ברית ישראל וארם

וְנִשְׁבַּ֤ת מִבְצָר֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם וּמַמְלָכָ֥ה מִדַּמֶּ֖שֶׂק וּשְׁאָ֣ר אֲרָ֑ם כִּכְב֤וֹד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְי֔וּ נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
(ישעיה יז ג)

הנבואה הזאת נאמרה בזמן אחז, כשהיו פקח בן רמליהו ורצין מלך ארם צמודים ומחוברים יחד בברית ועלו יחד ירושלימה למלחמה עליה. לכן גם מפלתם צמודה ומחוברה יחד אצל הנביא.

בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִשְׁעֶ֥ה הָאָדָ֖ם עַל־עֹשֵׂ֑הוּ וְעֵינָ֕יו אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּרְאֶֽינָה׃ 
(ישעיה יז ז)

פסוק זה מסכים ומתאים אל מה שאמר ישעיה הנביא בסוף פרק ח': "והיה כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובא-להיו ופנה למעלה", ורומז, כמו שכתבתי שם, אל הנאמר בדברי הימים: "אך אנשים משר ומנשה וזבולון נכנעו ויבואו לירושלים"(דברי הימים ב ל יא).

בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִהְי֣וּ ׀ עָרֵ֣י מָעֻזּ֗וֹ כַּעֲזוּבַ֤ת הַחֹ֙רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיְתָ֖ה שְׁמָמָֽה׃
(ישעיה יז ט)

הַחֹ֙רֶשׁ֙ הוא מקום צמרת הענפים באילן הנותנת צל כיער(השוה יחזקאל לא ג), וְהָ֣אָמִ֔יר הוא הענף העולה על גב האחרים ומתרומם וזקוף למעלה(כמו לשון הכתוב בדברים כו יז-יח); ו"כַּעֲזוּבַ֤ת הַחֹ֙רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל" חוזר(=מתייחס) אל זמן הנבואה שעזבו אז בני יהודה מפני בני ישראל. אכן רגש האחווה אשר בקרב בני ישראל לא נתנם להחריב הערים, ורק את האילנות הטעונים פירות, את החורש והאמיר הציגו ריקים.

כִּ֤י שָׁכַ֙חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַעֲמָנִ֔ים וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ׃
(ישעיה יז י)

הכוונה: מפני שלא חסו בה', הוזקקו לנטוע נִטְעֵ֣י נַעֲמָנִ֔ים – לבקש נועם אהבה מארם, ולזרוע זמורת זר – ברית עם עם זר.

בְּי֤וֹם נִטְעֵךְ֙ תְּשַׂגְשֵׂ֔גִי וּבַבֹּ֖קֶר זַרְעֵ֣ךְ תַּפְרִ֑יחִי נֵ֥ד קָצִ֛יר בְּי֥וֹם נַחֲלָ֖ה וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ׃
(ישעיה יז יא)

בתחילה, האהבה והברית עם ארם אמנם הביאה הצלחה, והנט שגשג וגדל, אולם בכל זאת לא נעצר האסון על ידה, והקציר נד ואבד בְּי֥וֹם נַחֲלָ֖ה וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ.