פסוק א:הנבואה האחד עשר תחילתה משא דמשק עד משא מצרים ויש בה ששה פרשיות, האחת (יז, א) משא דמשק, השנית, (יז, ד) והיה ביום ההוא ידל וגומר, השלישית, (יז, ז) ביום ההוא ישעה האדם אל עושהו, הרביעית, (יז, יב) הוי המון עמים רבים, החמשית, (יח, א) הוי ארץ צלצל כנפים, הששית, (יח, ד) כי כה אמר ה' אלי אשקטה ואביטה וגומר, והנה ראיתי להעיר בנבואה הזאת ששת השאלות.
פסוק א:השאלה הראשונה בכללות הנבואה הזאת שאמר עליה משא דמשק, והוא לא דבר מדמשק כי אם הפסוק הראשון ומיד אחריו אמר (יז, ג) ונשבת מבצר מאפרים וגומר, שידבר מחרבן מלכות ישראל ואחריו פרשת (פסוק ד) והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב וגומר ושאר הפרשיות כלם, מהם ידברו על חרבן וגלות מלכות ישראל, ומהם על מפלת סנחריב כמו (פסוק יב) הוי המון עמים רבים ולא דבר בדמשק עוד דבר מבלתי הפסוק ההוא הראשון, ואם היה החלק המעט שבנבואה הזאת על דמשק למה כללה כולה על דמשק.
פסוק א:השאלה השנית ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני ישראל יהיו וכו', ויקשה למה עירב ענין ישראל עם ארם, ולמה אמר שישאר ארם ככבוד ישראל, ולא ידענו אם לטובה אם לרעה, והנה במשא מואב ומשא בבל ובכל שאר הנבואות שזכר על האומות, לא אמר כזה דבר מישראל ויקשה אם כן למה בארם אמרו.
פסוק א:השאלה השלישית במה שאמר (פסוק ז) ביום ההוא ישעה האדם על עושהו וגומר, ולא ישעה אל המזבחות, ואם נאמר ביום ההוא בזמן שיחרב דמשק על ידי סנחריב, לא מצינו שנתקיים זה בישראל ולא שבו בתשובה בזמן ההוא, ואם אמר שבזמן גלות ישראל יהיה זה, יקשה הענין גם כן, כי כשגלו השבטים לא שבו אל ה' והעם לא שב עד מכהו, ואיך אמר שלא ישעה אל המזבחות ואשר עשו אצבעותיו לא יראה והאשרים והחמנים, והנה גם כן כשהלכו בגולה לא עזבו אליליהם.
פסוק א:השאלה הרביעית במה שאמר אחר זה (פסוק ט) ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החורש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה וכו', וזהו ייעוד רע וקשה ואם היה שישראל כבר עשו תשובה כמו שנזכר בפרשה הקודמת לזאת, ולא ישעו אל המזבחות ואל אשר עשו אצבעותיו כי אם אל קדוש ישראל, איך לא קבלו תרופה ממכתם, אבל היה בהפך שאחרי זכרון התשובה זכר החורבן והגלות הכללי.
פסוק א:השאלה החמישית במה שבא בפרשה הזאת בכתובים סותרים זה את זה תוך כדי דבור, כי באמרו (פסוק י) על כן תטעי נטעי נעמנים, יראה שהוא ייעוד טוב, ואמרו מיד אחריו וזמורת זר תזרענו, הנה הוא סותר אליו שהוא ייעוד רע, גם אומרו מיד (פסוק יא) ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי, יראה שהוא ייעוד טוב והצלחה, ובאמרו מיד נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש הוא ייעוד רע וקללה נמרצת, אם כן הדברים מעורבים הטוב והרע יחד.
פסוק א:השאלה הששית בפרשת (יח, א) הוי ארץ צלצל כנפים וגומר, אם נאמרה הפרשה הזאת על גוג ומגוג כמו שפירשו עליו המפרשים, הנה לא ידענו מי הכניסו לכאן, ולמה נסמך ענינו למשא דמשק ולענין ישראל, ולמה נכלל זה המאמר במשא דמשק, והיה ראוי שיאמר עליו משא גוג ומגוג, או כמו שאמר יחזקאל (לח, א - ב) ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא וגומר, והנבא עליו וגומר, וכן היה ראוי שיאמר ישעיהו בכאן, ואם אמרנו שהיה נבואה לעתיד לבוא לשאר עמים, יקשה גם כן זה הענין עצמו, כי איך יבוא ייעוד שיתקיים מהרה בארם ואם באשור או בגלות ישראל שיהיה מתקיים בימי ישעיהו, ויסמך אליו ייעוד אחר מתחלף ממנו מבלי יחס ולא ערך שיתקיים אחרי אלפים מן השנים. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם.
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת יתבאר לך, אחרי שתדע שזאת הנבואה באה אל ישעיהו, כאשר רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל עלו שניהם באהבה ואחוה על ירושלם להלחם עליה, והודיעו הקדוש ברוך הוא, כי כמו ששניהם נשתתפו באותה עצה נבערה לעלות להלחם בירושלם ולמלוך בתוכה, ככה ישתתפו ויתדמו זה לזה בענין החרבן והרעה אשר תבא עליהם, כי הנה מלך אשור בוא יבוא ולא יאחר ויחרב את דמשק ואת שמרון, והיה כאשר נתחברו שניהם על ירושלם, כן יתחברו וישתוו בהיותם לשלל ולבזה למלך אשור, ויען וביען הבוטח בה' ישוגב, והיה שבני יהודה שבו אל ה' אלקיהם דלו עיניהם למרום, לכן בזכותם ובזכות חזקיהו אשר ימלוך עליהם אחרי אחז, ימלטו מידיהם, ולפי שיאמרו ארם ודמשק והנה סנחריב גם כן עלה על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם, ואיך לא הגין עליהם אלקיהם, הנה מפני זה הוצרך להודיע מיד, שגם כן סנחריב מלך אשור יחרב מהרה, כי יבא מפלתו מאת ה' מן השמים בעבור מה שעשה כנגד ערי יהודה וירושלם, ויהיה דבר זה נרשם בתוך הכשדיים, ונזכר הפלא המופלא ההוא מעתה ועד עולם בכל קצות הארץ, עד שבאחרית הימים אותם האומות אשר מעבר לנהרי כוש שהיו ממלכות סנחריב, כשישמעו גאולת ישראל העתידה יובילו שי למורא וישלחו מלאכים אל ישראל, כי ייראו מפניהם מזכרון מה שעשה לסנחריב מלכם עליהם, זו היא כונת הנבואה מזאת, וכללות ענינה כמו שיתבאר בכתובים.
פסוק א:משא דמשק וגומר עד ביום ההוא ישעה האדם על עושהו וגומר. הנה אמר משא דמשק לפי שהיה רצין מלך ארם העיקר במלחמת ירושלם ומלך ישראל נמשך אחריו, כמו שאמר (מל"ב טז, ה) עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו ולכן יוחסה עיקר הנבואה לדמשק, ואמר שתהיה מוסר מעיר רוצה לומר שתהיה חרבנה כל כך שלא יקרא עוד עליה שם עיר, והענין שלא תמנה בכלל הערים הגדולות, אשר תהיה מעי מפלה רוצה לומר גל מפלה, ומעי הוא מלשון (תהלים עט, א) וירושלם לעיים.
פסוק ב:תהיה עזובות ערי ערוער, רוצה לומר שאר הערים אשר במלכות דמשק, תהיינה עזובות מבלי יושב, ולעדרים תהיינה כי ירעו שם והצאן והבקר ושאר הבהמות מבני אדם, ואותם העדרים ירבצו שם ואין מחריד, כלומר שלא יהיה אדם בארץ להחריד את העדרים ההם, שיצאו מקרב המיושב או מתוך הכרמים והארצות הנעבדות, אבל תהיינה הערים ההם עזובות מבלי יושב, ולכן העדרים ירבצו שמה ואין מחריד אותם. האמנם הוקשה למפרשים מה ענין ערוער אצל דמשק, כי הנה ערוער היה בארץ גד קודם הירדן, כמו שאמר (במדבר לב, לד) ויבנו את דיבון ואת עטרות ואת ערוער, ומפני זה כתב רש"י שלא הזכיר הכתוב מחרבן מלך ארם כי אם דמשק, כי היא ראש המלכות, ושזכר מיד חרבן ארץ ישראל כי שתיהן החריב מלך אשור, רוצה לומר מלכות ארם ומלכות ישראל כמסופר בספר מלכים, ושלכן זכר ראשונה דמשק, כי כן היה חרבנה בראשונה, ואחר כך זכר גלות הראובני והגדי וחצי שבט המנשי, והם אשר היו מעבר הירדן, ועליהם אמר כאן עזובות ערי ערוער, ואחר כך ארץ ישראל ששם שאר השבטים, וראשם אפרים, ועליו אמר כאן ונשבת מבצר מאפרים וגומר.
פסוק ב:וכל זה איננו שוה לי, כי ערוער אשר מעבר לירדן היה עיר אחת מבני גד, ואיך יכנה כל שבטי הראובני והגדי וחצי שבט המנשי בשם ערוער, לבד שהיתה העיר הקטנה שבערי גד ולכן נזכרה בכתוב באחרונה, ואם היתה עיר אחת איך יאמר הכתוב ערי ערוער, ולכן יהיה יותר נכון שנאמר שהיתה ערוער עיר גדולה לארם כוללת עיירות רבות, ואין זה ערוער של מואב, כי אם אחרת, שגם בבני עמון היתה עיר אחרת ששמה ערוער כדכתיב (יהושע יג, כה) עד ערוער אשר על פני רבה, ויונתן תרגם ערי ערוער על ערי ארם, אבל פירש שם ערוער מלשון חרבן כמו (ירמיה נא, נח) ערער תתערער, וכפי פירושו ופירושי יהיו שני הפסוקים האלה רוצה לומר, משא דמשק וגומר, ואמרו עזובות ערי ערוער שניהם מדברים בחרבן מלכות ארם, ואחרי שזכר חרבן ארם זכר גם כן גלות ישראל באמרו (ג) ונשבת מבצר מאפרים, שהוא גלות ישראל הכולל אותם השבטים שהיו מעבר לירדן ואותם שהיו בארץ ישראל, ואמרו ונשבת מבצר פירשוהו המפרשים על שמרון שהיה ראש מלכות ישראל כמבצר לעיר. ויותר נכון לפרש שבכל ישראל לא תמצא עוד עיר מבצר, כי כלם החריב מלך אשור וזהו ונשבת מבצר מאפרים, ונשבת הממלכה מדמשק, כי סנחריב המית את רצין, ושאר ארם ככבוד בני ישראל יהיו, רוצה לומר ששאר ערי ארם יהיו חרבות, כשאר ארצות ישראל וכבודם שיחרב.
פסוק ב:ובזמן ההוא כאשר יגלו עשרת השבטים לחלח וחבור, (ד) ידל כבוד ישראל ומשמן בשרו ירזה, רוצה לומר שהכבוד אשר היה במלכות ישראל, והשומן והעידון שהיה להם בארצם ידל וירזה, עד שיהיה האויב עליהם שהוא אשור, (ה) כאדם הקוצר הקמה, שבידו הימנית קוצר וחותך את השבלים ובידו השמאלית יקבצם, כן יהרוג אשור אנשים רבים בפעם אחת, וכמו שאחרי שיקצר האדם את הקמה, יבא העני ללקט מעט שבלים שנשארו בשדות אחת הנה ואחת הנה, וזהו נקרא לקט והראשון נקרא קציר, כן סנחריב יבא פעם אחר פעם על ארץ השבטים להרוג ולא לשבות שבי, ולכן עשה הנביא כאן שני משלים, האחד שאמר והיה כאסוף קציר קמה וזרועו שבלים יקצור, רוצה לומר כמו שהאוסף הקמה בקציר בזרועו יקצור השבלים וכו', והשני היה כמלקט שבלים, רוצה לומר שלקט אותו המעט שנשאר, כן יהיה מלך אשור כי יקבץ את ישראל יחד כקציר, ואחר כך יחזור ללקוט המעט הנשאר בכל עיר ועיר, ואמר בעמק רפאים לפי שהוא עמק שקצירו רע מועט ורזה. וזכר שעם כל הגלות ההוא שיבער מלך אשור הקמה והלקט, הנה לא יבערם לגמרי, (ו) כי ישארו בישראל עדין עוללות כנוקף זית, רוצה לומר ככריתת הזתים, שאחר שכורתים אותם מהאילן, ישארו שנים שלשה גרגרים בראש אמיר שהוא הענף התחתון, וכן ישארו ארבעה וחמשה בסעיפיה, רוצה לומר בסעיפים העליונים, וכנוי בסעיפיה הוא לזית הפוריה. ויש לפרש שהנה יהיה זה כדי שמצד אלו הגרגרים שישארו בזית ההוא תהיה אחר כך פוריה, רוצה לומר בעלת פרי, ויונתן פירש שזה נאמר על חסידי הדור הצדיקים שישארו בישראל, ויותר נכון לפרשו על מלכות יהודה חזקיהו ועמו שהם ישארו בירושלם, או על הפלטים מהשבטים אשר נמלטו מיד סנחריב ובאו אל מלכות יהודה, ונמלטו שמה אחרי גלות שומרון, והותרו עם זה שנים השאלות הראשונות.
פסוק ז:ביום ההוא ישעה האדם על עושהו וגומר עד הוי המון עמים רבים וגומר. יאמר שאותם הגרגרים אשר ישארו בראש אמיר, שהם שבט יהודה ובנימן הנשארים בירושלם שהיה ראש האמיר, כאשר יראו גלות השבטים וחרבנם וידעו שנענשו על ענין העבודה זרה שהיה ביניהם, ישובו אל הש"י, והיה זה בימי חזקיהו שביער הע"ז מירושלם ומכל ערי יהודה, ושבו אל ה' בכל לבבם ובבל נפשם ובטחו בו, ועל זה אמר ביום ההוא ישעה האדם על עושהו, שהאדם הוא רמז למלוכת יהודה והנלוים אליו, ועושהו הוא רמז על הקדוש ברוך הוא, ומלת ישעה פירושו יפנה, כמו (בראשית ד, ד) וישע ה' אל הבל, או יהיה פירושו יבטח, כמו (ישעיה לא, א) ולא שעו על קדוש ישראל, וכן אמרו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה, שהוא סותר למה שאמר ואת פעל ה' לא הביטו ואת מעשה ידיו לא ראו, רוצה לומר שיתדבקו בו ויתבוננו במעשיו.
פסוק ח:ולא ישעו אל המזבחות ולא יבטחו עליהם, כי הם מעשי ידי אדם וכן האשרים והחמנים, אבל לבד תהיה מגמתם ועבודתם בשם המיוחד ובו יבטחו ובו יתהללו, ועם זה הותרה השאלה השלישית, לפי שלא נאמרו הכתוב האלה על בית ישראל, כי אם על בית יהודה היושב בירושלם, שבימי חזקיהו שבו אל השם וסרו מדרכי ישראל.
פסוק ח:ולזה אמר אחר זה (ט) ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החורש, רוצה לומר שהנה ישובו בני יהודה אל השם יתברך, כמו שזכר בראותם שהיו ערי מעוזו של ישראל, רוצה לומר הערים הבצורות שלהם, וכל שכן ערי הפרזות כעזובת החורש והאמיר, ורש"י פירש חורש זה היער כדמתרגמינן ביער בחורשא, ואמיר אף הוא יער מקום אילנות, ופירשו שאר המפרשים שחורש ואמיר הם סעיפי האילן הגבוהים שעזב אותם מלקט הפירות, ולא ילקט הפירות ההם לגודל גובהם, והיה ענין המשל הזה שהערים הבצורות שהיו לישראל יעזבו אותם, ויברחו להם כעזיבת החורש והאמיר, שהם הסעיפים העליונים, ותהיה גם כן העזיבה ההיא אשר מהערים הבצורות ההם, כמו עזיבת הכנעניים אשר עזבו את הארץ מפני בני ישראל, ואחרי אותה העזיבה לא יתישבו עוד אבל תהיה הארץ שממה. ויותר נכון אצלי לפרש שלא יוכלו בני ישראל למלט את עריהם, ויעזבו את ערי מעוזם, כמו שלא יוכלו להציל החורש והאמיר אשר בשדה ויעזבו אותם, וזהו כעזיבת החורש והאמיר, ואמנם אומרו מפני בני ישראל, יראה לי שהוא מסורס עם מה שאמרו אחר כך והיתה שממה, כאלו יאמר והיתה הארץ שממה מפני בני ישראל וזה פירוש נאה ומתישב. ועם על כל פנים תאמר, שאומרו מפני בני ישראל הוא כנגד הכנענים יהיה פירושו כן, שעשה בדבר שני משלים, האחד בעזיבת החורש רוצה לומר שיהיו עריהם המעוזות של ישראל נעזבות, כארץ אשר יחרש החורש ויעזוב פאה שלא יחרוש אותה ולא יפנה אליה, והמשל השני הוא אמרו והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והוא מלשון (דברים כו, יז) את ה' האמרת שהוא מענין מעלה ורוממות, יאמר שערי ישראל יהיו נעזבות כעזיבת החורש, וגם כן כעזיבת האמיר, כנוי לכנעני יושב הארץ במעלה, במה שעזב אותה מפני בני ישראל. ושלא קרה להם זה, כי אם לפי ששכחו אלהי ישעם וצור מעוזם לא זכרו כי היה זה מדה כנגד מדה, הם (י) שכחו ועזבו צור מעוזם ומגדל עוז שם ה', גם עתה עריהם הבצורות יעזבו מהם, על כן תלקה בנטיעה, והוא שתטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו, רוצה לומר על כן היותך מקדם נוטעת נטעי נענמים, וגדלת בנים לעבודת השם יתברך כמו י"ב השבטים שהיו נטעי נעמנים במטען, עתה זמורת זר תזרענו רוצה לומר שתזרע הבנים לעבודה זרה ותלמד אותם בכך, והיא זריעת זר. ויותר נכון לפרש על כן תטעי נטעי נעמנים בתמיהה, כאלו אמר אחרי ששכחת שם אלקיך, התחשוב שיהיו בניך למודי ה' נטעי נעמנים, באמת לא יהיה כן כי זמורת זר תזרענו בענין הדתות והתורה, והוא כענין (ישעיה ב, ו) ובילדי נכרים יספיקו. ויש מפרשים על כן תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו, שיהיה מתחתן בגויי הארץ, ולוקח מבנותיו לבניו, הפך מה שצותה תורה, כי בעבור ששכחו אלקי ישעם וצור מעוזם, יהיו מערבים נטעיהם הנעמנים עם זמורת הזר שהם גויי הארץ, ומפני זה באה כל הרעה הזאת שיצאו מן ההפך אל ההפך, כי מתחילה שהיו מצליחים מאד בעניניהם, בהיותם עושים רצון בוראם, היתה כ"כ הצלחתם (יא) שביום שהיו נוטעים בו ביום היה משגשג, רוצה לומר מגדל, והוא מלשון ישגא אחו, ונכפלה השי"ן והגימ"ל לחזק הענין, כמו ירקרק אדמדם, וענינו שהיה גדל ביום ההוא גדול מופלא, וכן הזרע שהיו זורעים מיד בבקר זרעם יפריח ויציץ ציץ, כי היה ברכה בכל מעשה ידיהם, וזהו אמרו ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי מהרה, אבל עתה הוא בהפך, כי נד קציר רוצה לומר הלך ונעדר הקציר והנטע ונשחת כולו ביום נחלה וכאב אנוש, שהוא זמן החרבן והגלות, כי משם ואילך נתקללה מעשה ידיהם, ואמר תטעי בלשון נקבה, ותזרענו בלשון זכר כי כן דרך הכתוב לדבר לעם, פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה, כי כנגד הכנסיה יתארהו בלשון נקבה וכנגד העם יכנה אותו בלשון זכר, ומפרשי הנוצרים פירשו ביום נטעך על מעמד הר סיני שכאשר ניתנה תורה לישראל היתה נטיעתם, ואמרו שמיד חטאו בעגל. והוא אמרו תשגשגי שהוא כמו (ישעיה ה, ב) ויעש באושים, ובאותו בקר שהיה ראוי שזרעך תפריחי אז נד קציר, כלומר הלך הפרי ולא בא לידי קציר, ולכן במקום שהיה ראוי להיות להם נחלה וקיום, נהפך לכאב אנוש וכפי כל אחד מהפירושים אלו הותרו השאלות ארבע וחמשה.
פסוק יב:הוי המון עמים רבים וגומר עד הוי ארץ צלצל כנפים. חז"ל דרשו בילמדנו הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון נמשלו ישראל לחול זה שאמר הכתוב (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים, ונמשלו אומות העולם לים שנאמר הוי המון עמים רבים, והם מתיעצים על ישראל, והקדוש ברוך הוא מתיש גבורתם, שנאמר (ישעיה נז, כ) והרשעים כים נגרש, מה הים גל האחד אומר עכשו אעלה ואכסה את היבשה, וכשבא אצל החול נכנע, כן אומות העולם הדא הוא דכתיב ויגרשו מימיו רפש וטיט. ועל דרך הפשט אחר שזכר הנביא, הרעה אשר באה על מלכות ישראל על ידי מלך אשור, אמר שגם על סנחריב ועמו יבא כוס, כי הנה שם יתברך יעיר את רוחו כדי להנקם ממנו, לעלות על ערי יהודה וירושלם בהמון עמים רבים ושם ינקם מהם, וזהו אומרו הוי המון עמים רבים שלרבויים כהמון מים רבים יהמיון, ולהיותם לאומים מתחלפים, יעשו שאון גדול, והוא אומרו ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון שהם עושים המיה רבה, ודמה אותו חיל סנחריב למי הים העצומים ששוטפים הארץ, כן מחנה מלך אשור שטף כל ישראל עד ירושלם, ואמנם בבואם על ירושלם גער באותו מחנה השם יתברך ונס מפניו, גם לשון גער הוא נופל על המים מלשון (תהלים קו, ו) ויגער בים סוף ויחרב, וכן אמר (שם קיד, ה) מה לך הים כי תנוס שכולו מורה על המים.
פסוק יב:והנה אמרו אחר זה פעם אחרת (יג) לאומים כשאון מים רבים ישאון יראה שהוא מאמר כפול ואינו כן, אבל ענינו שאחרי שזכר המייתם ושאונם אמר, שבהיותם בהמייתם כקול מים רבים כקול שדי, פתע פתאום גער בהם הקדוש ברוך הוא ונסו, ואמרו ממרחק שב לגערה שהשם יתברך גער בו ממרחק, כלומר שלא הוכה ע"י אדם ולא בשאר דבר מורגש, רק בגבורתו יתברך, ואמר ורודף כמוץ הרים, רוצה לומר שבתנועה קלה יעשה זה, כמו הרוח המנשב בהרים בחוזק והמוץ העומד שם מודח בנקל, וזהו גם כן אומרו וכגלגל לפני סופה כי הגלגל הוא הפרח הנעשה סביב הגמא, והסופה הוא הרוח החזק שיבא מתגלגל וישא כל אשר ימצא בגלגולו, ויהיה אם כן אומרו שנית לאומים כשאון מים רבים ישאון, להורות על הזמן, כאלו אמר ובהיות הלאומים הומים כשאון מים רבים כמו שנזכר, גער בו הקדוש ברוך הוא ממרחק ונס, ויהיה אמרו בלשון יחיד וגער ונס על סנחריב, או יהיה חוזר להמון עמים רבים שהוא תחילת המאמר, שעם היות שאונם והמייתם עצום ורב, הנה בפתע פתאום נסו מן העולם, והיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' רודפם, ולפי שאמר זה בדרך משל ביאר הנמשל, (יד) באומרו לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו, רוצה לומר שלעת ערב באותו לילה, היה בהם בלהה גדולה, והיא הלילה אשר יצא בה מלאך ה' והכה במחנה אשור קפ"ה אלף, ובטרם בקר איננו רוצה לומר כל ההמון הרב ההוא בטרם בקר לא היה מהם איש חי, וכאומרו שם (מל"ב יט, לה) וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, ולפי שהיה דעתם בבואם על ירושלם לשלול שלל ולבוז בז אמר זה חלק שוסינו וגורל לבוזזינו, רוצה לומר זה החלק שהגיע לשוסינו שהוא מלך אשור, והגורל שנפל בחלקו של בוזזינו שהוא עם אשור, והר"א בן עזרא פירש לעת ערב והנה בלהה לישראל שהיו בבהלה ופחד גדול מן סנחריב, ובאותו לילה מתו האשורים וזהו בטרם בקר איננו וגומר, שלא היו בעולם.