א מַשָּׂ֖א דַּמָּ֑שֶׂק הִנֵּ֤ה דַמֶּ֙שֶׂק֙ מוּסָ֣ר מֵעִ֔יר וְהָיְתָ֖ה מְעִ֥י מַפָּלָֽה׃ ב עֲזֻב֖וֹת עָרֵ֣י עֲרֹעֵ֑ר לַעֲדָרִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ינָה וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃ ג וְנִשְׁבַּ֤ת מִבְצָר֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם וּמַמְלָכָ֥ה מִדַּמֶּ֖שֶׂק וּשְׁאָ֣ר אֲרָ֑ם כִּכְב֤וֹד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְי֔וּ נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ ד וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִדַּ֖ל כְּב֣וֹד יַעֲקֹ֑ב וּמִשְׁמַ֥ן בְּשָׂר֖וֹ יֵרָזֶֽה׃ ה וְהָיָ֗ה כֶּֽאֱסֹף֙ קָצִ֣יר קָמָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ שִׁבֳּלִ֣ים יִקְצ֑וֹר וְהָיָ֛ה כִּמְלַקֵּ֥ט שִׁבֳּלִ֖ים בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ ו וְנִשְׁאַר־בּ֤וֹ עֽוֹלֵלֹת֙ כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת שְׁנַ֧יִם שְׁלֹשָׁ֛ה גַּרְגְּרִ֖ים בְּרֹ֣אשׁ אָמִ֑יר אַרְבָּעָ֣ה חֲמִשָּׁ֗ה בִּסְעִפֶ֙יהָ֙ פֹּֽרִיָּ֔ה נְאֻם־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ז בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִשְׁעֶ֥ה הָאָדָ֖ם עַל־עֹשֵׂ֑הוּ וְעֵינָ֕יו אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּרְאֶֽינָה׃ ח וְלֹ֣א יִשְׁעֶ֔ה אֶל־הַֽמִּזְבְּח֖וֹת מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו וַאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶצְבְּעֹתָיו֙ לֹ֣א יִרְאֶ֔ה וְהָאֲשֵׁרִ֖ים וְהָחַמָּנִֽים׃ ט בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִהְי֣וּ ׀ עָרֵ֣י מָעֻזּ֗וֹ כַּעֲזוּבַ֤ת הַחֹ֙רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיְתָ֖ה שְׁמָמָֽה׃ י כִּ֤י שָׁכַ֙חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַעֲמָנִ֔ים וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ׃ יא בְּי֤וֹם נִטְעֵךְ֙ תְּשַׂגְשֵׂ֔גִי וּבַבֹּ֖קֶר זַרְעֵ֣ךְ תַּפְרִ֑יחִי נֵ֥ד קָצִ֛יר בְּי֥וֹם נַחֲלָ֖ה וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ׃ יב ה֗וֹי הֲמוֹן֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כַּהֲמ֥וֹת יַמִּ֖ים יֶהֱמָי֑וּן וּשְׁא֣וֹן לְאֻמִּ֔ים כִּשְׁא֛וֹן מַ֥יִם כַּבִּירִ֖ים יִשָּׁאֽוּן׃ יג לְאֻמִּ֗ים כִּשְׁא֞וֹן מַ֤יִם רַבִּים֙ יִשָּׁא֔וּן וְגָ֥עַר בּ֖וֹ וְנָ֣ס מִמֶּרְחָ֑ק וְרֻדַּ֗ף כְּמֹ֤ץ הָרִים֙ לִפְנֵי־ר֔וּחַ וּכְגַלְגַּ֖ל לִפְנֵ֥י סוּפָֽה׃ יד לְעֵ֥ת עֶ֙רֶב֙ וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר אֵינֶ֑נּוּ זֶ֚ה חֵ֣לֶק שׁוֹסֵ֔ינוּ וְגוֹרָ֖ל לְבֹזְזֵֽינוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
משא דמשק. מוסר. מגזרת הסיר (ישעיהו י"ח ה'):
פסוק א:
מעיר. מהיותה עיר, ואם הוא לשון זכר, והנכון שהוא על עם דמשק והעד והיתה:
פסוק א:
מעי. כמו לעיים (תהלים ע"ט א') והמ"ם נוסף:
פסוק ב:
עזובות. זה היה על ידי מלך אשור:
פסוק ג:
ונשבת. כי בבוא סנחריב תפש דמשק גם שמרון ומבצריה:
פסוק ג:
ושאר ארם. כי דמשק היא עיר ארם, יהי' להם כבוד ככבוד בני ישראל, שכתב אחריו ידל כבוד יעקב, ויש אומרים ושאר ארם כל כך יהיו בחרפה עד שיהיה ככבוד לישראל כנגד מאורעם:
פסוק ד:
והיה. ידל כבוד יעקב, על מות החללים והגולים מהשבטים:
פסוק ה:
והיה. בתחלה:
פסוק ה:
כאסוף. הקוצר קציר הקמה:
פסוק ה:
והיה כמלקט שבלים. באחרונה כי פעמים בא מלך אשור על ארץ ישראל:
פסוק ה:
בעמק רפאים. מקום היה וקצירו רע ומעט ורזה:
פסוק ו:
ונשאר. כנוקף זית. מגזרת ונקף סבכי היער (ישעיהו י' ל"ד) וכן חגים ינקופו (ישעיהו כ"ט א'):
פסוק ו:
אמיר. הוא המעולה בזית מגזרת ויי האמירך (דברים כ"ו י"ח) וכן בלשון קדר:
פסוק ו:
ארבעה חמשה. גרגרים:
פסוק ו:
בסעיפיה. של אותה שהיתה פוריה:
פסוק ז:
ביום ההוא ישעה. ירפה אדם עצמו על השם וזהו הבטחון, וכמוהו ישעו ואין מושיע (שמואל ב' כ"ב מ"ב):
פסוק ז:
טעם תראנה. שלא תראנה עוד עבודה זרה כי לא ילך כי אם מקום [צ"ל אל מקום] הכבוד:
פסוק ח:
ולא. החמנים. הנו"ן נוסף כנו"ן רחמניות (איכה ד' י') והם צלמים עשויות כדמות מרכבות לשמש, ככתוב במעשה מנשה (מלכים ב' כ"א ג'):
פסוק ט:
ביום. ערי מעוזו, של ישראל:
פסוק ט:
החורש. האילן כמו חורש מצל (יחזקאל ל"א ג'):
פסוק ט:
והאמיר. שהוא למעלה, והנה הוא השורש והסעיף:
פסוק ט:
אשר עזבו. הכנענים בבורחם מפני ישראל בבואם אל ארץ כנען:
פסוק ט:
והיתה. שומרון שממה כי היא עיר המלוכה:
פסוק י:
כי שכחת וגו'. הנה שב הנביא להוכיח אנשי שומרון:
פסוק י:
נעמנים. כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה, וכן וזמורת זר, וטעם שורק זר:
פסוק יא:
ביום. תשגשגי. מגזרת שגיא (איוב ל"ו כ"ו), תגדלי אותו מהרה, וכמוהו ובבקר זרעך תפריחי, והנה אומר לך כלל בדברי נביאי התוכחות, כי מחצי הפסוק נלמוד על חציו ברוב:
פסוק יא:
נד קציר. והנה ינוד הקציר כמו וטל ילין בקצירי (איוב כ"ט י"ט):
פסוק יא:
ביום נחלה. תחסר מכה, והנה נחלה תאר למכה, וככה מאכלו בריאה (חבקוק א' ט"ז), והעד וכאב אנוש, מגזרת ויאנש (שמואל ב' י"ב ט"ו), והנה הטעם כי הרבית בנים ויבא יום האיד ויסופו:
פסוק יב:
הוי המון עמים רבים. מלך אשור ומחנהו בבואו על ציון:
פסוק יב:
ושאון. מגזרת שאון והנה הנו"ן איננו שורש והנו כנו"ן זדון (משלי י"א ב'):
פסוק יג:
לאמים. וגער בו, השם במלך אשור:
פסוק יג:
ממרחק. כנגד ארצו:
פסוק יג:
ורודף. הנשאר מהמונו:
פסוק יד:
לעת [ערב]. בערב היו אנשי ירושלם יריאים ממנו:
פסוק יד:
בלהה. כמו בלהות אתנך (יחזקאל כ"ו כ"א) וטעם בלהות בהלות, הפוך כמו כשב וכבש (ויקרא ג' ז', וד' ל"ב):
פסוק יד:
בטרם בקר ואיננו. בצאת המלאך והכחיד רוב המחנה:
פסוק יד:
זה חלק שוסינו. דברי הנביא והוא שמח: