פרשנים על הפרק
📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל17 פסוקים📜
רש"ירש״י45 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא46 פסוקים📜
רד"קרד"ק37 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל13 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי10 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר49 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר35 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי6 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם16 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם17 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ17 פסוקיםמאמרים על הפרק
אברבנאל
אברבנאל
פסוק א:
הנבואה הארבעה עשר (א) משא מדבר ים וכו' עד משא דומה ויש בה שני פרשיות. הראשונה משא מדבר ים, השניה כה אמר ה'. הכוונה הכוללת בנבואה הזאת כפי דעת המפרשים היא, ליעד על חרבן בבל על ידי פרס ומדי, ואמרו שאין לתמוה מאשר כבר נבא ישעיהו עליה למעלה, כי כן ניבא על אשור פעמים רבות, ודרך הנביאים לנבאות על דבר אחד פעמים רבות בסגנונות מתחלפים, ושיורה על שזאת הנבואה אמרה על בבל, מה שאמרה בסופה נפלה נפלה בבל, ושקראה מדבר ים לפי שהיא בארץ בבל מדבר גדול ונורא, והיתה לצד המערב לארץ פרס ומדי שהיו לפאה הצפונית, וכמו שאמר (ישעיה מא, כה) העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש וגומר, ושעל פרס ומדי אמר כסופות בנגב לחלוף, רוצה לומר ברוחות החזקות הנמשכות בנגב ובמדבר היבש שיאבדו אותו, כי זהו אומרו לחלוף ולהכרית, ופירשו (ב) חזות קשה הוגד לי נבואה קשה על בבל, והיא השודד שודד והבוגד בוגד, רוצה לומר שהשודד שהוא בבל, יבוא שודד אחר לשודדו, והבוגד שהוא בית נבוכדנצר, יבא בוגד אחר כמוהו לבגוד בו, ושאמר כל אנחתה השבתי, רוצה לומר כל האנחה אשר היה לאומות מנבוכדנצר, השבתי אותה אחרי שתחרב ותשומם בבל, ושעל כן אמר הנביא בשם בבל או בשם עמה או מלכה (ג) שמלאו מתניו חלחלה ולגודל החרבן נעוה משמוע שמועתו ונבהל מראות רעתו, או אמר זה הנביא על עצמו שהתפעל מאד מגודל החרבן ההוא, עד שאחזוהו צירים, ויש מפרשים על בלשצר מלכה כשראה במשתה היין פס ידא כתבא בכותל היכלו שנתבהל מאד, כמו שאמר (דניאל ה, ו) באדין מלכא זיווהי שנו ורעיונוהי יבהלוניה וגומר, וכן נעויתי משמוע הפתרון שפתר דניאל הכתב, ונבהלתי מראות הפס ידא דכתבא, והוא אומרו עוד (ד) תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה, רוצה לומר שבאותו ליל שהיה נשף חשקו, שהיה מתעדן בכלי בית השם, ושותה חמרא לקבל אלפא, אותה לילה החזירו הקדוש ברוך הוא אליו לחרדה לפי שהרגוהו שם אנשיו.
פסוק ה:
כי הנה בהיות השלחן ערוך, רוצה לומר שהיו עורכים השלחן לאכול וצפה הצפית שהוא הדלקת המנורה בהיכלו, ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה, עד שאמרו אנשי בבל קומו השרים משחו מגן, רוצה לומר משחו והמליכו מלך, שהמלך יקרא מגן לפי שהוא מגין על עמו. וה"ר אברהם אבן עזרא פירשו על דריוש שמשחו למלך.
פסוק ה:
ויש מפרשים הכתובים האלה כולם על הבבליים, שמפני פרס ומדי תעה לבבם פלצות, ושבהיותם אוכלים ושותים, ישימו הצופים לראות אם באים האויבים, ובתוך שעת המאכל יאמרו זה לזה או יאמר המצפה משחו מגן, רוצה לומר הכינו כלי זיין להלחם, ושאמר הנביא כאלו הוא בבבל, והקדוש ברוך הוא אומר לו (ו) שיעמוד המצפה, או שהיה מלך בבל אומר לכל אחד משחו העמד המצפה אשר יראה יגיד, (ז) וזכר כי המצפה יראה רכב הרבה מחמורים ומגמלים, כי כל רכב הוא מארבע בהמות וכן המצפה יקשיב וישמע קשב רב קשב לשמוע קול המחנה, (ח) ושהמצפה יקרא בקול גדול אריה על מצפה, רוצה לומר האריה שהוא פרס ומדי הוא על מצפה מביט אנה ואנה ילך לטרוף, ולפי זה לא יהיה מלת מצפה סמוכה אל ה', אבל תהיה מוכרת שהאריה היה עומד על המצפה, ושאחרי זה דבר הנביא מעצמו ה' אנכי עומד תמיד, רוצה לומר השם אלקים הלא ידעת שאנכי תמיד כל היום וכל הלילה עומד ומתפלל, מתי תבא הרעה על בבל בעבור מה שהרעו לישראל, ובהיותי מפיל תחינתי על זה, (ט) והנה ראיתי זה בא רכב איש צמד פרשים שהיו באים לבשר, ואומרים נפלה נפלה בבל וכל פסיליה שבר השובר אותם לארץ, וכדי לאמת נבואתו אמר בסופה (י) מדושתי ובן גרני והוא תואר לישראל, אתם מדושתי רמוסים ממני כערמת חטים הרמוסה ברגלי השוורים להוציא ממנה התבן ולברר את הכר, שכן אותם מדושים ממני ומתוכחותי, דעו שמה שראיתי מאת ה' צבאות בחרבן בבל הגדתי לכם.
פסוק ה:
וחכמים ז"ל דרשו בכתובים האלה שאמר הקדוש ברוך הוא לישעיהו, עתיד אחד מתלמידיך לקרוא תגר על מדותי, על אורך שלותה של בבל, והוא חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה, ואמר (ב, א) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי, אמר הקדוש ברוך הוא לישעיהו העמד המצפה והבטיחהו מאתי שיעמוד על מצפהו, ואשר יראה במפלתה של בבל, יגיד וראה רכב, אני אראה לו שם כמין רכב צמד פרשים, אחד רוכב חמור ואחד רוכב גמל, שהם סימן לפרס ומדי, והקשיב קשב ושם ישמע בנבואתו, רוב המיות ושאונות מתשואות וחיילות, ויקרא אריה הוא חבקוק שאריה בגמטריא חבקוק, ונבא אם כן ישעיהו שעתיד חבקוק להתפלל על זה, ולומר על מצפה השם אנכי נצב ועומד יומם ולילה, וסמכו זה למלת אריה שעולה בגמטריא חבקוק, הלא אלה הם דברי המפרשים בכוונת הנבואה הזאת וזהו דרך דרש. ואתה רואה כמה מהדוחקים יסבלו הכתובים, בשנאמר שהיתה כוונת הנבואה הזאת להגיד חרבן בבל, אם באומרו משא מדבר ים כסופות בנגב לחלוף, שכפי פירושם יחזור למדי ופרס, וכן ממדבר בא מארץ נוראה ולא נזכרו בכתוב, ואם באומרו חזות קשה הוגד לי ולמה יהיה חרבן בבל קשה על הנביא, שהיה מתפלל עליו כל היום, ואם באומרו על כן מלאו מתני חלחלה, כי אם יאמר זה בשם מלך בבל, והוא דבר שלא נזכר בכתוב, ואם נאמר שהנביא היה אומר זה על עצמו, יקשה למה יאחזוהו צירים על חרבן בבל ראש אויביו, ואם באומרו כי כה אמר ה' אלי העמד המצפה, ופירשו זה על מלך בבל שיאמר לכל אחד משריו, או שהיה הנביא ממשל כאלו הוא בבבל ואומר ככה, וכל זה הוא בדוחק רב, ואם באומרו ויקרא אריה על מצפה והנה פרס ומדי לא נקראו אריה בשום מקום, גם שמצפה סמוך לה' והם פירשוהו מוכרת, ואם באומרו אנכי נצב כל היום שיפרשו אותו על הנביא, ונתנו אם כן הכתוב לשיעורין, ובכלל אומר לך שהכתובים כולם יצעקו חוצה שאי אפשר לפרשם על חורבן בבל.
פסוק ה:
ומפני זה אחשוב אני שלא באה הנבואה הזאת, כי אם לספר חרבן ירושלם על ידי נבוכדנצר מלך בבל, ולכן אמר משא מדבר ים רוצה לומר שמדבר ים שהוא בבל, יבוא על ירושלם במהירות גדול כסופות בנגב, וזהו לחלוף, רוצה לומר לחלוף וללכת בדרכים, ומפרשי הנוצרים כתבו שנקרא בבל מדבר ים, לפי שהיה נהר פרת עובר בתוכה שהוא נהר גדול כים ונכון הוא, וקראו מדבר לפי שבבוא מבבל לירושלם יעבור האדם בארץ מדבר שמם, ולזה אמר גם כן ממדבר בא מארץ נוראה, שהוא ביאתו דרך המדבר על ירושלם, ולפי שהיתה הנבואה הזאת קשה ורעה על ישראל אמר, חזות קשה הוגד לי רוצה לומר נבואה רעה הגיד לי הקדוש ברוך הוא על ישראל והוא, שהשודד והוא נבוכדנצר ישודדם והבוגד יבוא לבגוד בם, וכן קראו חבקוק בוגד (ב, ה) ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינום, ואמר עלי עילם צורי מדי לפי שעילם ומדי באו עם נבוכד נצר על ירושלם, כי הוא היה מושל עליהם, וכמו שאמר על זה ישעיהו עצמו (כב, ו) ועילם נשא אשפה, ואומרו כל אנחתה השבתי, חוזר לחזות קשה שזכר, יאמר שכל אנחתה של אותה חזות קשה השבתי אותה, וענין זה שהאדם כאשר תהיה צרותו תכופה מאד מאד, לא יאנח אבל יצעק בקול מר, ולכן אמר שהיה החזות כל כך קשה, שכל אנחתה שבת, לפי שמלאו מתניו חלחלה צירים אחזוהו כצירי היולדה, כי נעוה משמוע דברי נבואתו בזה, ונבהל מראות במראה הנבואה חרבן ירושלם העתיד להיות, והוא אומרו עוד תעה לבבי פלצות שכולם הם דברי הנביא על צרת נבואתו אשר ראה, ולפי שהנבואה ההיא באה לו בלילה בחלום נבואיי, לכן אמר את נשף חשקי שם לי לחרדה, רוצה לומר הלילה שהייתי חושק בה, כמאמר איוב (ז, יג) כי אמרתי תנחמני ערסי, נהפכה לי לחרדה בצרת הנבואה הזאת שראיתי בה, וכפי הפירוש הזה לא יהיה תי"ו אנחתה נוספת אבל היא כינויית לחזות הקשה שזכר.
פסוק ה:
וספר הנביא שהיו ישראל שומעים השמועה הרעה הזאת מביאת נבוכדנאצר עליהם, והיו אוכלים ושותים וכמו שאמר אחר זה (כב, יג) אכול ושתה כי מחר נמות, וזהו אומרו ערוך השלחן צפה הצפית, כלומר שמצד אחד היו אוכלים ושותים בשלחן ערוך כאילו היו בשובה ונחת, בהיות הצופה מצפה בביאת נבוכדנאצר וחילו, ומצד אחד היו אומרים קומו השרים משחו מגן, ר"ל משחו המגינים להלחם באויבים, ולפי שאמר צפה הצפית זכר שהקדוש ברוך הוא צוה לו שיעמוד המצפה בהר גבוה ותלול, כדי שאשר יראה יגיד וייעדו השם יתברך שיראה מחנה נבוכדנאצר ופרשיו כי רבו מארבה, והוא אומרו וראה רכב צמד פרשים ר"ל פרשים צומדים הרבה לא בלבד בסוסים, כי אם בחמורים ובגמלים כאלו היו באים לבתיהם וזכר הנביא כאלו הקשיב המצפה לקול המיית האויבים, ואז קרא בקול גדול אריה על מצפה ה', וכבר ידעת שאריה נקרא נבוכדנאצר, וכמו שאמר (ירמיה ד, ז) עלה אריה מסבכו, ולכן יאמר הצופה לאנשי ירושלם, דעו כי האריה הוא על מצפה ה', כלומר נבוכדנאצר וחילו הנה הוא בא על ירושלם שהוא מצפה ה', אשר הוא צופה שמה ועיניו ולבו שם כל הימים וה"ר אברהם אבן עזרא כתב בפירוש ויקרא אריה על מצפה שיחסר בו כ"ף, כמו אש אוכלה הוא, יאמר ויקרא הצופה כאריה בקול גדול על מצפה ה' אנכי עומד היום הזה, וגם נכון הוא, ויגיד הצופה איך ידע זה באומרו, אנכי עומד תמיד כל היום וגם כן אנכי נצב על משמרתי כל הלילות, כדרך הצופה הטוב הכוסף לדעת אמתת הענינים, ושראה שבאה רכב איש צמד פרשים, והיה אומר נפלה נפלה בבל, ואין הנפילה שתפול בבל מכבודה, אלא שנפלה בבל על ירושלם ללכדה, ושהיה זה בסבת הע"ז שהיה בירושלם. וזהו אומרו וכל פסיליה שבר לארץ ירמוז לנבוכדנאצר הנזכר ויהיה נפלה נפלה בבל מלשון מלחמה, שכן יאמר בצובאים והלוחמים לשון נפילה, כמו (שופטים ז, יב) ומדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק, וכן (איוב א, טו) ותפול שבא ותקחם, גם אפשר לפרש שאחרי שזכר ביאת נבוכדנאצר על ירושלם באומרו ויקרא אריה על מצפה ה' כמו שפירשתי, אמר הנביא על זה אנכי עומד תמיד ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות, כמו שאמר חבקוק על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור וגומר, והענין שהתלונן והתרעם לפני האלהים על הרעות אשר עשה נבוכדנאצר בארצו ובביתו ובעמו, והודיעו הנביא שהראהו השם יתברך בנבואתו את נבוכדנאצר המחריב את ירושלם שגם הוא עדי אובד, וזה שאמר אנכי נצב וגומר, והנה זה בא רכב איש צמד פרשים, והוא המבשר שנראה לו כאלו בא ובישר שנפלה נפלה בבל וכל פסיליה שבר לארץ, שזהו חרבן בבל שהיה שבעים שנה אחרי חרבן ירושלם. וכתב הרב רבי אברהם אבן עזרא בפירוש מדושתי שאותו רכב איש וצמד פרשים שהיה מגיד חרבן בבל, היה אומר מדושתי ובן גרני כלומר אני דשתי את בבל והיא לפני כבן גורן, ואמר בו שתי פעמים נפלה נפלה כנגד שתי נפילות שיהיו לה, אחת על ידי פרס ומדי, והשנית מן השמים שאחרי חרבנה שנה אחת נהפכה כמהפכת סדום ועמורה. וכמו שנזכר למעלה, ולפי שהיתה זאת חזות קשה לישראל מחרבן ירושלם, לכן אמר הנביא מדושתי ובן גרני והוא לדעתי תואר לישראל כאלו אמר תבואת קדש שלי ערמת חטים שאתם כבר הנקי ושאר האומות כתבן, דעו נא וראו כי אשר ראיתי מאת ה' צבאות הגדתי לכם והוא יעץ ומי יפר, ועם מה שפירשתי בפרשה הזאת נתיישבו הכתובים מבלי דוחק, והותרו השאלות שלישית ורביעית וחמישית.
פסוק יא:
הנבואה החמשה עשר (יא) משא דומה אלי קורא משעיר וגומר עד משא בערב והיא פרשה אחת. וכוונתו לדעת המפרשים היא ליעד על חרבן ארץ אדום, אבל כפי דעתי הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא, להודיע זירוז אומת אדום והשתדלותו בענין המלחמה, לצאת לשדה לשלול שלל ולבוז בז כל הלילה, וספר זה כדי להוכיח עמו את ישראל שלא היו כן, וכמו שיתבאר אחר זה בנבואות האלה, והנה הנבואה הזאת אפשר לפרשה כפי דרך חז"ל על זה הגלות שאנחנו בו שהוא גלות אדום, וקראו דומה לפי שאנחנו בו דוממים ושותקים, כי לא נדע מתי קץ הפלאות כמו שהיו יודעים בגלות מצרים שהגביל הקב"ה זמנו ד' מאות שנה, וכן גלות בבל שהבטיחה ירמיהו למלאת לחרבות ירושלם ע' שנה אפקוד אתכם, וגלותנו לא נתבאר קצו או יהיה דומה מלשון תקוה ותוחלת, כמו (תהלים לז, ז) דום לה' והתחולל לו, להגיד שאפילו יתמהמה הגלות נחכה לו, וכפי זה הדרך ראוי שיפורש הכתוב כן, שהיה אומר השם, שומר מה מלילה, שומר מה מליל, רוצה לומר שומר ישראל כמה וכמה זמן עבר מהגלות הנמשל ללילה, והיה אומרו מה מלילה, כמו (תהלים לא, כ) מה רב טובך, להפלגת הרבוי, והיתה בקשתם ושאלתם שומר מה מליל, רוצה לומר הגידה לנו שומר ישראל כמה זמן יעבור עוד מזה הגלות שהוא חשוך כליל.
פסוק יב:
ומשיב השומר יתברך אין אני מודיע לכם קץ הפלאות, אבל אודיע אתכם כי אתא בקר, רוצה לומר כי תבא עכ"פ הגאולה הנמשלת לבקר, אבל וגם לילה רוצה לומר עדיין יש זמן מהגלות לעבור, ואם תבקשו לצאת מן הגלות קודם זמנו המוגבל בעיו שובו אתיו" רוצה לומר חפשו דרכיכם ועונותיכם ושובו אל ה'" ובפרק קמא דתענית (ירושלמי א, א) אמר רבי יהושע בן לוי אם יאמר אדם איכן אלהיך אמור לו בכרך הגדול של רומי ומה טעם אלי קורא משעיר שומר מה מלילה, אמרו לו ישראל לישעיהו, רבינו מי יוציא לנו מן הלילה הזה, אמר להם המתינו לי עד שאשאל, כיון שנשאל חזר אצלם, אמר להם שומר מה מלילה שומר מה מליל שומר חי העולמים מה מליל, אמר להן אמר שומר אתא בקר, אמרו לו וגם לילה, אמר להם לא כמו שאתם סבורים, אלא בקר לצדיקים וגם לילה לרשעים, בקר לישראל ולילה לאומות העולם, אמרו לו ואימתי, אמר להם אימתי דאתון בעיין הוא בעי, דכתיב אם תבעיון בעיו, אמרו לו ומי מעכב, אמר להם תשובה שנאמר שובו אתיו, שומר מה מלילה מי הוא שומר, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ה' שומרך וגו', ה' ישמר צאתך ובואך, הוי משמר שלא תכנס אומה באומה ומלכות במלכות כחוט השערה, אלא הגיע זמנה לנפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה, וכן הוא אומר (יחזקאל ט, י) ובתחפנחס חשך היום, וכתיב (דניאל ה, ל) ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה עד כאן.
פסוק יב:
הנה העירו בזה לשני גבולי זמני ביאת המשיח, האחד גבול האפשרות אם ישובו בתשובה, והב' גבול החיוב כשיתום ממשלת המלכיות, ואפשר גם כן לפרש שומר מה מלילה על גלות בבל, ושומר מה מליל על גלות אדום, ושאמר השומר אתא בקר, רוצה לומר מהרה תבוא הבקר מגלות בבל, אבל וגם לילה שעדיין יתמיד מלכות אדום אחריו שנים רבות, ולפי שהגלות ארוך, אם תבעיון בעיו רוצה לומר אם תחפצו שום דבר בקשו פני ושובו אלי בכל לב, כי זהו היא העצה הנכונה להנצל מצרות הגלות ולמהר את הגאולה, ואם תתפרש הנבואה הזאת בדרך הזה אומר אני שנסמכה לפרשה הקודמת אליה, לפי שהנבואה הקודמת תודיע חרבן ירושלם ע"י נבוכדנצר כמו שפירשתי, והנבואה הזאת תדבר מצרת הגלות הזה וארכו, ואם נפרש הנבואה הזאת על פי פשוטה כדרך שאר המפרשים יהיה דומה מבני ישמעאל כמו שאמר בתולדותיו (בראשית כה, יד) ומשמע ודומה ומשא ונקראת המלכות על שמו. יאמר הנביא שעתידין בני שעיר להחריב דומה, ואמנם יישוב הכתובים כפי זה הדעת לא ראיתי אותו בדברי הרב ר' דוד קמחי, וגם לא בדברי אביו שהוא הביא בשמו, ונראה לי כפי דרכו לפרשם כמו שאומר והוא, שמפני מלחמת שעיר על דומה, היו יוצאים תמיד משעיר גבורים ומתפשטים על דומה לשלול שלל ולבוז בז, וזהו אומרו משא דומה אלי כלומר הנבואה שבאה אלי על דומה, היה קורא משעיר שומר מה מלילה, כלומר שומר הגידה נא לי כמה זמן עבר מן הלילה, וכמה זמן יש עדיין לעבור ממנה, ואראה אם יש פנאי ללכת על דומה לשלול שלל ולשוב, ואז משיב השומר ואמר אתא בקר רוצה לומר מעותדה הבקר לבא מהרה, אבל וגם לילה רוצה לומר עדיין יש שהות מה בלילה ויש לכם זמן ללכת, וצריכים אתם ללכת במהירות ולשוב מיד, והוא אומרו אם תבעיון בעיו, רוצה לומר אם תבקשו דבר לשלול בקשו אותו מיד, ולא תתאחרו ושובו למקומכם מהרה ואתא ואתיו לשון ביאה, כמו (ישעיה נו, יב) אתיו אקחה יין, ותבעיון בעיו לשון בקשה וחפוש, כמו (עובדיה א, ו) איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, ואם יהיה זה פירוש הנבואה לא ידענו ענינה וצרכה בזה המקום, כי מה לנו לדעת מה שישאלו גדודי שעיר לשומר שלהם, ומה ישיב על תוכחתם, אלא אם היה הענין בזה שרצה הנביא לספר בשבחי גדודי שעיר ואנשיו, וטוב שכלם וחריצותם במלחמה כדרך הגבורים, ולא כדרך המסתכנים, בדרך הקדמה למה שיקונן ישראל אחר כך, (לקמן כב, א - ב) מה לך איפה כי עלית כולך לגגות שהפליג לספר בחולשתם ומורך לבבם, וכמו שאמר חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה, לפי שלא היו אנשי זרוע ולא אנשי מלחמה כאנשי שעיר וכמו שיתבאר. והרב ר' אברהם אבן עזרא פירש שהשומר היה מדומה, והיו אנשי דומה שואלים ממנו, כמה שעות היו מהלילה כדי ללכת לעשות צרכיהם, או שהיו שואלים אותו כן לראות אם היה ישן, וגם לפי דעתו לא יהיה הענין לנבואה הזאת.
פסוק יג:
הנבואה הששה עשר (יג) משא בערב וגו', עד משא גיא חזיון, ויש בה ב' פרשיות, האחת משא בערב השנית כי כה אמר ה' אלי. וכתבו המפרשים שהכונה במראה הזאת היא ליעד על חרבן בני ישמעאל, אבל אני אחשוב שהכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא, לשבח את בני הערב שהיו נדיבי לב להולכי דרכים חזקים ואמצים וחרוצים בעניניהם, וספר זה כדי לעשות ממנו לישראל תוכחת מגולה וכמו שיתבאר, ודע כי בערב הוא מלכות קדר בני ישמעאל ובי"ת בערב תשמש במקום על כאלו יאמר משא על בני ערב, ופירשו המפרשים שפירוש הכתוב כן הוא, כי בעבור ששיירות הדרכים שהם בני דדן ההולכים לדרכם בסחורות, היו עוברים דרך ערב ולנים בעיירות בפונדקאות, עתה לא יהיה כן כי לא ילינו בארץ ערב אלא ביער, לפי שיחרבו הערים, ויהיה אם כן שיעור הכתוב ארחות הדדנים מכאן והלאה ביער בערב תלינו רוצה לומר ביער ארץ ערב, לא בערים תלינו. ואומרו (יד) לקראת צמא התיו מים יושבי ארץ תימא יפרשוהו מלשון צווי, יצוה ויאמר ליושבי ארץ תימא, כי כאשר יעבור ערב בארצו בגולה ברעב ובצמא שיביאו מים לשתות, ויהיה התיו כמו אתיו באלף. והרד"ק פירש שאמר דרך המשל למים שיביאו לקראת הצמא, כי בני קדר יהיו גולים ויורדים במדבר ולא ימצאו מים לשתות, וכן יושבי ארץ תימא כשימצאום יורדים וגולים צריך שיקדמם בלחמה, ויותר נכון לפרש בלחמו קדמו נודד על בערב עצמו, שלפי שאמר שבהיותם גולים יתנו להם מים לשתות, אמר שראוי היה לעשות להם ככה, לפי שבערב הנזכר כשהיה יושב בארצו, והיה רואה איש נודד עובר בגבולו, היו מקדימין אותו בלחם, ולכן היה ראוי שלא ימנעו מהם לפחות המים, ופירש איך יהיה גלות וחרבן בני ערב באומרו.
פסוק טו:
כי מפני חרבות נדדו רוצה לומר שיבואו עליהם כמה שמדות מחרבות האויבים, והזכיר מיני המלחמות אחרי שהזכירם בלשון רבים באמרו, כי מפני חרבות נדדו שהוא לשון כולל לחורבן המלחמה, ופרט בכמה מינים מהמלחמות נחרבו באומרו, מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה, כי יש מהאנשים שהם לוחמים על ידי חרב וחנית, ומהם מושכים בקשת, ואומרו מפני כובד מלחמה הוא להגיד, שגם כן נחרבו מאורך המצוק והמצור והרעב ושאר הדברים המתחייבים מהמלחמה, ולכן קראו כובד המלחמה, ובאר הזמן אשר בו יהיה החורבן והגלות הזה לערב באומרו, (טז) כי כה אמר ה' אלי בעוד שנה כשני שכיר, שהיא שנה מצומצמת לא פחות ולא יותר, יגלה כל כבוד קדר, כי קדר הוא ערב אשר זכר, ואמר כל כבוד הנכבדים שבהם, ועל השאר אמר, (יז) ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו, רוצה לומר ימעטו מאליהם, כי בראותם שמתו גבוריהם ימעטו ויפלו מעצמם, ולא זכר הנביא ביד אי זה עם יהיה חרבן קדר, וידמה שיהיה על ידי מלך אשור, כי היה כובש הארצות ומחריבן בזמן ישעיהו.
פסוק טו:
ורבותינו ז"ל פירשו הנבואה הזאת בפרק קמא דבבא קמא (עין ירושלמי תענית ד, ה) אמר רבי יוחנן שמונים אלף פרחי כהונה, ובידם שמונים אלף מגיני זהב, בקעו חיילותיו של נבוכדנאצר, והלכו להם לישמעאלים, אמרו להם השקונו מים, השיבום אכלו תחילה ואחר כך תשתו, מה עשו הוציאו להם מיני מלוחים, וכיון שאכלו, הוציאו להם נאדות נפוחים, ונתנו לתוך פיהם, והיה הרוח נכנס לתוך מעיהם, והם מפרפרים ומתים, ובאיכה רבתי זכרו שקרה זה לגולים משומרון שהגלה סנחריב, ובקשו משוביהם שיוליכום בדרך ערב, כי הם בני אברהם, שישמעאל אחי יצחק, ושלכן ירחמו עליהם, ושאז עשו כל המרמה והרשע שנזכר, ואיך שיהיה יאמר הכתוב שמפני זה נגזרה עליהם הגזרה הזאת, וכפי הדעת הזה יתפרשו הכתובים כן, ביער בערב תלינו ארחות דדנים רוצה לומר ביער אשר בארץ ערב תלינו ארחות של דדנים, רמז לישראל שהם בני דודים יצחק, והאנשים שהם בני שני אחים יקראו דדנים, וישראל וקדר היו בני יצחק וישמעאל, ושהיו אומרים הדודנים ההם לבני קדר לקראת צמא כמונו היו' אתיו מים, רוצה לומר הביאו מים, והם עשו בהפך שאותם הקדרים בני ערב שהם יושבי תימא, כל אחד מהם בלחמו רוצה לומר במאכלו המלוח, קדמו נודד שהוא ישראל כדי להמיתו, ועשו בזה אכזריות גדולה, כי בימים ההם היו בני ישראל נודדים מפני חרבות, ומפני כובד מלחמת בבל או אשור, ולכן היתה הגזרה האלקית, כי בעוד שנה אחת אחרי פעל האכזריות הזה, יגלה כל כבוד קדר וגבוריו וילכו בשבי ובגולה כמו שהלכו בני ישראל.
פסוק טו:
ואם היתה כוונת הנבואה הזאת על דרך הדרש הזה, ידענו צרכה ותכליתה, שהיא להגיד שמלך בבל או אשור יחריב בני קדר הנקרא בערב, בעבור שכאשר הגלה לישראל עברו בארצם, ולא הסבירו להם פנים להאכילם ולהשקותם כראוי, כי אם במרמה, כדי להוסיף יגון על יגונם ורעה על רעתם, אבל כפי דרך המפרשים לא ידענו התכלית והצורך בנבואה הזאת, ומה לנו לדעת חרבן בערב וקדר, אם אינו דבר מתיחס לישראל, ומה צורך שיזהיר הנביא ליושבי תימא שיקדמו אותם בלחם ובמים, ושאר הדברים אשר זכר, ולא תמצא שזכר כזה בשאר האומות, סוף דבר כבר ידעת מדברי, שאין דעתי נוחה לחשוב ולהאמין, שיגיד הקדוש ברוך הוא לנביאים בנבואותיהם, דברים מהאומות ועניניהם אלו עם אלו, מבלתי שיהיו מתיחסים ונערכים עם ישראל בשום צד, ולכן אחשוב אני שלא בא המשא הזאת, כי אם להודיע מה שעשו לישראל כדברי חכמים ז"ל, או שבאה לספר שלימות המדות שהיה בבני ערב, כדי שמשם יצא תוכחת מגולה לישראל, שלא נשלמו באותו שלימות כמוהם, וכמו שלמעלה זכר מבני שעיר גבורתם וחריצותם במלחמה כל היום וכל הלילה ללכת בדרכים, ולבוא בערים בטח לשלול שלל ולבוז בז, כדרך גבורי כח חזקי הלב ורבי החריצות והשתדלות, ככה זכר בערב שלא היו עצלנים ויושבים בבתיהם שקטים ושאננים על שמריהם לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, אבל היו תמיד הולכים בדרכים, אם בדרך סחורה, ואם באופן אחר להרויח בתועלתם, וזהו אמרו ביער בערב תלינו, כי אומת ערב פעמים יקרא אותה בערב והכל ענין אחד, ואמר עליהם שהיו לנים תמיד ביער או בהליכתם מפה אל פה לעניני הסחורה, ואם לענין המלחמה לדלג על אויביהם בלילה כמו אנשי דומה ושעיר, ואמר ארחות דדנים לפי שהיו מתחברים עמהם בהליכת הדרכים, ואחרי שזכר מחריצותם והשתדלותם, עד שהיה לינתם תמיד ביער ובדרכים, זכר עוד מנדיבותם וצדקתם, כי היו מקדמים בלחם ובמים לכל העוברים ושבים בארצותם, והוא אמרו לקראת צמא התיו מים, ואין התיו צווי כי אם הפעל שהיו עושים תמיד, ולכן נכתב בה"י ולא באל"ף, וכן אמר ליושבי ארץ תימן אותו ערב הנזכר בלחמו קדמו נודד, רוצה לומר שהיו מקדמים לכל איש נודד העובר בארצם בלחם ובמים, לא שיצוה על המים בלבד ולא על הלחם, וזכר הסבה למה היו נדיבי לב להקדים לכל נודד בלחם ובמים, באומרו כי מפני חרבות נדדו, רוצה לומר שבני ערב פעמים אחרות נדדו מארצם מפני המלחמות שהיו להם עם אויביהם, וראו צער הדרכים ורעת הצמא והרעב, ולכן קנו התכונה הטובה ההיא להקדים לכל צמא בלחם ובמים, ואמנם אמרו כי כה אמר ה' בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר, נוכל לומר שבני קדר אינם ערב, כי עם היותם כלם מזרע ישמעאל בתחילת התולדות, הנה עתה היו מלכיות חלוקות ואולי היו לוחמים זה בזה, ולכן ייעד הנביא לבשר טוב אל ערב, שבעוד שנה אחת תכלה כל כבוד קדר אויבו שהם השרים, ושאר מספר קשת רוצה לומר מספר רובי קשת וגבורי בני קדר ימעטו, כי ה' אלהי ישראל דבר רוצה לומר שיעבור עליהם כוס התרעלה כמו שעבר בישראל, והוא אמרו אלהי ישראל, ובפרקי רבי אליעזר אמרו רבי ישמעאל אומר שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים עם בני אדום שנאמר כי מפני חרבות נדדו, אחת בים שנאמר מפני חרב נטושה, ואחת בשדה שנאמר ומפני קשת דרוכה, ואחת בכרך גדול שברומי שנאמר ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראה באובדן של אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל שנאמר (ישעיה סג, א) מי זה בא מאדום, ובמעין האחד עשר מספר מעיני הישועה פירשתי כמה מהעתידות נכללו בזה המאמר.