פסוק א:שלחו כר. כתוב במלכים ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אלים צמר, ויהי במות אחאב ויפשע מלך מואב במלך ישראל לפיכך אמר הנביא שלחו כר, כלומר אותן כרים ואלים שהייתם שולחים למלך ישראל למס ומרדתם בו היה לכם לשלוח אותו מס ולא בא אליכם זאת הרעה אם תעשון כן, ואמר מסלע מדברה שהוא עיר ראש מלכות מואב, ואמר על הר בת ציון שהיא ראש ממלכת ישראל, ואחר שלא היה מלך בשמרון היה לכם לשלוח לציון אל מלך יהודה, ואפשר שיהיה פי' שלחו לעתיד כלומר עתה שתשפל מלכותם שיחריב אתכם מלך אשור וסרה גאותכם תשלחו המס שהייתם שולחים מתחלה למלך ישראל תשלחו עתה אל הר בת ציון לחזקיהו מלך יהודה שיהיה מלך צדיק וחזק במלכותו ותכנעו לפניו ותעלו לו מס:
פסוק ב:והיה כעוף נודד. כן יהיה מואב כמו העוף הנודד מקנו, וכמו קן האפרוחים משלחים מקנם שאין להם מקום לנוח כן תהיינה בנות מואב, והם הכפרים כמו בחשבון ובכל בנותיה כולם יעבירו לארנון ויוליכום בגולה, וארנון היא גבול מואב:
פסוק ג:הביאו עצה עשו פלילה. הביאו כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד, עשי כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו, והענין אחד, כי כשמדבר בלשון נקבה ידבר כנגד הכנסה וכשידבר לשון רבים כנגד העם, ואמר היה לך להביא עצה לעשות משפט בעצמך להצלת ישראל, כי אברהם עשה כמה ענינים להצלת לוט והיה לך לשמור החסד לבניו והיה לך לשית צלך כליל בתוך צהרים, והיא דרך משל שהיה להם להסתיר אותם מישראל שהיו בורחים מפני האויב דרך ארצם, ודמה צרת האויב לחום הצהרים שמצר לאדם כשיעמד לחום השמש בצהרים שהחום בצהרים בתקפו וההצלה ממנו הוא הצל, ואמר כליל לפי שכלו צל, כלומר צל גדול כצל הלילה היה לך לפרוש עליו, כלומר הסתר גדול שתכסי ותסתירי אותם מפני האויב שלא ימצאם:
פסוק ג:סתרי נדחים, אל תגלי. כפל הענין לחזק:
פסוק ד: יגורו בך נדחי. הכנוי כנגד האל כשהיו ישראל נדחים מארצם ועוברים דרך ארצך היה מן הדין שיגורו וישכנו בך ושתהיה להם סתר מפני שודד והוא סנחריב ומואב הוא לשון קריאה כמו משה משה:
פסוק ד:כי אפס המץ. היה לך להסתירם כי הנה עתה אפס השודד שלהם והמוצץ כל טובה והרומס ארצם כולם תמו, וזה אמרו על מפלת סנחריב בירושלם, ושוד תאר והוא כמו שודד, וכן המבליג שוד על עז, אמר הם ינצלו מן השודד:
פסוק ה:והוכן בחסד כסא. למלך חזקיהו ומואב יכלה ויבא עליו עוד שודד אחר שודד וישפלו מגאותם, וזה שאמר אחריו שמענו גאון מואב וגומר:
פסוק ה:והוכן בחסד כסא. של חזקיהו יהיה נכון בחסד שיעשה, וכן וישב עליו באמת שיעשה, כמו שכתוב ויעש הטוב והישר והאמת לפני ה' אלהיו, או פירוש באותו חסד ואמת שהבטיח האל את דוד, כמו שאמר וחסדי לא אסיר ממנו, ואמר וחסדי לא אפר מעמו ולא אשקר באמונתי:
פסוק ה:באהל דוד. רוצה לומר בית המלכות אשר לדוד, ויהיה זה המלך שופט ודורש משפט:
פסוק ה:ומהיר צדק. פירוש שופט שהיה שופט משפט צדק בביתו לכל הבא לפניו וגם היה דורש וחוקר על אשר לא יבא לפניו והיה דורש משפט העניים והעשוקים אף על פי שלא יזעקו אליו:
פסוק ה:ומהיר צדק. זריז ומהיר לעשות מעשה היושר והצדק:
פסוק ו: שמענו. מאמר הנביא בלשון האומות שיאמרו כן על מואב, שמענו שהיה מתגאה מאד מואב בעודו בשלותו, וכפל לשון הגאוה כמה פעמים לרוב הגאוה:
פסוק ו:גא מאד. כמו גאה אלא שנפל ממנו למ"ד הפעל:
פסוק ו:ועברתו. שהיה מתקצף ומתעבר ללא דבר על הגוים שכניו מרוב גאותו:
פסוק ו:לא כן בדיו. לא אמת כזביו, כלומר דבריו שהיה מדבר בגאותו לא נתקיימו עתה שבאה אליו הרעה, כמו כן בנות צלפחד דברות:
פסוק ו:בדיו. כמו חרב על הבדים ונואלו:
פסוק ז:לכן ייליל. המואבים הנשארים יבכו ויילילו על הנהרגים:
פסוק ז:לאשישי קיר חרשת. אשישי הם היסודות, כמו נפלו אשיותיה, וכן בארמית ואושאי יחיטו, והוא משל על אצילי מואב וגדוליה:
פסוק ז:תהגו אך נכאים. אתם נכאים הנשארים תהגו, כמו אהגה כיונה:
פסוק ז:נכאים. כמו נכאי לבב:
פסוק ז:קיר חרשת. שם מערי מואב:
פסוק ח: כי שדמות. פירוש גפנים, וכן ומשדמות עמרה, כל הפסוק הוא על הגפן:
פסוק ח:בעלי גוים. מלכי גוים:
פסוק ח:שרוקיה. כמו נטעתיך שורק, והוא הטוב מן הגפנים, ומלת שרוקיה נכתבה בוי"ו עם הדגש:
פסוק ח:שלוחותיה. הם הפארות הגפן המתפשטות:
פסוק ח:נטשו. התפשטו עד שעברו ים, וכן והנם נטושים מתפשטים, והפסוק הזה הוא משל על בני מואב שיהרגו מקצתם וילכו בגולה מקצתם, ושדמות משל על המון העם, וכן גפן שרוקיה על השר, וכן תרגם יונתן שדמות משריית גפן וגו':
פסוק ט:על כן אבכה. מאמר הנביא בלשון מואב:
פסוק ט:גפן שבמה, בבכי גפן שבמה: ובבכי שזכר עומד במקום שנים:
פסוק ט:אריוך דמעתי. כנגד חשבון ואלעלה הוא מדבר ואומר ארוה אותך דמעתי, והוא דרך הפלגה כאלו הדמעה כמטר שמרוה הארץ, ומלת אריוך מן הדגוש היו"ד עי"ן הפעל והוי"ו למ"ד הפעל:
פסוק ט:כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל. בזמן הקציה באו עליהם האויבים, והידד הוא לשון קריאה והוא שצועקים השוללים כשיבאו על העיר פתאום, וכן הוא לשון הדורכים כמו שכתוב הידד בדורכים יענה:
פסוק ט:וקיצך. הוא פירות הקיץ לחים ויבשים:
פסוק י:ונאסף. כאלו יאסף מן המקום ההוא אל מקום אחר השמחה והגיל, ומה שאמר ונאסף שמחה הסמוך אליו הוא לשון נקבה פירוש בחסרון מלת דבר, כלומר כל דבר שמחה יהיה נאסף מן הכרמל ופירוש כרמל מקום שדות זריעה ועצי פרי, ויש לפרש ונאסף ענין כליון מן אסוף אסיפם והדומים לו:
פסוק י:לא ירנן ולא ירועע. כי מנהג הוא לשמוח ולרנן ולהריע בשמחה בבציר ובקציר ובאסיפת הפירות, וכן כתוב כשמחת בקציר, ובכרמי מואב לא יעשו בהם שמחה והלולים כי יגלו מארצם ותהיה ארצם שממה:
פסוק י:לא ידרך, אמר על היין לא ידרך על שם סופו, כמו וטחני קמח אפיתי על גחליו לחם, והידד הוא קריאת הדורכים בשמחה:
פסוק יא: על כן. מאמר הנביא בלשון מואב:
פסוק יא:מעי וקרבי. הוא כפל ענין במלות שונות, כי הקרב הוא המעים ויונתן תרגם קרבי ולבהון, וכן הוא הלב בכלל הקרב:
פסוק יא:לקיר חרש. הוא קיר חרשת הנזכר למעלה:
פסוק יב:והיה כי נראה כי נלאה. כאשר יהיה נראה לעם כי נלאה מלבכות בבמה, כמו שאמר למעלה בבמות, לבכי וכאשר יהיה נראה שהוא נלאה מהבכי יבוש לעמוד שם בבמה:
פסוק יב:ובא אל מקדשו. ירצה לבא אל בית מקדשו, והוא בית אלהיו ירצה לבא שם ולהתפלל אולי יועילנו ולא יוכל ללכת מתוך לאותו מן הבכי, וכן תרגם יונתן אל מקדשו לבית טעותיה:
פסוק יג: זה הדבר. נבואה זו נאמרה על מואב מאז זה שנים ולא קבע לה זמן ועתה הוסיף לאומרה וקבע לה זמן:
פסוק יד:בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב. כלומר עד שלש שנים מצומצמות כימי שכיר שהוא מדקדק בזמנו ולא יוסיף עליו כן תבא הרעה על מואב עד שלש שנים מצומצמות, וכבודו ישוב לקלון כבודו שהוא עתה וגאותו בכל ההמון הרב שיש לו עם רב וממון רב הכל יסוף:
פסוק יד:ושאר מעט מזער. ומה שישאר מהם יהיה מעט מזער, והכפל למעט:
פסוק יד:לוא כביר. לא יהיה עוד כביר חזק כמו שהיה, ובדרש אשר דבר ה' אל מואב מאז כששכר בלק את בלעם נגזרה גזרה זו על מואב, ובסדר עולם בשנת בא תרתן אשדודה בשלוח אותו סרגון מלך אשור שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעים אותו כשצר על שמרון שלש שנים לקיים מה שנאמר כשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב, כלומר לפי שהם סייעו מלך אשור שלש שנים על שמרון כאילו היו שכירים, לפיכך יפלו בידו ונקלה כבוד מואב ביד מלך אשור:
