק יא:
אלי קורא משעיר. אמר הנביא אלי קורא קול הנבואה כי משעיר יצא המחריב ארצם:
פסוק יא:
שומר מה מלילה. ר״ל בעת יבוא האויב וישימו שומרים בעיר ובני העיר יקומו ויסובבו בעיר וישאלו לשומר ויאמרו אתה שומר מה היה בלילה אם בא האויב:
פסוק יא:
שומר מה מליל. דרך השואלים ומתפחדים לכפול אמריהם:
פסוק יב:
אמר שומר. השומר ישיב לאמר אף אם בא הבוקר ואין פחד מהאויב אבל גם הלילה תבוא ומהצורך לשמור עוד מפחד האויב:
פסוק יב:
אם תבעיון בעיו. אם תשאלון לדרוש שאלה כזאת שובו ובואו למחר ולמחרתו כי בכל הלילות מהצורך לשמור ותוכלו לשאול בכולם:
פסוק יג:
בערב. על ערב והם בני קדר:
פסוק יג:
ביער בערב וכו׳. אתם שיירות בני דדן שהייתם רגילים ללון באהלי אנשי ערב הנה עתה שחרבו אהליהם תלינו ביער אשר בערב:
פסוק יד:
לקראת צמא. לקראת ערב הצמא בלכתו בגולה הביאו לו מים לשתות:
פסוק יד:
יושבי וכו׳. אתם היושבים בארץ תימא קדמו כל אחד בלחמו לקראת ערב הנודד ממקומו:
פסוק טו:
כי מפני וכו׳. כאומר ואם תשאלו למה נדדו ממקומם אשיב לאמר שנדדו מפני חרבות האויב:
פסוק טו:
חרב נטושה. אשר פשטה בארצם:
פסוק טו:
קשת דרוכה. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחו היטב לירות למרחוק:
פסוק טו:
כובד מלחמה. חוזק מלחמה:
פסוק טז:
בעוד שנה. בעת תשלום שנה מהיום:
פסוק טז:
כשני שכיר. ר״ל מצומצם כשכיר המדקדק בשני שכירתו:
פסוק טז:
כל כבוד קדר. מרבית המון עם ערבי בני קדר:
פסוק יז:
ושאר. השארית של מספר רבי קשת מגבורי בני קדר יהיו הולכים ומתמעטים:
פסוק יז:
כי ה׳ וכו׳. דבר ובידו לקיים: